לטוב ולרע

מתי אתם מרגישים חזקים ובלתי מנוצחים - אחרי שעשיתם מעשה טוב או אחרי שעשיתם מעשה רע מאוד? ישנן תרבויות בהן אנשים טובים ומצפוניים נתפסים כחלשים לעומת האנשים הרעים, הנתפסים כבעלי עוצמה רבה יותר. בתרבויות אחרות מוסריות נתפסת כעוצמה. נפשו של האדם המוסרי נתפסת כעומדת חזקה בפני פיתויי הקיום הגשמי, ואילו הכניעה לחטא נתפסת כחולשה.

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת הרווארד תומך באפן מפתיע בשתי האסכולות הללו. על-פי מאמר שפורסם בכתב העת Social Psychological and Personality Science, אנשים שביצעו מעשים טובים הפגינו מיד אחר-כך כוח רצון רב יותר וגם סיבולות פיזיות מוגברות, לעומת אנשים שלא ביצעו משימות כאלה. מסתבר שמספיק אפילו לדמיין את עצמך עושה מעשה טוב כדי לזכות בשיפור הסיבולת הפיזית והמנטלית לעומת צד ניטרלי.

עם זאת, לאחר ביצוע מעשה רע, נמצאה עלייה דומה או אפילו גדולה יותר בסיבולת הפיזית.

"אנשים נוטים לראות הן את האיש המרושע שגורם נזק והן את האיש המוסרי שעושה מעשים טובים, כפועלים באופן יעיל, תוך הפגנת כוח רצון וללא רגישות לאי נוחות", מסביר הדוקטורנט קורט גריי את ממצאיו. "כשאנשים עושים את המעשים הללו בעצמם, הם מאמצים את התפיסה החיצונית הזו כלפי עצמם וזו הופכת להיות נבואה שמגשימה את עצמה - הם מצפים מעצמם לביצועים טובים יותר ובהתאם, מתנהגים כך".

המחקר כלל שני ניסויים. בראשון ניתן לנבדקים דולר ולאחר מכן נאמר לחלקם לשמור אותו אצלם וחלקם התבקשו לתרום אותו לצדקה. לאחר מכן התבקשו הנבדקים להרים משקולת. הנבדקים שתרמו את הדולר - אף שלא עשו זאת מבחירה - החזיקו את המשקולת בממוצע במשך 10 שניות יותר מהאחרים.

בניסוי השני הנבדקים החזיקו את המשקולת בעודם כותבים סיפורים קצרים על עצמם כשהם פוגעים במישהו, מועילים למישהו או עושים מעשה שאין לו השפעה על אחרים. הנבדקים שביצעו פעולות שהשפיעו על אחרים - לטוב או לרע - החזיקו את המשקולת זמן רב יותר.

גריי טוען כי הגישה הרווחת, לפיה אנשים צריכים להיוולד עם תעוזה או כוח סבל מיוחד כדי להיות גיבורים, אינה נכונה אלא עצם הניסיון לבצע מעשים טובים הוא שיוצר את התעוזה וכוח הסבל. "מהטמה גנדי והנזירה תרזה לא בהכרח נולדו עם שליטה עצמית יוצאת דופן, אלא הגיעו לכך כשניסו לעזור לאחרים", אומר גריי. הוא טוען כי הניסיון לעשות מעשים טובים מזין את היכולת, ולכן עצם היציאה למסע הזה מאפשרת לאדם להפוך לגיבור שהוא רואה בעיני רוחו.

גריי לוקח את התובנה הזו צעד אחד הלאה ומציע את "דיאטת המעשים הטובים" או "שיטת המעשים הטובים נגד התמכרויות". כשאתם עומדים בפני פיתוי, הוא אומר, נסו לעזור למישהו. הוא הולך עוד צעד אחד קדימה וטוען כי הגישה הזו יכולה לתרום למאבקו של אדם בדיכאון ובחרדות שלו.

"המעשים הטובים יכולים להחזיר לאדם בהדרגה את השליטה בחייו", הוא אומר. ואם המעשים הטובים דורשים מאמץ רב מדי, אפשר לפחות לדמיין מעשם טובים כמו בניסוי השני. גם זה נכשל? אולי אפשר לנסות את "דיאטת המעשים הרעים".

מה מניע את כוח הרצון?

כוח רצון הוא אחת התכונות החשובות ביותר להצלחתו של אדם בעולם המודרני ואי לכך, אין פלא שתכונה זו נחקרת לא מעט. בין היתר, נבחן הדימוי של כוח הרצון כמאגר מתכלה ולכן יש לרכז אותו בעניינים חשובים בלבד, לעומת דימוי של כוח רצון כשריר, שככל שמפעילים אותו יותר, כך הוא גם מתחזק.

מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת סטנפורד, ופורסם לאחרונה בכתב העת Psychological Science, טען כי אנשים לא באמת צריכים לנוח בעיצומו של מאמץ מנטלי מרוכז. התחושה כי אתם חייבים הפסקה קלה ולאחריה תהיו אפקטיביים יותר? זו סתם אשליה, אומרים החוקרים ד"ר ורוניקה ג'וב והפרופסורים קרול דווק וגרג וולטון.

"כשמשכנעים אנשים כי כוח הרצון שלהם הוא משאב שלא ניתן לכלותו בקלות, הם פתאום מצליחים להמשיך במשימה עוד ועוד מבלי שהיעילות נפגמת", אומרת ג'וב.

במחקר שכנעו החוקרים קבוצה של סטודנטים כי כוח רצון הוא כמו שריר, ולקבוצה השנייה אמרו כי מדובר במאגר מתכלה.

הסטודנטים שחשבו שכוח הרצון שלהם מתכלה באמת נטו יותר לקחת הפסקות והלימוד שלהם היה פחות יעיל. לא רק זאת, הם גם אכלו 35% יותר ג'אנק פוד במהלך הלימודים לעומת קבוצת הניסוי השנייה.

"כוח הרצון פחות מונע על-ידי גורמים ביולוגיים או לא מודעים ויותר על-ידי האמונות הגלויות שלנו", אומרת ג'וב.

מחקר אחר שנערך לאחרונה תמך באנלוגיית המשאב המוגבל. הוא הראה כי אחרי יום קשה בעבודה, שבו אנשים התבקשו להשתמש לא מעט בכוח הרצון שלהם, היה להם הרבה יותר קשה לאזור כוח להתעמל, אף שמדובר בשתי משימות שונות לגמרי מכל בחינה מלבד החשובה - הפעלת כוח רצון.

החוקרת במחקר זה, פרופ' קת'לין מרטין גיניס, טוענת כי ניתן ליישב בין שתי הגישות. כוח הרצון, כמו כוח פיזי, הוא מאגר מוגבל בטווח הקצר, אך אם מתעקשים לדחוף אותו עד הקצה יום אחר יום, הוא יכול להתחזק, כמו שריר.