הסטנדרט הכפול של נשים מצליחות

טענתה של ישראלה שטיר ("גלובס", 4.4.2011) כי אי אפשר לדרוש שוויון לנשים ובעת ובעונה אחת להילחם על תנאים מקילים לנשים בעבודה, שובת עין ממבט ראשון אך מתעלמת מאי השוויון המובנה של נשים בעבודה

יש היתממות, שלא לומר התייפייפות, בטענה שנשים צריכות להשתלב ולהצליח בשוק העבודה העסקי ולנהל מסלול קידום זהה לגבר, בה בשעה שמראש נשים מתחילות את המרוץ מנקודת מוצא קשה יותר. הסיבה העיקרית לכך היא שגם היום נשים נושאות בנטל כפול: הן אחראיות על המשפחה, הילדים והבית במקביל לעבודה ולפיתוח קריירה.

אכן, מתן יתרון לנשים על-ידי העדפה מתקנת - שריון מכסות לנשים בדירקטוריונים ותפקידי מפתח נוספים בראש הפירמידה העסקית והציבורית -מצביעה, לכאורה, על חולשתן ומציגה אותן כמגזר הזקוק להגנה מיוחדת. עד כמה שאמירה זו הינה מקוממת, אין להתעלם מכך שזהו המצב לאשורו. כל עוד נשים צריכות לשאת בנטל הכפול, הן אכן המגזר החלש יותר בשוק העבודה. לו היינו חיות בעולם אידיאלי בו נשים וגברים נושאים באופן שוויוני ומלא בנטל הבית והמשפחה, אזי היה מקום לטענה כי אין לתת לנשים יתרון כלשהו בשוק העבודה. עד אשר לא ישתנו תפיסות היסוד של החברה הישראלית, כך שיתאפשר שוויון מלא בין גברים לנשים גם ב"חזית" הבית וגידול המשפחה, אין מנוס מהעדפה מתקנת ומקביעת מכסות נשים לעמדות מפתח.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי בתפקידים הבכירים בחברות ממשלתיות, ציבוריות ופרטיות ישנו "תת ייצוג" לנשים ביחס למספרן באוכלוסייה. הניסיון להאשים את הנשים במצב זה, תוך אמירות לפיהן "כל אישה יכולה להתקדם בכל תחום בעבודה אם היא ממוקדת מטרה", מתעלמות מחוסר השוויון הבסיסי שתואר.

מעניין לראות כי עמדתה של שטיר נשמעת פעמים רבות מפי נשים מצליחות אשר חצו את הרוביקון והגיעו לעמדות בכירות. נשים אלו סבורות כי הקשיים עליהם התגברו בדרכן (וכמובן בכישרונן הרב), צריכים להיות מנת חלקן של כל הנשים.

מכיוון שעל רקע הנטל הכפול וסיבות נוספות, לנשים אין כמעט סיכוי להגיע לעמדות מפתח, נדרש מהלך של התערבות חיצונית. מהלך העדפה מתקנת שמיועד להבנתי, לתקופת בינים, מאפשר לתקן את האפליה הפסולה, המושרשת בכל המישורים בחיינו. במסגרת זו אל לנו לוותר על התיקון גם בעמדות מפתח ובמשרות הגבוהות. דווקא שם, בעמדות המפתח, נשים יוכלו להשפיע ולשנות ואז, אולי בבוא היום, לא נזדקק עוד לכלי של העדפה מתקנת, ובאופן טבעי, כך אני מקווה, מחצית מהמשרות הבכירות יאוישו על-ידי נשים, באופן התואם את מספרן באוכלוסייה.

אין כוונתי לקידום נשים שאינן ראויות לתפקיד, אלא למינוי נשים מוכשרות ומתאימות ל"תפקידים המשוריינים" ואני משוכנעת כי נשים מסוג זה יש בשפע.

דבריי מתייחסים אך ורק להעדפה מתקנת מכוח החוק לגבי מכסות נשים בעמדות מפתח. לעניין גיל פרישה שווה, אני בדעה שיש לקבוע גיל פרישה שווה לגבר ולאישה ואין מקום לאבחנה בעניין זה בין נשים לגברים. אני סבורה, כי הוצאת נשים ממעגל העבודה בגיל צעיר יותר מגברים, פוגעת בהן ובסיכויי קידומן בעבודה.

הכותבת היא שותפה מנהלת במשרד עוה"ד נ. פינברג ושות'