לפני כמה שנים שוחחנו בארבע עיניים עם מנכ"ל בנק גדול. השיחה התמקדה בתרומת המנהלים לביצועי הבנק, והאיש, ותיק במערכת הבנקאית, היה גלוי לב במידה מפתיעה. "אם אקח את כל ההנהלה - ממני ועד אחרון ראשי החטיבות - ונתנתק מהבנק ונצא ביחד לשייט של שלושה חודשים באיים הקריביים, לא יקרה כלום. לבנק לא יגרם נזק, והכל יהיה כרגיל" אמר. "שום נזק? שום השפעה?", שאלנו בפליאה. "אפילו יהיה שיפור", אמר המנכ"ל בציניות, "פחות מריבות, פחות פוליטיקה פנימית, פחות החלטות שגויות".
אז כמה באמת תורם מנכ"ל לחברה אותה הוא מנהל? האם שכרו נקבע לאור יכולותיו הייחודיות כמנהל או כתוצאה מיכולת המיקוח שלו? אולי הוא נקבע כי ככה נהוג, או בהתחשב בשכר קודמו? ומה הקשר בין שכר המנכ"ל לביצועי החברה? אלה שאלות מצוינות, שאין להן תשובה נכונה אחת, הנמצאות במוקד הדיון הציבורי על שכר הבכירים.
והנה שאלה נוספת: גם אם המנכ"ל תורם יותר לחברה ומגיע לו שכר גבוה משכר עובדיו, כמה יותר הוא שווה לעומת עובד מן המניין? פי 10? אולי פי 20? האם תרומתו הייחודית של המנהל מצדיקה שכר גבוה פי 30 משכר עובד רגיל? ואולי היותו בראש המערכת, על נטל האחריות הנגזר מכך, מצדיק כי יקבל פי 50 מהעובד הממוצע?
בפרויקט ראשון מסוגו, בדקנו כאן ב"גלובס" את המתרחש בענף שלם, המערכת הבנקאית כולה, ומיפינו את פערי השכר בין המנכ"ל לעובדים, על בסיס הדוחות הכספיים לשנת 2010. התוצאות לפניכם.
רק דיסקונט מתחת לממוצע
שלושה מבין הנתונים בולטים במיוחד לעין. הראשון הוא הממוצע. בממוצע, מנכ"ל בנק מרוויח פי 13.8 מעובדיו. עלות שכר המנכ"ל הממוצע היא 4.27 מיליון שקל בשנה, כאשר עלות שכר עובד הבנק הממוצע היא 309 אלף שקל בשנה. כלומר המנכ"ל הממוצע "שווה" כ-14 עובדים.
הנתון השני הוא שבבנקים הגדולים, המעסיקים אלפי עובדים, אי השוויון גדול יותר. חוץ מדיסקונט, כל הבנקים הגדולים נמצאים מעל ממוצע הפערים, כשבבנקים הקטנים, שמעסיקים מאות עובדים, הפער בשכר בין המנכ"ל לעובדיו קטן יותר. הסיבה לכך היא שמנכ"ל בנק גדול מרוויח שכר גבוה פי כמה ממנכ"ל בנק קטן. אמנם גם שכר העובדים מן השורה בבנק גדול הוא גבוה יותר משכר עובדי בנק קטן, אך בפערים קטנים בהרבה.
הנתון השלישי: חברות כרטיסי האשראי חורגות מן הכלל. הן, למעשה, חוטבי העצים ושואבי המים של המערכת הבנקאית. אלפי עובדיהן, רובם במוקדי השירות והקול סנטרים, מקבלים שכר נמוך בכ-45% מהשכר הממוצע במערכת הבנקאית, בזמן שהמנכ"לים שלהן דווקא לא מקופחים, ומקבלים שכר של מנכ"ל בנק בינוני. התוצאה: פערי שכר גבוהים מאוד בין מנכ"ל חברת האשראי לעובדיו.
יונס הוא שיאן הפערים
במקום הראשון בפערי השכר בין המנכ"ל לעובדים נמצא בנק מזרחי טפחות, שבראשו עומד אלי יונס - שיאן השכר במערכת הבנקאית בשנת 2010, כמו גם בשנתיים שקדמו לה. עלות שכרו השנתית של יונס היא 14.3 מיליון שקל, פי 47.2 מעלות השכר של העובד הממוצע בבנק מזרחי טפחות, שעמדה על 303 אלף שקל בשנה. מרכיב מרכזי בשכרו של יונס הן האופציות, כשבלעדיהן הפער בין יונס לעובדיו מצטמצם לפי 12.8.
במקום השני נמצא דב קוטלר, מנכ"ל ישראכרט. עלות שכרו השנתית של קוטלר היא 6 מיליון שקל, פי 34.4 מעלות השכר של העובד הממוצע בישראכרט, שעמדה ב-2010 על 175 אלף שקל בשנה. גם בשכרו של קוטלר האופציות הן מרכיב מרכזי, אבל אפילו בלעדיהן הפער בין קוטלר לעובדיו גבוה בהרבה מהממוצע ומגיע לפי 20.
במקום השלישי, מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן. עלות שכרו השנתית של קינן היא 11.4 מיליון שקל, פי 32.1 מעלות השכר של העובד הממוצע בבנק הפועלים, שעמדה על 356 אלף שקל בשנה. גם אצל קינן מככבות האופציות, ובלעדיהן הפער בין שכרו של קינן לשכר 11 אלף עובדי בנק הפועלים בישראל מסתכם בפי 16.4.
גליה מאור, המנכ"לית הראשית של בנק לאומי, בכירת המנכ"לים והוותיקה בהם, תופסת את המקום הרביעי. עלות השכר של מאור גבוהה פי 26 מעלות השכר של עובד ממוצע בבנק לאומי. בלאומי אין למנהלים אופציות, כך שאם ננטרל את מרכיב האופציות מהבנקים האחרים, הפער הגבוה ביותר בין העובד הממוצע למנכ"ל, הוא זה שבין מאור לעובדיה בלאומי.
אחרי מאור נמצאת סמדר ברבר צדיק, מנכ"לית הבנק הבינלאומי, ולה עלות שכר של 6.3 מיליון שקל. עובדי הבינלאומי ששבתו השנה במשך 17 יום נהנים מעלות שכר של 309 אלף שקל, כך שפערי השכר בבינלאומי בין המנכ"ל לעובדים הם פי 20.5. בשנת 2010 לא הייתה בבינלאומי תוכנית אופציות, כך שבדירוג מנוטרל אופציות מדובר בפער השכר השני בגובהו במערכת הבנקאית.
מנכ"לי חברות כרטיסי האשראי נמצאים, כאמור, מעל הממוצע, ואחרי קוטלר שבמקום השני, ישראל דוד מכאל ודני כהן מלאומי קארד (שסיים תפקידו לפני כמה שבועות) מציגים פערי שכר של פי 18.5 ופי 14.6, בהתאמה. דיסקונט, הבנק הגדול היחיד מתחת לממוצע, נמצא במקום ה-12 מתוך 20 בנקים, כאשר עלות שכרו של המנכ"ל היוצא גיורא עופר הגיעה לפי 11.4 מעלות שכרו של העובד הממוצע.
פערי השכר במערכת הבנקאית
בנקים קטנים, פערים קטנים
במקום השמיני נמצא מרכנתיל דיסקונט, בנק בינוני עם 1,500 עובדים. מנכ"ל הבנק, יעקב טננבאום, מקבל שכר של 4 מיליון שקל בשנה, פי 13.4 מעובדיו. גם באגוד, בנק בינוני עצמאי עם 1,200 עובדים, מקבל המנכ"ל, חיים פרייליכמן, שכר דומה, אך מאחר שעלות השכר של עובדיו גבוהה יותר הפער הוא פי 11.9.
בבנקים הקטנים פערי השכר סבירים יותר. בבנקים כמו מסד, דקסיה, אוצר החייל ופאג"י הפער בין המנכ"ל לעובדים נע בין פי 5 לפי 7. בבנק ערבי ישראלי, בנק לאומי למשכנתאות, דיסקונט משכנתאות ויובנק הפער הוא פי 8 עד פי 9.5. בבנק יהב הפער בין עלות שכרו של שאול גלברד, המנכ"ל, לבין עלות שכר העובדים הוא פי 11.6. פער זה נובע מתוכנית האופציות של גלברד אותה קיבל כשהיה חבר הנהלה במזרחי טפחות. בנטרול האופציות, גלברד מקבל פי 6.3 מעובדיו.
יוצא דופן כאן הוא בנק ירושלים בניהולו של אורי פז. מדובר בבנק קטן עם פחות מ-400 עובדים, אך עלות שכרו של פז היא 4 מיליון שקל - פי 13.1 מהעובד הממוצע. הסיבה היא אופציות. ללא תוכנית האופציות הנדיבה שלו, מרוויח פז פי 5.5 מעובדיו.
פערי השכר בתוך הקבוצות הבנקאיות
כדאי לעבוד בבנק האם
פערי שכר אחרים שראוי לשים עליהם את האצבע הם הפערים בין העובדים בתוך הקבוצות הבנקאיות. הדעת נותנת כי בקבוצה בנקאית הכוללת מספר בנקים תהיה מדיניות שכר דומה, אבל מתברר כי זה אינו המצב. מבדיקת שכר העובדים בשלוש הקבוצות הבנקאיות - לאומי ודיסקונט (עם 3 חברות בת) והבינלאומי (עם 4 חברות בת) - עולה כי עובדי החברה האם נהנים מעלות שכר גבוהה, לעיתים גבוהה בהרבה, מעובדי שאר הבנקים בקבוצה.
כך, בבנק לאומי זוכים העובדים בבנק עצמו לעלות שכר של 328 אלף שקל, בעוד עובדי בנק לאומי למשכנתאות ובנק ערבי ישראלי מסתפקים בעלות שכר של 255 אלף ו-249 אלף שקל בהתאמה, כשעובדי לאומי קארד נותרים מאחור עם 152 אלף שקל. פער השכר הפנים קבוצתי בין עובדי לאומי לשאר הקבוצה עומד על 67%.
בקבוצת דיסקונט השכר מדורג. בבנק דיסקונט מקבלים העובדים שכר בעלות של 334 אלף שקל, לעובדי מרכנתיל עלות שכר של 298 אלף שקל, עובדי דיסקונט למשכנתאות זוכים ל-171 אלף שקל, ובכאל ל-157 אלף שקל בשנה. פער השכר הפנים קבוצתי בין עובדי דיסקונט לשאר עובדי הקבוצה בישראל הוא 48%.
בקבוצת הבינלאומי מקבלים עובדי הבנק שכר בעלות ממוצעת של 309 אלף שקל בשנה. לעובדי בנק אוצר החייל עלות שכר של 300 אלף שקל, ביובנק - שם אין ועד עובדים וכולם מועסקים בחוזה אישי - עומדת עלות השכר על 277 אלף שקל, כשאחרונים הם עובדי מסד ופאג"י עם 262 אלף ו-260 אלף שקל, בהתאמה. פער השכר הפנים קבוצתי בין עובדי הבינלאומי לשאר עובדי הקבוצה הוא 9%, השיעור הנמוך יותר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
