אמירות מחפשת משמעות

שעה הייתה 16:48 לפי שעון ציריך, ה-2 בדצמבר 2010. זה היה הרגע הגדול של ספ בלאטר, והוא מיצה אותו עד תומו. אחרי שהוסיף דברי הקדמה ארוכים, הוא היה חייב להוציא סוף-סוף את המעטפה. מובן שידע מה כתוב על הכרטיס שבפנים - ההצבעה נערכה שעות קודם לכן, וגם היא הייתה רק הוצאה לאור של תהליכים שהתרחשו מאחורי הקלעים מוקדם יותר. והתוצאה מצאה חן בעיני העסקן השווייצרי המנוסה, שהרגיש שהוא מתקרב אל פרס נובל לשלום, משאת נפשו. הוא הציץ בכרטיס כדי לוודא שלא נכתב שם לא נכון, והכריז בקול נרגש: "מארחת גביע העולם של פיפ"א ב-2022 היא... קטאר!". עבור נשיא פיפ"א הייתה זו סגירת מעגל. עבור מי שאינו מעורה בתהליכים בהתאחדות הכדורגל העולמית היה זה הלם.

האמיר חאמד בן-חליפה אל-תאני, אדם מאופק בדרך כלל, הניף ידיים וצעק כאוהד משולהב. אשתו המרשימה מחתה דמעה. מנכ"ל ה"ביד" הקטארי התייפח כמו ילד. עשרות העיתונאים שבאו מהאמירות והפגינו עד כה ביטחון עצמי הביטו זה בזה בהתרגשות כלא מאמינים. חלום התגשם עבורם. חלום שלרבים היה נדמה כסיוט, ושלמרבית האנשים בעולם היה נדמה כפנטזיה מוגזמת וחסרת אחיזה במציאות של אמירות ננסית שלא מבינה איפה היא חיה.

15 שנה לפני כן הייתה דוחא, עיר הבירה של קטאר, כפר דייגים שהתרחב. הכסף מעתודות הגז השלישיות בגודלן בעולם התחיל לזרום לידי הקטארים, שהפסיקו עם הדיג ושליית הפנינים ממימי המפרץ הפרסי. בדוחא עוד לא עמד אף גורד שחקים משמעותי, כדורגל שיחקו בשני מגרשים מוזנחים בשולי העיר. אבל הכל עמד להשתנות כשהאמיר יצא לביקור בשווייץ.

כפי שקרה כמה פעמים בעבר במשפחת אל-תאני, המצב נוצל להפיכה שקטה. האב נותר בגלות לתשע שנים, הבן השתלט בהעדרו על האמירות. מעין מבחן בגרות עבור היורש שהגיע לפרקו הפוליטי. התוצאה הייתה שמרגע עלייתו לשלטון של האמיר הנוכחי ב-1995, החלו הדברים לזוז. קטאר התעוררה, עברה תהליכי בנייה כמו שרק במפרץ מכירים, והשתנתה לחלוטין, כשהיא מבדלת עצמה בבירור משכנותיה. בליגה הפנימית של מדינות המפרץ מובילה עכשיו קטאר עם ההישג הכביר של אירוח המונדיאל.

עבור פרופ' סיימון צ'אדוויק מאוניברסיטת קובנטרי, יועץ לארגונים ומדינות לגבי ההשלכות של ארגון אירועים מסדר גודל כזה ואחד החוקרים החשובים בשיווק ומינהל של ספורט, זוהי הצלחה פנטסטית. "יש שלוש דרכים בסיסיות להביט בהצלחת המועמדות של קטאר לגביע העולם 2022", הוא אומר ל-G. "האחת היא שאנחנו בלב מגה-שינוי גלובלי שהייתי מכנה אותו איסטרנייזיישן (מלשון מזרח) של הספורט. מדינות כמו קטאר, סין והודו יכולות להרשות לעצמן יותר, ואכן רוצות יותר ויותר לארח אירועים מסוג זה. כשמדינות המערב סובלות מהקשיים הכלכליים הנוכחיים ומועמדות לאירוח נתונה אצלן לשאלות ולגישה ביקורתית, הברור מאליו של המאה האחרונה כבר לא תופס.

"שנית, ההצלחה הקטארית מגלה משהו על העסק המסובך של מועמדות לאירוח. אם פעם איכות המסמכים שסופקו הייתה מספקת כדי להצליח, היום התמרון הפוליטי משחק תפקיד הרבה יותר חשוב. במובן זה, קטאר קראה היטב את המפה ויצרה 'ביד' עם מיצוב פוליטי וכלכלי מצוין.

"ושלישית, שקטאר קוצרת את פירות ההשקעה העצומה שלה בספורט כמוקד לפיתוח לאומי. ככל שקטאר מארחת יותר אירועי ספורט, כוחה הפוליטי מתעצם, והתוצאה היא שהספורט מסייע למיתוג של הקטארים כעם מתקדם שמבטו מופנה אל העולם".

יבלת על צ*די ערב הסעודית

ההוצאה העתידית של קטאר על אירוח המונדיאל - 50-65 מיליארד דולרים (ראו מסגרת בהמשך) - נותנת למושג "חסר תקדים" משמעות חדשה. ההסבר לכך בעצם פשוט: קטאר היא מדינה קטנה (מיליון וחצי תושבים בסך-הכול) ומוקפת שכנים לא ידידותיים. "אין לה ברירה", כמו שמסביר דייוויד רוברטס, חוקר מאוניברסיטת דורהאם והאדם היחיד שמתעסק מדעית במדיניות החוץ הקטארית בעולם. האוצר הגדול של האמירות, באר הגז הגדולה בעולם, מצויה על גבול המים הטריטוריאליים עם איראן, בעלת הצבא המאיים. מצדה השני ניצבת סעודיה תאבת הכוח והכסף. כתבת תיירות אמריקאית כינתה את קטאר "יבלת על צדי ערב הסעודית", וקלעה למטרה. מעבר לכוח שמספק לקטאר הצבא האמריקאי, שבסיסו המרכזי בדוחא הוא הגדול בעולם מחוץ לארצות הברית, ושקטאר עצמה מממנת 60% מהוצאות הכוחות המרכיבים אותו, קטאר נאלצת להסתפק במה שרוברטס מכנה "כוח רך". כלומר, בכוח משיכה כלפי העולם.

היא מספקת גז נוזלי לבריטניה, ומשקיעה בנדל"ן בלונדון או בעסקים בריטיים כמו בנק ברקליס ורשת הסופרמרקטים סיינסבוריס, או הרודס, שנרכש השנה. בגרמניה משקיעה קטאר בקונצרנים תעשייתיים כמו פולקסווגן ופורשה ובקבלן התשתיות והבנייה הוכטיף. בצרפת היא משקיעה בחברות תחבורה ימית ואנרגיה - ורוברטס מבהיר שכל אלה הן השקעות מעולות שבאו בזמן הנכון. להבדיל משכנותיה, בקטאר לא סתם שופכים כסף. באמירות מזהים הזדמנויות בהנחה, ומנצלים אותן. כשצריך, כמו במקרה ברקליס, אחרי שקנתה בזול היא גם מוכרת ביוקר. בו בזמן היא יוצרת מודעות ותלות בקיומה, כדי להבטיח אותו.

אבל לא רק עם העולם המערבי מקיימת קטאר קשרי עסקים. מאז נזקקה, כדי לבנות את מתקני הגז, להלוואות מבנקים יפניים, הקשר של שתי המדינות הדוק. גם דרום קוריאה וסין מנהלות מערכת יחסים כלכלית ענפה עם האמירות. ואחרי המפולת הקשה של דובאי, נאלצה האמירות שחטאה בחטא הגאווה לבלוע צפרדע ולפנות לעזרה לאחותה בקטאר. קטאר סייעה בעשרות מיליארדי דולרים, אבל המחיר נתקע לדובאי כמו עצם בגרון. האמיר לא ביקש יותר מדי, רק דבר אחד: לומר את האמת. ומאז קרוי המגדל הגבוה בעולם, פרויקט הפאר המגלומני ביותר באמירות דיסנילנד, לא בורג' דובאי כמתוכנן, אלא בורג' חליפה, על שם אמיר קטאר. נקמה מתוקה מאוד על שנים של זלזול בקטאר הקטנה והאטית, שלא ששה להפגין את עושרה.

רוברטס מדמה את מדינות המפרץ לסטארט-אפ - חברה שטרם הבשילה - ויש בה מי שפורץ קדימה במהירות ונכשל, ומי שנוהג יותר במתינות. בקטאר עשו זאת לאט ועם הרבה מחשבה, הוא מסביר. הם השקיעו בתרבות, עם פסטיבל הסרטים של טרייבקה ושורה של מוזיאונים מודרניים ומרשימים, שהאחרון שבהם, מוזיאון ערב לאמנות מודרנית, נחנך לפני שבועיים. הם מיצבו את עצמם על מפת התקשורת הבינלאומית עם אל-ג'זירה, שהפך מאז נוסד ב-1996 לערוץ מוכר ונצפה ברחבי העולם. ערוץ שבעולם הערבי מבקרים את המערביות שלו ובמערב את האהדה שלו לאסלאמיסטים. כך או כך, מתכון מנצח ליצירת עניין.

קטאר משקיעה המון גם בהשכלה. עניין מהותי כשמביאים בחשבון שמחצית מהקטארים הם בני 32 או פחות. מקצועות לא מבוקשים מקבלים עידוד מיוחד, אבל גם כך כל הלימודים הם חינם, וב"עיר החינוך" פועלות לא פחות משש שלוחות של אוניברסיטאות אמריקאיות יוקרתיות ובהן של קורנל ושל ג'ורג'טאון.

גם בפוליטיקה הבינלאומית משקיעים באמירות מאמץ ניכר. בכל סכסוך באזור מתייצבת קטאר כגורם ניטרלי, פחות או יותר, שמבקש לתווך. כך תיווכה האמירות בין חיזבאללה לממשלת לבנון. כחלק מהעסקה שנרקמה בונה קטאר לחיזבאללה כבישים ותשתיות. כך גם בתימן, בסודן ואפילו עם איראן חתמה קטאר מזכר הבנות להגנה. בשבוע שעבר ביקר האמיר בטהרן, וכמו שרוברטס טוען, "זו אחת המדינות היחידות, אם לא היחידה, שיכולה בבוקר להתקשר לטהרן ואחר הצהריים לירושלים".

להבדיל מכל מדינות המפרץ האחרות, קטאר אפילו סיכמה על קשרים מוגבלים עם ישראל ואישרה במשך תקופה מסוימת פתיחת משרד אינטרסים ישראלי בדוחא. אישים ישראלים כמו ציפי לבני ושמעון פרס ביקרו במדינה, וגם הרב יחיאל מלכיאור, שהשתתף ב"אליפות העולם בהתדיינות", הסתובב במרכזי הקניות הגרנדיוזיים בחופשיות. "זו החברה הסובלנית והפתוחה ביותר במפרץ כלפי זרים", מסביר ניר אפרתי, עובד אתר הסקאוטינג הספורטיביIMscouting , המצוי בקשרים עסקיים עם בקטאר. "כל אחד חופשי לעשות בביתו כרצונו. חיה ותן לחיות. והספורט הוא אלמנט מרכזי במדינה. מאז שהתחילו טורנירי הטניס הבינלאומיים למשל, קטאר התמלאה בילדות שמשחקות טניס, וההשתתפות בספורט היא בחינם לכולם".

"אין שום ספק שהם הופכים למעצמת ספורט בכל מה שקשור למתקני אירוח", אומרת שחר פאר, הטניסאית הישראלית הבכירה והמדורגת 13 בעולם. "הם החליטו להכין בסיס ליום שאחרי הנפט ואחת הדרכים שלהם היא באמצעות הספורט. השינוי שם מדהים: הייתי שם ב-2008 וחזרתי ב-2010 ואי-אפשר היה לזהות את המקום, הוא נראה שונה לגמרי, ומדהים ממש. עכשיו רק חסרים להם גם ספורטאים טובים".

בעתיד תארח גם אולימפיאדה

אבל עם כל הכבוד לטניס, גולת הכותרת היא כמובן ענף הכדורגל. 18 מועדונים מקצועניים יש בקטאר, והם מושכים אליהם כוכבי כדורגל בשלהי הקריירה שלהם. אותם כוכבים - כמו פפ גווארדיולה (היום מאמן ברצלונה), החלוץ הארגנטיני גבריאל בטיסטוטה, רונלד דה-בור ההולנדי וסאמיר ג'אברי הסעודי, אליל הכדורגל במפרץ - היו גם אלה ששימשו שגרירים עבור ה"ביד" הקטארי למונדיאל.

לפני חמש שנים נשבע האמיר שהספורט יהיה, לצד ההשכלה ומשאבים אחרים, עמוד תווך של התדמית הקטארית בעולם, והתוצאות לא איחרו להגיע. אתלטים זרים אוזרחו והביאו לקטאר מדליה אולימפית ראשונה וסייעו לעידוד הספורט באמירות. ב-2006 אירחה קטאר את משחקי עמי אסיה, ואלה נוהלו בתקתוק מרשים, לטענת לורן ז'ולייה, ראש מחלקת שיווק ותקשורת באקדמיית הספורט אספייר, שצוטט ב"ספורט ביזנס אינטרנשיונל": "זו הפגנת המוכנות הגדולה ביותר של קטאר לאירוח משחקים אולימפיים".

זו אכן הייתה המטרה, אבל הצעת האירוח של קטאר לאולימפיאדת 2016 לא עלתה כלל להצבעה, למרות הדירוג הטכני הטוב ביותר. היא נדחתה משום שהקטארים הציעו כפתרון לבעיית החום בקיץ לקיים את המשחקים באוקטובר, אז יורד הרייטינג באופן מובהק לעומת יולי ואוגוסט.

לקראת ההצעה לאירוח המונדיאל הפיקו הקטארים לקחים וניפקו פתרונות. זו לא הייתה הפעם הראשונה, הם טובים בכך. בשנות ה-70 הוחלט בחברה הקטארית לעודד את הספורט והוא נכנס לתוכנית "החזון הלאומי 2030" של האמיר הנוכחי, שכמו שמציין אפרתי, "הקטארים ממלאים בה כל נקודה בדקדקנות".

נקודת השיא הראשונה הייתה עם חניכתה של אקדמיית הספורט הטובה והמשוכללת בעולם אספייר, שהוזכרה קודם לכן (שחר פאר מעידה: "אין דברים כאלה בשום מקום בעולם"). אחריה הגיעו משחקי אסיה, השנה הייתה זו אליפות העולם באתלטיקה באולם, בשנה הבאה גביע אסיה בכדורגל, וכמובן המונדיאל ב-2022.

"האספקטים של הספורט הם קודם כל ביצירת תדמית של מדינה מודרנית, שמספקת את מה שנדרש ממנה כשצריך, שהיא חלק חשוב מהעולם המודרני", מוסיף סמי רבל, שהיה ראש הנציגות הישראלית הראשונה בקטאר בשנים 1996-1999 וכתב את הספר "ישראל בחזית המפרץ הפרסי" (הוצאת ידיעות ספרים). "ספורט נתפס כגורם גלובלי אמיתי כמעט יחיד - יותר מתרבות כמו תיאטרון, שצריך לתרגם, או אמנות מודרנית, שצריך להסביר. שלא לדבר על הפופולריות הגדולה יותר שלו. האירועים הבכירים הם חלון ראווה שדרכו מופגנת היזמות הספורטיבית של המדינה. החשיפה הגלובלית שמייצרים אירועי ספורט תומכת במיצוב של קטאר כמרכז עסקים וסחר אזורי, כמו גם מרכז עולמי לקיום כנסים וקונגרסים. ההצלחה הזו והעסקאות והפרסומת הכרוכים בה מזרזות כניסה של חברות זרות והשקעות במדינה.

"זה קריטי לקטאר", ממשיך רבל, "מפני שהפקת הגז היא אינטנסיבית מבחינת מחיר הפרויקטים, ומתבצעת רק בשיתוף פעולה חיצוני. אבל גם הזדמנויות עסקיות אחרות מגיעות, כשקטאר נחשבת גורם שאפשר לסמוך עליו. ואסור לשכוח אלמנט חיוני נוסף, מבחינת החברה פנימה - הספורט הוא גורם מחבר, שיוצר תחושת שייכות וגאווה. הוא מסייע בתיעול אנרגיות, דבר הכרחי מאחר שרוב העבודה נעשית ביום על-ידי פועלים זרים בתת-תנאים, והוא חיובי לאוכלוסייה גם מבחינה בריאותית. וזה לא דבר של מה בכך; עקב העלייה הדרסטית ברמת החיים, קטאר היום נמצאת במקום השישי בעולם מבחינת מספר החולים בהשמנת יתר - יותר מ-70% ברמה זו או אחרת, ובמקום החמישי בעולם במספר הלוקים בסוכרת.

"נוסף לכך, החברה השמרנית, שמעודדת ואף מאלצת לנישואי קרובים, יוצרת פגמים גנטיים, וגם פה נמצאת קטאר בצמרת העולמית. ההשכלה אמורה לתרום את שלה לקידום החברה, הספורט מצדו אמור לטפל בכמה מהסימפטומים".

מסי בשירות האחים המוסלמים

ההשקעה הקטארית לא מסתכמת במונדיאל. בשבועות האחרונים עשתה כותרות עסקת חסות החולצה של קרן קטאר עם מועדון הכדורגל המדובר בעולם, ברצלונה. במסגרת העסקה נסוגה ברצלונה מעמדתה בעשרות השנים האחרונות, שעל חזה השחקנים יתנוסס רק סמל הקבוצה, מתוך תפיסה לאומנית שחולצת בארסה כמוה כדגל הקטלוני, ועל דגל לא מדביקים חסויות. בשנים האחרונות נסדקה הגישה כשעל חולצותיהם של ליאו מסי, צ'אבי הרננדז ואנדרס אינייסטה וחבריהם למכונת הכדורגל המלהיבה בתבל התנוסס סמל יוניצ"ף במסגרת עסקה שכללה גם תרומה שנתית של ברצלונה לארגון האו"ם. המשבר הכלכלי שהמועדון המצליח נקלע לו והמחיר הפנטסטי שהקטארים הציעו - כ-30 מיליון אירו בשנה - עשו את שלהם.

קרן קטאר, נבהיר, היא גוף של האמירות שלא נועד למטרת רווח ומשמש למטרות חינוך, השכלה וצדקה. הקרן בראשות האשה הראשית של האמיר, השיח' מוזא בינת מיסנד, מימנה למשל את "עיר החינוך", בתי ספר לבנות, ואת קידום מעמד האישה, כמו גם את האקדמיה האסלאמית, שהיא חלק מאותה עיר חינוך. אבל מה שנשמע לגיטימי מתברר כבעייתי כשמביאים בחשבון שמי שעומד בראש האקדמיה האסלאמית הוא יוסוף אל-קרדאווי, איש האחים המוסלמים וסמן קיצוני של אסלאם שמרני ומאובן.

אל-קרדאווי, שנחשב כיום לגדול הפוסקים הסונים בעולם, אמנם פרסם גם פאטוות שנחשבות "נאורות", כמו זו שאוסרת על כריתת הדגדגן לנערות, אבל באותה נשימה אמר בעבר שיש נשים "שצריכות מידה מסוימת של אלימות", הכחיש את ממדי השואה, טען שהיטלר היה עונש אלוהי ליהודים, וקינח בכך שהרג ישראלים הוא מצווה.

אם לא די בכך, הקרן תורמת לארגוני צדקה שכספם מועבר ישירות לחשבונות של חמאס וחיזבאללה. אף שבקרן טוענים באדיקות שהכספים מועברים למטרות אזרחיות בלבד וכי יש איסור לקנות בהם נשק, אין בפועל מי שיכול לפקח על כך. יוצא מכאן שהקרן, במסגרת "קואליציית הצדקה" האסורה בארצות הברית ובישראל, ובתהליכי איסור באירופה, מממנת ארגוני טרור. אחד ההסברים הוא שמאחר שהארגונים הללו מאיימים גם על קטאר עצמה, ואיום טרור יכול להפיל כמגדל קלפים את כל מה שבנתה האמירות, היא משלמת דמי חסות.

בברצלונה כמובן לא התכוונו להיות מזוהים עם הצד הזה של הקרן, אבל החיבור בין המועדון לקטאר אינו חדש. סנדרו רוסל עדיין מקבל משכורת מחברת קטארית שבה עבד לפני שנבחר השנה לכהן כנשיא ברצלונה. המאמן גווארדיולה, שהקשר שלו עם קטאר נרקם עוד בימים שהיה שחקן, קיבל מיליונים מקטאר עבור התמיכה במועמדות שלה למונדיאל. והשיח' מוזא היא אישה משפיעה מאד באו"ם ובעיקר באונסק"ו, בתחומי חינוך ילדים ונשים - כך שהחיבור ליוניצ"ף מונח ביד.

גם עם מנצ'סטר יונייטד, מועדון לא פחות מפואר מברצלונה, יש לקטאר חיבור טוב. אלכס פרגוסון תמך גם הוא במועמדות של האמירות לאירוח המונדיאל, אחרי שהקבוצה זכתה לשבוע אימונים באקדמיית אספייר. עוזר המאמן שלו, רנה מוילנסטין, אימן בקטאר לפני שהגיע למנצ'סטר. בתחילת השנה ניסו הקטארים אף לרכוש את המועדון מידי משפחת גלייזר האמריקאית תמורת 1.2 מיליארד פאונד, וניסו שוב החודש כאשר הצעת המחיר עלתה בינתיים למיליארד פאונד וחצי. אבל לפחות כלפי חוץ האמריקאים מסרבים.

העתיד של העולם הערבי

בקטאר יש גם בעיות שנובעות בעיקר מכך שהחברה הבדואית הוואהבית המסורתית היא שמרנית ומתקשה להתמודד עם המודרניזציה שהאורחים המערביים מביאים עימם. השריעה, חוקי האסלאם, היא בסיס החוק הקטארי, ובחוצות דוחא הנשים לבושות בבורקה ואינן מדברות עם גברים. מצד שני, קטאר הייתה הראשונה שנתנה לנשים זכות הצבעה, בעיקר בזכות השיח' מוזא. האלכוהול נמכר אמנם בבארים של מלונות ובמועדוני לילה סגורים ונעלמים מן העין, אבל כדי לקנות הביתה צריך השוהה בקטאר לנסוע לחנות היחידה הקיימת מחוץ לעיר, להביא אישור מהשגרירות הבריטית על הכנסה קבועה ממקורות אחרים, כדי למנוע שוק שחור, ולהוציא הון.

סעייד מחמוד, מבקר ספרות מצרי, לא רואה בעיה בחברה הקטארית למרות האיבה ההדדית בין מצרים לקטאר, שנתפסת על-ידי רבים במצרים כ"אימפריית הרשע של האחים המוסלמים". להפך, טוען מחמוד, "בזמן שבמדינות כמו מצרים, עיראק ולבנון השוני והרב-תרבותיות מאוימים, במדינות המפרץ נוצרה פלורליסטיות".

קטאר היא ארץ קטנה עם חלומות גדולים. עד שנת 2022 צפויים לחיות במזרח התיכון 700 מיליון ערבים, קהל מעניין עבור ספונסרים וחברות מערביות. אם התוכניות שלה אכן יצליחו, כמו שקרה עד עכשיו, קטאר יכולה להיות העתיד של העולם הערבי והלב של המזרח התיכון. אבל זה יקרה רק יחד עם תהליך ההתקדמות של החברה באמירות. "אנחנו בקטאר צריכים להיות באור הזרקורים כדי שדברים יקרו", כותב הבלוגר הפופולרי באמירות מוחמד הארון, "לא רק ביחס לבניית תשתיות, גם ביחס לשינוי דרך המחשבה של האנשים". מזרח תיכון חדש? זו לפחות ההתחלה.

g@globes.co.il