פייסבוק ריפורט

כשמובארק רצה לכבות את אש המהפכה הוא הורה לחסום את הגישה לאינטרנט, בניסיון לשתק את התקשורת הפייסבוקית. המועצה הצבאית דווקא אימצה את פייסבוק, אם מרצון ואם מכורח, ומתקשרת שם עם הציבור בדף פייסבוק רשמי שצבר למעלה מ-700 אלף חברים מאז שנפתח בסוף פברואר. דיווח באל ג'זירה מדגים את הרצינות שבה מתייחסת המועצה לנוכחות הרשת שלה: "ההודעה (על החלפת ראש הממשלה, ע.ק) פורסמה בדף הפייסבוק של הצבא ביום חמישי, ולאחר מכן אישר אותה דובר של הצבא". קודם כל דיבור ישיר עם הציבור, רק אחר כך קומוניקטים.

בזק, תלמדו מהמצרים

ובמעבר חד למחצה: לאחרונה פרסמתי טור ובו ביקורת על כך שבזק לא מפרסמת באתרה מחירון לתשתית אינטרנט. העליתי את טרונייתי בדף הפייסבוק של החברה ובטור ציטטתי את התשובה שקיבלתי שם.

אחרי הפרסום התלוננה דוברת של בזק על כך שלא פניתי אליה לקבלת תגובה רשמית. אני חשבתי שהתלונה מגוחכת. בזק נשאלה בדף הפייסבוק הרשמי שלה והשיבה לעיני כל. מה זה אם לא תגובה רשמית? האם בזק לא עומדת מאחורי הדברים שנכתבים בשמה בדף הפייסבוק? אם עיתונאי יפנה לדוברות באותה שאלה היא תתכחש לתשובה בפייסבוק ותיתן תשובה סותרת?

דף פייסבוק של ארגון הוא רשמי לא פחות מאתר האינטרנט שלו ומהודעותיו לעיתונות. מה שנכתב שם הוא פומבי, רשמי ומחייב, והארגון חייב לקחת אותו ברצינות. מתברר שלחברת התקשורת יש מה ללמוד מהצבא המצרי.

האמת העירומה

"העליתם תמונה שמפרה את תנאי השימוש שלנו, והתמונה הזאת הוסרה". השולח הוא פייסבוק, ההפרה היא פרסום תמונת עירום, הנמען הוא האקדמיה לאמנויות בניו יורק, והתמונה היא "סימון", דיוקן של אישה עירומה מאת הצייר הפיגורטיבי האמריקני סטיבן אסאל. התמונה נמחקה, והאקדמיה נענשה בשבוע של חסימת העלאת תמונות לדף הפייסבוק שלה.

"פייסבוק, אוצרת של תרבות", קראה-לעגה כותרת פוסט על התקרית בבלוג האקדמיה, שם נכתב: "כמוסד להשכלה גבוהה בעל מסורת ארוכה של שימור 'הערכים והכישורים המסורתיים' של עולם האמנות, אנחנו, בית ספר לתואר שני באמנות פיגורטיבית, מתקשים להרשות לפייסבוק להיות הפוסק הסופי - והאוצר המקוון - של האמנות שאנחנו חולקים עם העולם".

בפייסבוק אמרו ל"ניו יורק טיימס" שהרשת החברתית אוסרת פרסום צילומי עירום, אולם יש לה מדיניות בלתי כתובה שמתירה פרסום ציורים ופסלים שמציגים עירום. דוברת של פייסבוק מסרה כי "אנו מברכים את האמן על התיאור המציאותי, שאם להיות כנים הטעה את המבקרים שלנו". לא מדובר במבקרי אמנות, אלא במבקרים המסירים תמונות שמשתמשי פייסבוק סימנו כבעייתיות. אם הם ראו את הדיוקן הזה, דיו על נייר, וחשבו שמדובר בצילום עירום, כנראה הם עובדים קשה מדי, או שבפייסבוק לא מספרים לנו שהמחיקה בוצעה למעשה על ידי אלגוריתם זיהוי עירום. זו לא הייתה התמונה היחידה שנמחקה, והאקדמיה פצחה בקמפיין - היא העלתה מחדש תמונות שנמחקו, בהן "ונוס" של האמנית ג'ודי פוקס, כשאת העירום מכסים טקסטים עיתונאיים שסיקרו את הפרשה.

אם עירום אמנותי מותר בציור ומותר בפיסול, מדוע הוא אסור בצילום? האם בפייסבוק חוששים שאישור עירום אמנותי הוא מדרון חלקלק שבתחתיתו מחכים העירום הלא-אמנותי והפורנוגרפיה? כשנגמור להפיל את כל המשטרים הדיקטטוריים הדכאניים נצטרך לארגן דרך פייסבוק מחאה להפלת המשטר הדיקטטורי-דכאני של פייסבוק.

עולם תחתון

אם אתם נמצאים בלופ כלשהו של אימיילי-שרשרת, ודאי קיבלתם לא פעם אימייל כבד ועמוס צילומים, שנמצאו במצלמה נטושה, לצד קריאה לעזרה באיתור בעליה. קריאה כזאת פורסמה באמצע פברואר בפייסבוק - "נמצאה מצלמה בשירותים של נתב"ג, מישהו מכיר?" 35 תמונות קטלוג אופנה הציגו צעירים נאים מבלים בכל מיני מקומות, בחלק מהמקרים בבגדי ים ובבגדים תחתונים. "תאמינו לי שפרסמתי פה את התמונות הנורמליות ויש פה גם סרטון שאני לא מעז לפרסם בחיים", כתב המוצא, יוגב. בהמשך הוא פרסם סרטון שבו נראות שתיים מהמצולמות רוקדות בחדר מלון בחולצות קצרצרות ובתחתונים, כשברקע נשמעת מוזיקה וקולו של גבר שאומר מילה אחת בעברית.

זמן קצר לפני פתיחת הדף שדרגה פייסבוק את הדפים והוסיפה להם יכולות שיווקיות. עד אז אפשר היה לפרסם ולהגיב בשם דף רק בתחומי הדף עצמו. מאז השדרוג אפשר לפרסם ולהגיב בשם דף בדפים אחרים ואף בפרופילים של חברים. מפעיל דף המצלמה האבודה ניצל את הפיצ'ר ופרסם את קריאתו לאתר את בעל המצלמה בדפי פייסבוק פופולריים: mako, עכבר העיר, גיא פינס, ארץ נהדרת, האח הגדול, הישרדות והיפה והחנון.

כבר למחרת פתיחת הדף פרסם בו הגולש אורי ברקוביץ' אזהרה לגולשים: "זהירות! זוהי פרסומת סמויה ורמאות. שום מצלמה לא הלכה לאיבוד. זוהי פרסומת של חברה שרוצה שתראה את הדוגמנים עם הבגדים שלהם ותפנה לחברים שלך - וכל זה בחינם בשבילם. אל תאמינו. אל תפיצו". "פעילות כזו כבר ראינו לא פעם בעבר, אבל תמיד כיף לראות קוזינות בחסות משרדי פרסום ומפרסמיהם", כתב דורי בן ישראל קריו בבלוג "מזבלה" שבוע אחרי פתיחת הדף, "אני מהמר על קמפיין של חברת אופנה שכביכול איבדה את צילומי הקטלוג שלה". הפוסט דורג על ידי 35 אנשים וקיבל 14 תגובות.

למרות ניסיונות הקידום המאסיביים, למרות הפרסום במזבלה ולמרות הצעירים הנאים בבגדים התחתונים, הדף רשם פעילות מינימלית: בשבועיים של פעילות ניתנו שם לייק אחד ואפס תגובות לסטטוס הפתיחה של בעל הדף, ארבעה לייקים (משני משתמשים) ואפס תגובות לכל 35 התמונות, שני לייקים ואפס תגובות לסרטון, ורק 11 סטטוסים שנכתבו על ידי חברים בדף (אחד מהם, כאמור, הזהיר מפני התרמית, ועוד אחד שטען שכנראה מדובר בקמפיין), וזכו גם הם להתייחסות מינימלית, אם בכלל.

בסטטוס האחרון של בעל הדף נכתב כי "נמצא הבעלים של המצלמה!" - צלם אופנה ישראלי שצילם קטלוג לחברת אופנה - והכיל סרטון נוסף, ארוך יותר, נושא את לוגו החברה. הסרטון זכה לעשרה לייקים ולשלוש תגובות.

המספר המשמעותי היחיד הוא מספר החברים בדף, 2,351. אבל לו הייתי סמנכ"ל השיווק של חברת האופנה הזאת, לא הייתי ממהר לרקוד על השולחן. תכנים של דף נחשפים לחברי הדף בניוזפיד (זרם העדכונים בעמוד הבית של פייסבוק) ביחס ישר לרמת הפעילות שבו ובהשוואה לרמת פעילות של דפים דומים בגודלם. ברמת פעילות נמוכה, כמו זו של הדף הזה, רוב החברים כלל לא נחשפו אליו מעבר לביקור הראשוני שבו נרשמו לדף, אלא אם טרחו ונכנסו אליו שוב ביוזמתם.

קמפיין גרילה עלוב בפייסבוק: מתברר שעדיין יש פראיירים שמוכנים לשלם על זה.

בזמן שחסכתם

ויש גם פרסומות מסורתיות בפייסבוק. כותבים טקסט, מצרפים תמונה, בוחרים קהל יעד, מקציבים תקציב ועולים. המהירות והאפשרות לוותר על משרד פרסום מקצועי חוסכות זמן וכסף למפרסמים, אבל משחררות לאוויר האינטרנט מודעות שיש בהן טעויות וכשלים. במקרה הטוב הן מעוררות חיוך, ובמקרה הרע פוגעות בתדמית העסק. הנה כמה דוגמאות:

סטארט אפס

לבלות, לאחסן, להתאמן ולענות אוטומטית לשיחות נכנסות. האפליקציות שקשה להסתדר בלעדיהן

Leffe Matchmaker

מכשיר: אייפון

מותג הבירה הבלגי Leffe השיק אפליקציה למציאת מקומות בילוי והכרת אנשים חדשים. האפליקציה מציגה למשתמש את מקומות הבילוי על פי מיקומם הפיזי, ומשתמשת במאגר המידע של הרשת החברתית פורסקוור. כמו כן, ניתן לדעת אם במסעדה הקרובה יש אפשרות לממש קופון הטבה של חברת הבירה. מלבד זאת, ניתן לעשות באמצעות התוכנה צ'ק-אין בפייסבוק וגם לראות אילו אנשים נמצאים במקום עם האפליקציה הזו ולצ'וטט איתם. כמו כן, יש כאן גם משחקים שניתן לשחק בין שני אנשים, בו זמנית, על גבי האייפון. את האפליקציה, החינמית, פיתחה חברת מובלין.

Dropbox

מכשיר: אנדרואיד

שירות Dropbox מאפשר לאחסן על גבי הרשת קבצים מסוגים שונים באמצעות ממשק ידידותי הנמצא במחשב הנייד והנייח. דבר זה מאפשר גישה לסרטים, לשירים או למסמכים בכל מקום.

Dropbox מאפשר באמצעות התקנת האפליקציה שמירה של התמונות שצולמו במצלמה בתוך השירות, כך שניתן לגשת אליהם בקלות ישירות מהמחשב. השירות כולל 2 ג'יגה ללא עלות.

Auto Hello

מכשיר: נוקיה

האפליקציה הזו תגרום למכשיר המגע של נוקיה לענות לשיחות באופן אוטומטי, ברגע שמצמידים את הטלפון לאוזן. ניתן כמובן להמשיך לענות לשיחות גם באופן ידני, באמצעות המקש הייעודי, אבל בדרך הזו חוסכים לחיצה ולא צריך להתאמץ במציאת הכפתור. הבעיה היחידה היא, שאם הצלצול חזק, זה יכול להיות קצת לא נעים כשמצמידים את הטלפון לאוזן. חינם.

Go Active

מכשיר: אייפון

רשת מכוני הכושר תשיק בקרוב אפליקציה חינמית על שמה, המאפשרת לקבל מידע על פעילות אירובית של המתאמן, כמו מרחק ההליכה על מכשיר ריצה וההוצאה הקלורית מהפעילות. האפליקציה מקבלת את המידע באמצעות חיישן התנועה שבתוך הטלפון של אפל. מלבד קטגוריית הריצה, התוכנה מאפשרת לקבל גם מידע על אימונים המתבצעים באמצעות מכשירי כושר ומציגה סרטוני וידיאו קצרים המראים כיצד לבצע את התרגיל. יכולת אחרת של האפליקציה היא בתחום התזונה. המשתמש יכול להזין את סוג המזון שאכל באמצעות ממשק פנימי, ולדעת כמה קלוריות צרך באותו רגע. האפליקציה מיודעת גם למתאמנים במכוני כושר אחרים, והיא פותחה על ידי חברת Customind.