גן העדן האבוד של מירי צ'ייס

מירי צ'ייס מציגה בגלריה שי אריה בתל אביב תערוכה מרתקת. היא יוצרת גופים מוארים, שקופים ואווריריים. בתמונות פרספקס פופ-ארטיות היא מקעקעת סמלים מעולמות תוכן שונים - גולגלות, מסיכות אב"ך, לוגו מסחרי, סימנים מעולם הפיזיקה והכימיה, סמלים רוחניים מתרבויות עתיקות - כל האמצעים כשרים. הפיסול השטוח שלה, אף הוא בפרספקס רב שכבתי, נראה כתכשיט תלוי בחלל.

כאלה הם "אדם וחוה", מעין דמויות קומיקס מוגדלות, פסלים בדו-ממד. תאורת חלד והחומר השקוף מאפשרים לה לשחק בצבעוניות מאירה ובוהקת, בצבעים מתקתקים, הקורצים לעינינו כמו חנות סוכריות לילדים.

במרכז הגלריה פסל ענק, "קולוסוס", היא מכנה אותו, ואת התערוכה. במקרו היה קולוסוס דמות אל יווני שהתנוסס מעל מפרץ רודוס, אחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק, עד שנחרב ברעידת אדמה. על שמו, היא מזכירה הביטוי "קולוסאלי" המוצמד לתיאורי כישלון ומפלה. מי המפרץ הפכו כאן לאשד של וידיאו, הנשפך במפל מהקיר וזורם לרגלי המטיילים בגלריה.

ראשו של הפסל עשוי עדשות מצלמה ענקיות, ועינו האחת שולחת זרקור הסורק את סביבתו. בגופו חצובים, ככפתורי הפעלה של רובוט, סמלים ותמונות, לוגואים ואף תמונת ג'ים מוריסון מפעמת בליבו. "עוד אחד שלא עמד בעומס", היא מעירה.

"אני עובדת עם צילומים שלי שאני משטיחה אותם והופכת אותם לאיורים, לסוג של סמלים ויוצרת לי מהם מאגר של דימויים זמינים. אני מצרפת להם סימנים מוכרים ולוגואים וזה נותן לי הזדמנות לדבר על העולם שלנו - שמוצף בדימויים שמודפסים ומשוכפלים. הסמלים והלוגואים הפכו לשפה הכי קלה לתקשורת וזו דרך טובה עבורי להגיד את מה שאני רוצה, סוג של ביקורת או התראה".

דמות אניגמטית

דמותה של האמנית מירי צ'ייס אניגמטית כמו העבודות שלה. כפי שהן צבעוניות, מרצדות, מוארות מבפנים, זועקות כשילוט פרסומת פתייני, על שלל הסמלים והדימויים המוכרים שהיא גודשת בהן - כך נדרשת להן הסתכלות שנייה. מבט חודר פנימה, שינסה לפענח את שפת הסימנים המורכבת. וכך גם היא, מתחילה בהצטנעות ובשיחה קצרה מתגלה עולמה העולה על גדותיו, רווי הסתירות.

צ'ייס (40 ומשהו) למדה במדרשה לאמנות ועסקה בשנים הראשונות בציור ובצילום. מקורות ההשראה וההתייחסות שלה נטועים במרחב התל אביבי ההומה, ולכן אין היא תמהה כשהאמנות שלה נתפסת כחלק מזרם האמנות האורבנית, אם כי כזאת שהרחיקה לכת אל מעבה היער הטכנולוגי.

שם, בעולם הווירטואלי של האינטרנט, מצאה את עצמה תועה ומשתאה. נתנה לגלי התנועה בסייבר-ספייס לסחוף ולהדוף אותה לכיוונים בלתי צפויים, וליקטה גרגרי דימויים ביו-טיוב ושברירי מציאות אלטרנטיבית מאתרים שונים, בליל שפות מגדל-בבלי ועל כולם מרחפים סימני אזהרה.

"אני אוספת דימויים, חותכת ומרכיבה אותם מחדש, כשהם משולבים בסמלים הפרטיים שלי. החוויה של שיטוט ואיסוף היא מעין פסיכואנליזה מזורזת", היא מנסה לתמצת. בעבודות היא מגיבה על תחושת העודפות המסחרית, השפע הוויזואלי, המנטלי, עומס הגירויים שגודשים את עולמנו ההיפר-צרכני, היפר .

"אייקון אחד שמשמש אותי הרבה הוא זה של התראה מפני חומר ביולוגי מסוכן, זהו אייקון מוכר, נוהגים לסמן איתו פסולת ביולוגית, למשל מרפאות ומעבדות. אין לנו מושג מה המשמעות ומה ההשפעה של זה עלינו, מבחינתי זה מסמל איזשהו איום שאני מודעת לנוכחותו".

לדבריה, העובדה שיצירותיה עתירות טכנולוגיה מחפה אף היא על תחושת איום מפני המציאות המנוכרת שמציעים לנו המסכים המפתים - הטלוויזיה, המחשב, הרשת. "התחלתי מפירוק של מסך פשוט כדי לראות ממה הוא מורכב, והסקרנות הובילה אותי הלאה, להרכיב דברים חדשים".

מירי צ'ייס, קולוסוס, גלריה שי אריה, שלמה המלך 61, תל אביב, ג'-ה' 11:00-14:00, 17:00-19:00, ו', ש' 11:00-14:00