גאווה ישראלית

הוא קשר קשרי חברות עם האקרים ואקטיביסטים "ממסיבות, הפגנות, מכל וכל. ונהיה צורך של לשים עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו, ובסוף הקמנו סרבר". ב-98' הוא הקים את ספקית האחסון סוויטהום, שבין השאר עבדה עם ליגלייז ישראל, עלה ירוק ותנו לחיות לחיות, ההאקרים ופעילי תרבות הרשת הוותיקים נמרוד קרת, נאורה שם-שאול ועדי עליה ("ברכה גולשת"), ומיזמי הרשת הקהילתיים "קונספציה" ובלוגיית "רשימות". בימים אלה מקימה סוויטהום תשתית ענן בארה"ב ומחפשת שותפים-משקיעים מהארץ ומחו"ל.

גרינדאה מודה שיש גופים שנרתעו משיתוף פעולה איתו בגלל לקוחותיו האקטיביסטים. מחיר נוסף שהוא משלם הוא התמודדות עם מתקפות של האקטיביסטים (האקרים אקטיביסטים) מחד גיסא ושל פוליטיקאים ורשויות חוק מאידך גיסא. "יבוא ליברמן ויגיד, אתה מממן לי ארגוני שמאל, אני רוצה לחקור אותך, קודם כל, להוציא לך כמה ציפורניים עם פלאייר, ונראה אחרי זה אם תאחסן את אינדימדיה", צוחק גרינדאה. הוא גדל ברומניה של צ'אושסקו וראה את סבו נלקח לכלא. "אם לא חיית במשטר אפל, אין לך ממה לפחד. אתה לא יודע מה זה כמי שגדל בארץ. מה זה להתנהג כך בבית ואחרת מחוץ לבית. מה זה כשמלשינים אחד על השני. מה זה כשחושבים שאתה משת"פ".

ב-2003 פורסמה קריקטורה של אריאל שרון מתנשק עם אדולף היטלר באתר אינדימדיה ישראל, הסניף המקומי של רשת אתרי החדשות האנטי-גלובליסטית, שבו יכול כל גולש לפרסם ידיעות. המשטרה קיבלה את אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה על הסתה. "אני הלכתי ועברתי איתם חקירות במשטרה וואכלתי קש", נזכר גרינדאה, שאחסן את האתר. "אז באו אליי: 'אנחנו רוצים לוגים של שמונה חודשים אחורה'. אמרתי להם, תלכו לשופט ותגידו לו 'אנחנו רוצים בין השעה הזאת והזאת בלבד'. אני לא נותן לכם פה את שמות כל השמאלנים של המדינה, מתי וכמה גלשו, ועשר שנים אחרי זה עוד תוכלו לעשות על זה דאטה-מיינינג ולהוציא מידע".

חלק מהארגונים מקבלים מסוויטהום שירות פרו-בונו או במחירי עלות. "מי שצריך מקבל. כולם צריכים, כולם לא יכולים לשלם את המחיר, אז מה זה מי שצריך? מי שצריך זה אחד כמו גוש שלום, שכל הזמן הפילו לו את האתר, ולא משנה כמה הוא רצה לשלם, האמריקאים ראו אתר פוליטי עם דגל פלסטין ואמרו לו, 'חביבי, hit the information road'. אז הוא צריך. אינדימדיה ישראל, עד שמצאו להם את הפתרון בקנדה, היו צריכים, כי לא היה להם איפה לשים".

גוש שלום כן, אבל גוש אמונים לא.

"לא. אם כי בתקופה של ההתנתקות גם הם קיבלו בצורה זו או אחרת. יש יותר שמאל כי יש יותר שמאלנים באינטרנט. משום מה, האקטיביזם באינטרנט נעשה יותר על ידי השמאל. ימנים באינטרנט זה טוקבקים. אילו היו עוד 40 אתרים כמו רוטר, אז אולי 15 היו אצלי".

צילום, ארכיון

דודי סעד עובד כצלם, אבל לעשרות התמונות שהוא מפרסם בשבועות האחרונים בפייסבוק אחראי אביו, יצחק סעד ז"ל. האב תיעד את ישראל (ובעיקר את ירושלים) של הסיקסטיז בשחור-לבן ובצבע: שלט פרסומת "ירושלים קוראת מעריב" מעל שלט קטן יותר של ידיעות אחרונות בדוכן עיתונים ברוממה, אישה בביקיני אדום מנוקד לבן גולשת במי הכינרת, מציגים ומבקרים בתערוכת פרחים בחולון ואיש עטוי כאפייה רוכב על אופניים בשממה המדברית של הנגב.

יצחק סעד עלה מעיראק בתחילת שנות השלושים. בעקבות מחלת לב וניתוח לב פתוח הוא חיפש עיסוק שלא מצריך מאמץ פיזי ניכר ובחר בצילום, תחילה כתחביב ובהמשך כמקצוע. דודי מספר שאביו צילם כפרילנסר לארכיון ירושלים, נשיונל גאוגרפיק (לפי שמועות), קרן קיימת, מעריב ומוזיאון ישראל.

ב-97' נפטר סעד האב והותיר מאחוריו ארכיון עצום של תשלילים ושקופיות. "חלק מההתמודדות עם האובדן שלו דחף אותי לחקור את צעדיו כדי שאוכל להיות קרוב אליו ואמשיך להרגיש אותו דרך התמונות", מספר הבן, דודי, שנרשם לשם כך ללימודי צילום ופיתוח. חלק מהתמונות פורסמו בסרטון שהוצג בתערוכת גמר בבצלאל, ואחרות הופצו במקומות ציבוריים, בעיקר במסעדות.

באחרונה העלה לפייסבוק כמה תמונות שצילם אביו, והתגובות הנלהבות שכנעו אותו לפתוח אלבום. "מאוד הפתיע אותי שכל כך הרבה גולשים נחשפים לתמונות, ומבחינתי זה משרת את מטרתי הראשונית בצורה הטובה ביותר - להנציח ולהביא את אמנות אבי ז"ל להכרת הציבור". החשיפה, מקווה דודי, תעזור לו לגייס מימון לתערוכת צילומים ולספר.

אלבום התמונות של יצחק סעד:

http://ow.ly/4FVWA