משקיע, אל תנהג כבת-יענה

רבים מהמשקיעים מקבלים החלטות שלא על בסיס רציונלי - משמע, הם אינם משקללים באופן שכלתני את היחס שבין סיכוי לסיכון, אלא פועלים לרוב מתוך אימפולס או רגש. אין זו אמירה חדשה, שכן מחקרי החלטות בתחום ההשקעה עמדו על כך בעבר. די אם נזכיר את עבודתם של עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, שבגינה זכה האחרון בפרס נובל בכלכלה.

מהלך קבלת החלטות שכזה יוצר פער בין הסתברויות אמיתיות ואובייקטיביות לבין תפישת הסיכון של המשקיע. כך ניתן להבין כיצד מגיעים משקיעים כה רבים לידי החלטות, שאינן בהכרח הגיוניות בראייה קרה ומדעית. מתברר, וייתכן שיש לכך סיבות פיזיולוגיות בתגובת המוח למצבי אי-ודאות וחרדה, שמשקיעים רבים לא אוהבים לראות לפניהם מצבי אי-ודאות. הם מוכנים לטמון ראשם בחול כיען, ולהאמין שכך אין הם מושפעים מאי-הוודאות. הם חוששים מנראות הסיכון, ומעדיפים מצבים, שייתכן שהנם זהים מבחינה כלכלית, אך הסיכון שבהם אינו בולט ונראה.

משקיעים רבים מעדיפים, למשל, להפקיד כספם בבנק לתקופה קצובה (פק"מ), גם אם הנזילות נמוכה והריבית זעומה. זאת, גם אם מעמידים מול הפיקדונות אלטרנטיבות טובות יותר אובייקטיבית, כגון רכישת מלווה קצר מועד (מק"מ) של בנק ישראל. העדפה זו אינה יכולה להיות מוסברת בעמלות קנייה והחזקה, ובוודאי שלא בהעדפת אי-נזילות. העדפה זו קשה להבנה, לאור זאת שפיקדון בבנק ישראל עדיף, מבחינת סיכון עמידה בתשלום, על פיקדון בבנק מסחרי. כיצד, אם כך, מוסברת התופעה?

כמה אתה מוכן לשלם כדי לא לראות תנודתיות?

חשבון הפיקדון בבנק נשאר רדום במהלך כל רבעון, ובתום הרבעון הלקוח מקבל הודעה שהפיקדון עלה בריבית הרבעונית שנקבעה מראש. אין התאמה של שווי החשבון לשינויים של הריביות בשוק. ערך הפיקדון אינו מותאם להעלאות הריבית. לעומת זאת, המק"מ הוא נייר ערך סחיר בבורסה, עם רמת נזילות מאוד גבוהה, והוא מגיב לתנודות היומיות בהיצע ובביקוש, וכן לשינויים בריביות במשק.

במק"מ אי-הוודאות הוא אמנם דבר נראה, אך בסוף השנה המשקיע יקבל את הקרן בתוספת מלוא הריבית שהוכרזה בעת הרכישה. גם בפיקדון הבנקאי יקבל המשקיע את הקרן עם הריבית שהובטחה, כל עוד הבנק אינו פושט רגל. כלומר, יש סיכון עודף בפיקדון הבנקאי. בנוסף, הפיקדון הבנקאי ישלם ריבית נמוכה יותר מריבית המק"מ.

הבנקים לא מדווחים על ירידות ערך הפיקדון, למרות שמבחינה כלכלית גם הוא יורד בערכו כאשר הריבית עולה. לכן נדמה למשקיע שהפיקדון בבנק סולידי ויציב, מול המק"מ הסחיר שיכול להיראות במהלך המסחר ועד לפקיעה כתזזיתי יותר.

ניתוח מדעי של תופעה זו המכונה "בת-יענה" ביצעתי יחד עם אורלי שדה מהאוניברסיטה העברית, והוא נבדק על פני 5 שנים בנתונים שבועיים. מסקנת המחקר היא, שמשקיעים סולידיים מוכנים לוותר על כאחוז לשנה רק כדי לא לראות תנודתיות, ולהמשיך להאמין שהפיקדון בבנק הוא בטוח ויציב, ושומר על ערכו בכל רגע ורגע.

אם גם אתם חוששים מנראות אי-הוודאות, עדיף לכם להשקיע באג"ח ממשלתית מסוג גילון. זוהי אג"ח שקלית, שהריבית עליה משתנה בכל חצי שנה לפי ריבית, כלומר היא אינה סובלת מתנודות חריפות במחירה. לחילופין, ניתן לרכוש מק"מ לטווח קצר משנה, למשל ל-3 חודשים. גם במקרה זה התנודתיות תהיה נמוכה מאוד.

הכותב הוא דיקאן הפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטה העברית, ויו"ר בית השקעות סיגמא