נושאת הדגל של היבשת השחורה

דרום אפריקה אמנם זכורה לכולנו מהמונדיאל המוצלח שהתקיים בה בקיץ האחרון, אך ישנם גם לא מעט אנשים שעבורם מהווה המדינה סמל למדיניות ממשלתית אפלה. למרות נטל האפרטהייד שהיא סוחבת על גבה, הפשע, העוני והפערים החברתיים העמוקים, אחראית דרום אפריקה על חמישית מסך הייצור של היבשת השחורה, ושוק המניות שלה ממוקם בין 20 השווקים הגדולים בעולם.

המדינה, שזכתה לעצמאות ב-1910, עשירה במחצבי טבע, ובשטחה מצויים גדולי המרבצים בעולם של זהב, יהלומים, פחם ופלטינה. אלו מהווים את ענפי היצוא העיקריים שלה, ואליהם מתווספים ענפי תקשורת, אנרגיה, פיננסים ותחבורה מפותחים. יתרון נוסף העומד לזכות דרום אפריקה הוא מיקומה - בין שני אוקיאנוסים, ועל ציר סחר מרכזי בין מזרח ומערב.

ביטול האפרטהייד ופתיחת כלכלת דרום אפריקה לעולם הובילו להזרמת סכומי עתק של השקעות זרות, שתרמו רבות לצמיחת המשק. באחרונה הזמינו חברות מועדון ה-BRIC - אותם שווקים שמוגדרים כמנועי הצמיחה העתידיים של העולם - את דרום אפריקה להצטרף אליהן. בחודש שעבר הצטרפה המדינה באופן רשמי לברזיל, לרוסיה, להודו ולסין ברשימה האקסקלוסיבית, ששמה עודכן ל-BRICS.

אליה וקוץ בה

מאז ביטול האפרטהייד ב-1990 רשמה דרום אפריקה צמיחה שנתית מתונה של קרוב ל-3%. במשבר האשראי האחרון מצבם של הבנקים הדרום אפריקניים היה דומה לזה שבישראל, וחשיפתם לסאב-פריים האמריקני הייתה מוגבלת מאוד. הודות לכך כלכלת המדינה נפגעה מהמשבר באופן מתון בהשוואה למדינות רבות בעולם.

במהלך 2009 נרשמה במשק צמיחה שלילית בשלושה רבעונים רצופים, אולם לאחר מכן חזרה הצמיחה לפסים חיוביים במהרה, וב-2010 שיעורה עמד על 2.8%. למרות שאיפותיה לצמיחה בקצב שנתי של 7% בממוצע ב-30 השנים הקרובות, נראה כי בתנאי שוק העבודה הנוכחיים, היא תתקשה בכך.

כ-40% בלבד מהתושבים בגילאי עבודה מועסקים, ומערכת החינוך הלא-מפותחת אינה מצליחה לספק את הנדרש על-ידי חברות רבות הצמאות לכוח אדם איכותי. עיקר הביקוש הוא למשרות הנדסה וטכנולוגיה. מעבר לכך, שוק העבודה מתאפיין בחקיקה ובמבנה בעייתי, המזמינים שביתות ותביעות להעלאות שכר מעבר לרמות האינפלציה הנמדדות במדינה. השוק הזה מונע גם רפורמות, שיביאו להגברת התחרותיות ולהפחתה בשיעור האבטלה הגואה, שעומד כיום על כ-24%.

גם מעבר למצבו הרעוע של שוק העבודה, ישנן לא מעט בעיות המקשות על התפתחותה התקינה של הכלכלה. ביניהן חוסר הסכמה בנושא המדיניות המוניטארית, כאשר מצד אחד של המתרס עומד נשיא המדינה, ג'ייקוב זומא, אשר הורה לבנק המרכזי לשמור על יעד אינפלציה של 3%-6%; ומנגד, הדי הביקורת הדורשים לנקוט במדיניות ריבית מרסנת, אשר מוסיפים לחוסר היציבות הכלכלית.

מוקד נוסף לוויכוח נסוב סביב רמתו הרצויה של הראנד הדרום אפריקני, שזינק בקרוב ל-30% בשנתיים האחרונות כתוצאה מנהירת משקיעים זרים להשקעה באג"ח הממשלתיות המניבות תשואה גבוהה (8.4% באיגרת ל-10 שנים). המטבע החזק פוגע ברווחי היצואנים, ומביא לתסיסה בקרב ארגוני העובדים.

הקטר האפריקני

ישנן השערות המנבאות, כי באפריקה טמון פוטנציאל ענק להתפתחות כלכלית, פוליטית וחברתית, שבמידה שתמומש, תהפוך את היבשת השחורה לגורם מוביל בכלכלה העולמית בטווח הרחוק. אם הערכה זו אכן תתממש, ברור לכל כי דרום אפריקה, המדינה המפותחת ביותר ביבשת, תהווה את קטר הצמיחה שלה.

מאז הפלת משטר האפרטהייד מוסדות המדינה מצטיינים בשקיפותם לציבור. עובדה זו, בשילוב עם קיומה של מערכת פיננסית מפותחת, מפחיתה את הסיכונים עבור משקיעים זרים בדרום אפריקה, ומאפשרת כניסה ויציאה של כספים בביטחון וביעילות.

זרם המהגרים ממדינות עניות באזור אמנם מגדיל את הנטל על הכלכלה המקומית, אך במקביל הוא מעמיד כמויות גדולות של כוח עבודה זול. רתימת כוח העבודה הזה באמצעות מדיניות ממשלתית מתאימה, עשוי להועיל לכלכלה בעשורים הבאים.

ואכן, בשנים האחרונות שוקלות חברות רב-לאומיות רבות, להקים מרכזי שליטה יבשתיים במדינה הדרומית ביותר ביבשת. תשתיות התקשורת והטכנולוגיה המפותחות במדינה, והמערכת הפיננסית המתקדמת, ממצבות את המדינה כמרכז הכלכלי של היבשת. עם זאת, נציין כי ללא התקדמות משמעותית בכול הנוגע לשוק העבודה - דרום אפריקה תתקשה לממש את הפוטנציאל הטמון בה.