המאהב התובעני

על פניו, זה נשמע מופרך לגמרי. מה הקטע של התנור הזה - שבונים אותו ביד, בשיטות יצור מסורתיות, פחות או יותר כמו שבנו אותו לפני מאה שנה, והוא עולה כמו אוטו? זה תנור low tech לחלוטין, מיוצר מחומרים כמו ברזל יצוק, אמייל וכרום. אין תצוגות, אין פס ייצור. תנור לה קורנו (La Cornue) נבנה כאמור ידנית, לפי הזמנת הלקוח ודרישותיו. לארץ הוא מיובא על-ידי חברת הייטאץ.

האינטימיות נשמרת גם בהמשך: מי שקונה תנור כזה צריך גם לעבור סדנה מיוחדת עם שף צמוד, שמתדרך את הלקוח החדש לקראת כניסתו לעולם של לה קורנו. נראה שאין גבול. לפלצנות.

"אין מה לעשות, צריך לדעת להפעיל את התנור", מסבירה בושי (בשמת מרדור), בשלנית מכפר שמריהו, את פשר המשימה. "זה לא אוטומט שמפעילים בלחיצת כפתור. התנור לא מבשל בשבילך, הוא מפעיל אותך, דורש ממך להפעיל שיקול דעת. זאת תורה שלמה".

מאוד גברי וכוחני

אם תשאלו את בושי, זה בכלל לא תנור. "זה, זה, זה הרבה יותר מזה", היא מתקשה למצוא את המילים, מקרבת את ידיה אל החזה, עוצמת עיניים כדי להתרכז. "זה, זה, זה אהבה, זה הלב, זה הילד שלי". כבר 15 שנה היא מבשלת עם יחידת הדיור הזאת, שתופסת לה כמעט את כל המטבח. הרומן שלהם התחיל לפני עשרים שנה, כשעדיין גרה בבלגיה. במשך כמה שנים טובות, בכל פעם שביקרה עם בעלה בפריז, הם הלכו לפלאס סן סולפיס. שם, בחנות הראשית, בחלון הראווה, הוא עמד זקוף וגאה. הם הסתכלו עליו בערגה ואמרו לו: יום אחד תהיה שלנו.

כשחזרו לארץ, הגשימו את החלום. "היה לנו ברור שלא חוזרים לארץ בלי התנור, וכל הזמן התפללתי שהוא יכנס למטבח הקטן שלי. זה, אגב, היה התנאי שלי להיכנס לדירה הזאת, שהיא של חמותי במקור: שיהיה מקום לתנור. למזלי הוא נכנס בול, על הסנטימטר. אני כל-כך אוהבת אותו. זה ממש רהיט, פיס. יש בו נוכחות, הוא מאוד גברי בעיניי, כוחני".

בושי מרדור היא אישה עם הרבה חן ואהבה לבישול. הבית שלה בכפר שמריהו הוא יותר כפר מאשר שמריהו. במטבח הקטן והחמים שלה, שבו שטיח חבלים מקיר לקיר, היא עורכת סדנאות בישול. המולך הוא, כאמור, הטסטוסטרון שבפינה: קונסולת הבישול של לה קורנו. אם להאמין לה, מדובר בתנור ייחודי, שיודע לעשות דברים שתנורים אחרים לא יודעים, כמו למשל לסובב את האוויר באופן טבעי, לעטוף את האוכל ולא לצרוב אותו.

אני עדיין חשדנית. בושי מסבירה שהברזל היצוק שממנו הוא בנוי שומר על החום באופן טבעי, בצורה ממושכת וקבועה, ולא מופק באופן מלאכותי. אין כפתורי טורבו, גופי החימום פשוטים. כמו פעם. טרום-טרום העידן הדיגיטלי. "אני אוהבת לבשל איתו כי שום דבר בו לא ברור מאליו", היא אומרת. "שום דבר בו לא נעשה בלחיצת כפתור, או על אוטומט. מהבחינה הזאת, הוא מאוד תובעני. הוא דורש ממך להיות כל הזמן מעורבת: מאיפה תביאי את החום, מה תשימי בתנור הגז ומה בתנור החשמל. האוכל בו יוצא אחרת, לא אינסטנט. עם הזמן נוצרת תלות רגשית בינך לבין התנור: את מעניקה לתנור, והתנור מעניק לך".

הרולס רויס עושה לך אודישן

עד כדי כך אחר ותובעני התנור הזה, שהחברה מחייבת את לקוחותיה לעבור השתלמות. במילים אחרות, אתה לא בוחר את התנור, התנור בוחר בך. עושה לך אודישן. בושי היא שפית לה קורנו בישראל; בביתה היא מקיימת סדנאות ללקוחות פוטנציאליים: אדריכלים, מעצבי פנים ואנשים שיש להם הרבה כסף. הצטרפנו לסדנה כזאת, שכללה אדריכל אחד ושלוש מעצבות פנים.

אנחנו מוזמנים להתבונן בביצועים: על גריל אבני לבה, שממוקם בצדו הימני של התנור, שורפת בושי חצילים לקרפצ'יו חצילים. יחידת הבישול שלה, שעוצבה לפי דרישותיה, כוללת תנור חשמלי, תנור גז, גריל אבני לבה, פלטת שף במרכז וארבע להבות חזקות. שמה חתום על התנור, כמו גם שנת הייצור שלו. ככה זה כשקונים טיילור מייד, בהזמנה מיוחדת.

ריח החצילים השרופים מתפשט במטבח וחבורת המעצבים מנשנשת קרקרים פריכים שבושי הכינה מטורטיות (מורחים טורטיות בשמן זית, מפזרים מעל מלח גס, פלפל אדום ופלפל קיין ומייבשים בתנור). בינתיים היא מכינה את שוק הטלה (ראו מתכון) - סוגרת אותו על הלהבה הגדולה, כך שיהיה לו קרסט מספק וישמור על הנוזלים בפנים. כשנאכל אותה בהמשך, היא תתגלה כאחת משוקי הטלה היותר מוצלחות שאכלתי מעודי. קריספית מבחוץ, אדומה ועסיסית מבפנים. בול. האם זה בגלל התנור או בגלל הטבחית?

ארנון ניר, אדריכל מרשפון ואחד ממשתפי הסדנה, בנה לאחרונה בית שבו מטבח עם לה קורנו. זה לא קורה לו הרבה, מפאת המחיר - 40-150 אלף שקלים לתנור; תלוי ברמתו. "זה לא תנור", אומר ניר, "זאת מערכת בישול. מבחינה עיצובית, יש בה משהו מאוד דומיננטי, ומצד שני משהו מאוד נקי ומינימליסטי. בבית שאוהב לבשל, והמשפחה גדולה יחסית, התנור הזה מוסיף אופי, הוא הופך את המטבח לפחות סטרילי וליותר עשיר חזותית".

מיכל ארנן, מעצבת פנים, מסכימה איתו. "אם הייתה לי האופציה, הייתי מכניסה אותו לכל בית", היא אומרת. "הוא יפה, הוא מקצועי, אבל לצערי, לרוב זאת לא אופציה". "זה כאילו הרולס רויס של התנורים, אבל מי יכול להרשות לעצמו רולס רויס?", מסכמת שרון אייגר את הסוגיה וניגשת לחתוך את הג'ינג'ר לאורז המבושם.

ארנון: "יש בתנור הזה משהו אמיתי כזה. הוא מאוד לא מיופייף. הוא כאילו מבקש שיזרקו עליו מגבות וכלים ומחבתות, וזה עושה את זה ישר יותר וחי ואמיתי, לא?".