שתיקה בפיגומים

קחו את יאן שון קאן, כמשל. בן 36, ארבע וחצי שנים בארץ, הגיע לישראל מג'אן-סו, הממוקמת כ-150 קילומטרים משנחאי. יאן השאיר בסין משפחה קטנה כדי לבוא ולעבוד בבניין בישראל ונכון להיום עובד בפרויקט שבונה דניה סיבוס.

לדבריו, העבודה בסין קשה יותר, הכסף פחות טוב (50 דולר ליום) ומצדו הוא היה מוכן להאריך את ויזת העבודה שלו בת ה-5 שנים בתקופה נוספת. יאן התחיל לעבוד באתר הבנייה בתור טפסן ומהר מאוד נהיה ראש צוות באתר בנייה. כך עובדים - בקבוצות, ולכל קבוצה יש ראש צוות מפקח, דואג, נותן הוראות ומקשר בין הבוס לעובדים.

את הבוקר פותח שון קאן ביפו, שבה הוא גר. הוא עולה על הסעה מאורגנת שמביאה אותו אל אתר הבנייה. מלבד שלושת רבעי השעה להפסקת צהריים שבה אוכל שון קאן את מה שהביא אתו מהבית, העבודה נמשכת החל מ-7 בבוקר ועד 18:00 בערב, בלי הפסקות נוספות. את תפקיד ראש הצוות קיבל שון-קאן בזכות כישורים שהפגין בתחילת תקופת העבודה. במסגרת התפקיד הוא מנהל קבוצה של 21 פועלים סינים שהגיעו יחד איתו ויש לו טלפון נייד שבעזרתו הוא בקשר רציף עם העובדים והמנהלים. הוא אחראי על העבודה באתר ועל הפועלים האחרים - גם מחוצה לה.

רוב הפועלים אינם מדברים עברית מלבד מילים בודדות, ויחסית אליהם שון-קאן דובר עברית שוטפת. כך הוא יכול להיות החוליה המקשרת בין מנהלי האתר הישראלים לפועלים הסינים. אם שון-קאן חולה, התפוקה באותו יום יורדת משמעותית. נראה ששון-קאן מודע לחשיבות התפקיד שלו והוא מאמץ בקלות את עמדת המנהל. הוא נצמד למנהלי הפרויקט כשהם מגיעים למקום, מכבד אותם בסיגריה, ומעיר לחבריו לעבודה. הוא גם היחיד ששותה קפה שחור.

סולם לחשמלאי

את שגרת העבודה השקטה של הפועלים הסינים מפרה רק הבקשה של החשמלאי הישראלי לקחת רגע את הסולם. אחרי אישור מפורש משון-קאן, יכול החשמלאי לקחת את הסולם לכמה רגעים. בכל מקרה, 40 זוגות עיניים יעקבו אחריו עד שיחזיר אותו למקום. הרגע היחידי בו נראה כאילו כולם קצת השתחררו היה שהצלם העמיד את יאן לצילום וביקש ממנו להחזיק את הפטיש. הפועלים האחרים הסתכלו עליו מחויכים, ספק אם בגלל המעמד או ספק בגלל הפעם האחרונה שהם זוכרים שהוא החזיק כלי עבודה ביד.

שון קאן מנהל צוות עובדים סיניים הבונים מגדל מגורים ברמת גן ברחוב רימלט 16 בשכונת מרום נווה. מדובר בפרויקט של חברת נוה מקבוצת נכסים ובניין ורסקו מקבוצת ישרס, העתיד להתנשא לגובה של 22 קומות עם סיומו. נכון להיום הם יוצקים את הקירות של הקומה ה-17 ולפי קצב העבודה שלהם - בערך קומה בשבועיים - הם יסיימו את בניית השלד תוך כמה שבועות.

את הרעש עושים הישראלים

בין מסגרות הברזל, כלי העבודה ומסגרות הבטון עובדים בשקט הפועלים. כל אחד עם עצמו. לרובם סיגריה בזווית הפה וחוץ מדפיקות פטיש וניסור השיש לא נשמעים קולות. את רוב הרעש עשינו אנחנו. הישראלים. מפקח העבודה באתר מכיר את העובדים שלו, מלטף את יציקת הבטון הטרייה ומציין בגאווה שהם עובדים מעולים, יותר טובים כמעט מכל מי שעבר אתו לפני כן.

בתקופה הנוכחית שוב מתלוננים קבלנים על המכסות של העובדים הזרים. גם בקומה ה-17 מדברים על זה. יאן אומר בחיוך שהוא היה שמח להישאר כאן עוד תקופה. אבל ספק אם החיוך אמתי או קשור איכשהו לעובדה שהבוסים שלו עומדים לידי כשהוא אומר את זה.

שון קאן אומר שהישראלים לא עובדים טוב. לא מזמן צירפו לו לצוות שני בחורים צעירים אחרי צבא. הוא לא היה מרוצה מהעבודה שלהם והחיבור הזה נגמר די מהר. גם אנשי הנדל"ן מחבקים את הסינים, ואין פלא: הם ממושמעים, אין להם יותר מידי דרישות, ויש להם הספק מעולה. מנהלי האתר אומרים בלי להתבלבל: "15 ישראלים עושים בקושי עבודה של שלושה סינים ואם נצטרך לסמוך על עצמנו המצב יהיה רע ומר".

בהתאחדות הקבלנים דואגים לציין בכל הזדמנות שבקרוב לא יהיו מספיק ידיים עובדות בתחום. כבר כיום מועסקים לטענתם בענף 5,700 עובדים זרים בלבד, למרות שהמכסה עומדת על 8,000 ובקרוב נגמרת הוויזה לעוד עשרות. הקבלנים חוזרים ואומרים שעובדים ישראלים אינם יכולים להחליפם ללא הכשרה מקצועית מתאימה, בממשלה גוררים רגליים ואת המחיר ישלמו שוב רוכשי הדירות שלא יקבלו את הדירות בזמן.