גרף משלו

רני גרף, 48, מו"ל הוצאת הספרים "גרף", נולד בתל-אביב בשנת 1961. למד קולנוע באוניברסיטת תל-אביב ומשפטים בבריטניה. חי בתל-אביב. בשנת 2004 הקים בכוחות עצמו את הוצאת הספרים "גרף". עד היום ההוצאה התרכזה בפרסום ספרים מתורגמים בלבד (בחלוקה לשתי סדרות: סידרת סיפורת למבוגרים וסידרת ספרי נוער), אך במהלך השנה הקרובה תחל להתפרסם גם סידרת ספרי המקור של ההוצאה, ושני ספרים ראשונים בסדרה זו יראו אור במחצית הראשונה של שנת 2011.

איזו דמות היית שמח לפגוש לקפה?

"דון קישוט. הייתי מביא אותו לקפה כאן בארץ ומספר לו שיש לו הרבה מאד טחנות רוח להילחם בהן בישראל".

אם היית יכול לצותת לשולחן הסמוך, איזה סופר היית רוצה שיישב שם?

"הייתי מושיב בשולחן ההוא את מארק טוויין וג'ונתן סוויפט לשיחה. הם היו שנונים, אינטליגנטים, התייחסו לכולם בביקורתיות הראויה ולא עשו הנחות לאף אחד - לא משנה מי היה או מה היה מעמדו החברתי. שיחה בין שני אלה הייתה יכולה להיות מחזה מרתק".

מיהם הסופרים הישראלים האהובים עליך ביותר?

"נורית זרחי, גיל הראבן, יואב אבני, אסף גברון, אסף אשרי, יעקב שבתאי. כולם ברשימה הזו הצליחו להתגבר על ריאליזם היתר שפושה בספרות העברית לדורותיה ולהשתמש באופן מעורר הערצה במה שמצוי מעבר לאונה הקדמית שלהם".

מיהם הסופרים הזרים האהובים עליך?

"ג'יי. די. סאלינג'ר, מייקל שייבון, אורסולה לה גווין, רוברט צ'רלס וילסון, מארק טוויין, טד צ'יאנג: הדבר האהוב עליי ביותר בכתיבה הוא ניתוק מכבלי הריאליזם, וכשמישהו מצליח לעשות את זה באופן אינטליגנטי שיגרום לי לשוב לספריהם שוב ושוב עוברת בי צמרמורת של תענוג. אין דבר שאני אוהב יותר מאנשים שנונים, חכמים ומאתגרים. נדמה לי גם שבתקופה שלנו מורגש חוסר עז בכאלה".

לאיזה ספר אהוב אתה חוזר שוב ושוב?

"יש כמה, אבל אני מניח ש'התפסן בשדה השיפון' של סאלינג'ר תמיד יהיה חלק מהרשימה הזאת. אני אולי שונה מאד מהולדן קולפילד, גיבורו הצעיר לנצח של הספר, אבל רמת ההזדהות שלי איתו גם היום היא גבוהה למדי. אני מאד אוהב את הדרך הרעננה, החצופה והלחלוטין חסרת כבוד שבה הוא מתייחס לעולם השמרן שמולו הוא ניצב.

"עוד ספר שאני נהנה לחזור אליו מדי פעם הוא 'משפחתי וחיות אחרות' מאת ג'ראלד דארל. מעבר לעובדה שהספר הזה הצחיק אותי עד דמעות, קיים בו נון קונפורמיזם משובב ואינטליגנטי מהסוג שתמיד מצליח לדבר אליי".

איזה ספר תיקח לטיסה?

"ספרי מדע בדיוני ואנתולוגיות מסתדרים לי היטב עם טיסות ונסיעות, ממש כמו מיץ העגבניות שאני נזכר שאני כל-כך אוהב רק כשאני באוויר".

רוב הקוראים בעברית מעדיף רומנים ולא שירה או סיפורים קצרים. מה דעתך?

"שחבל לי, כי הם מחמיצים לא מעט. מצד שני, הרבה מאד אנשים אצלנו לא קוראים בכלל וזה עוד יותר חבל. אני עצמי חובב גדול של סיפורים קצרים. מדע בדיוני, ז'אנר אהוב עליי במיוחד, הוא ז'אנר שהתפתח והתבסס על סיפורים קצרים וכמה מהסיפורים הקצרים הנפלאים ביותר שקראתי מעודי נכתבו כחלק מהז'אנר הזה. טד צ'יאנג, אחד הסופרים האהובים עליי, כותב רק סיפורים קצרים - אבל כל אחד מהם הוא פנינה אמיתית. ועוד לא הגענו לסאלינג'ר שכתב כמה מהסיפורים הקצרים הטובים ביותר מאז ומעולם".

מה יחסך לגבי הוראת ספרות בבתי ספר?

"אני חושב שהגישה של בתי הספר ומשרד החינוך היא מוטעית. בית ספר לא צריך ללמד ספרות אלא אהבת קריאה. אני מעדיף שאנשים יקראו הארי פוטר וג'ון גרישם וירצו לשוב ולקרוא עוד ספרים מאשר שיכריחו אותם לקרוא ספרות 'גבוהה' שתגרום לחלק מהם לדחייה מקריאה. מהניסיון שלי עם סדרת הנוער של ההוצאה, כשילדים ובני נוער מתלהבים מספר ההתלהבות שלהם היא חסרת פשרות. כל מה שצריך זה למצוא את ההתלהבות הזאת. אז תעזבו את המונחים הספרותיים, מי שירצה ללמוד 'ספרות' מרצונו כבר ילמד אותם באוניברסיטה, תטפחו את אהבת הקריאה שלהם. מועדוני קריאה מושכלים בהנחיה נבונה חשובים הרבה יותר משיעורי ספרות במתכונתם הנוכחית".

מהו הספר האחרון שהרשים אותך?

"'האדם האוטופי' מאת ליסה לאנג. רומן מפעים ורווי פלא שמתרחש במלבורן של סוף המאה ה-19. נתקלתי בו במקרה בחנות ספרים אוסטרלית בעת שביקרתי שם לאחרונה, והוא שבה את ליבי מהדפדוף הראשוני בחנות. לשמחתי, אף הוצאת ספרים אחרת לא רכשה את הזכויות להוצאתו בארץ ואני מיהרתי לעשות זאת והוא ייצא בעברית בקרוב".

האם אתה בעד יישום חוק לאנג בישראל (קביעת מחיר קבוע לספרים בשנה הראשונה לצאתם לאור)?

"ממש לא. אני לא חושב שזו הבעיה בשוק הספרים הישראלי. כמו בהרבה תחומים במדינת ישראל הבעיה היא ריכוזיות יתר. יש רק שתי רשתות של חנויות ספרים (שזה בעצם דואופול לכל דבר) ומעט חנויות עצמאיות. אין לי שום בעיה עם מבצעים ומצדי שגם יציעו עשרה ספרים חדשים במאה שקלים כל עוד ההנחה ניתנת אך ורק על חשבון חלקה של החנות שרוצה לערוך את המבצע (ללא קשר אם משתייכת לרשת כלשהי או לא), והמו"ל (שנושא, בואו נזכור, בכל הוצאות ההפקה של הספר) ימשיך לקבל את חלקו הרגיל.

"בנוסף, אני סבור שיש גם בעיה קשה עם העובדה שלהוצאות ספרים יש גם נתח בבעלות על רשת חנויות ספרים, אבל הבעיה הזו אינה ייחודית רק לשוק הספרים בארץ אלא לתחומים נוספים ויש לפתור אותה באמצעות חקיקה רוחבית שתתייחס גם לתחומים אחרים בכלכלה הישראלית. מעניין שדווקא בארה"ב, מולדת הקפיטליזם הדורסני, דברים מסוג זה אסורים על פי החוק".

למי או למה אתה מתגעגע?

"לתחושת הגילוי המפעים שליוותה אותי בילדות בכל פעם כשגיליתי ספר או סרט חדש. היום אני כבר קורא הרבה יותר מנוסה, ויש לזה יתרונות עצומים, אבל אני מתגעגע לפעמים גם לתחושת התום של אז, כשהעולם היה הרבה יותר גדול והגילויים עוד היו בעתיד".