מקסיקו: קרלוס סלים וכל השאר

מקסיקו, שכנתה מדרום של ארה"ב, מצויה כיום במשבר פנימי חמור. ארץ הטקילה והסומבררו סובלת זה עשרות שנים ממלחמה בלתי פוסקת בין כנופיות פשע עצמאיות וארגוני פשיעה הנשלטים על-ידי ברוני סמים, לבין שלטונות החוק המקומיים וזרועותיהן הארוכות של רשויות האכיפה האמריקניות, המנסות למנוע את הגעתם של משלוחי סמים לתחומי ארה"ב. מלחמות אלו ידעו עליות ומורדות בעוצמתן לאורך השנים, אך באחרונה סובלים תושבי המדינה מהסלמה חמורה בהיקף האלימות.

מקורה של ההסלמה נעוץ בהחלטת נשיא המדינה, פליפה קלדרון, שהתקבלה בלחץ הממשל האמריקני, לשסות בארגוני הפשע בראשונה את הצבא. תגובתן של הכנופיות שנשארו על רגליהן, והתפזרות העבריינים מהכנופיות שהתפרקו, הביאו דווקא להגברת האלימות ולתחושת חוסר הביטחון, שגם בימים כתיקונם אינה כה גבוהה במדינה. מעל 30,000 בני-אדם קיפחו חייהם במהלך 2010 בלבד באירועי אלימות שונים. להגברת האלימות יש השפעה ישירה על הכלכלה - מדובר בגורם סיכון המגביר את חוסר הוודאות הפיננסית, ובאופן טבעי ניתן לזהות ירידה חדה בזרם השקעות הזרים במדינה.

לדעת רבים הפשע הגואה הוא הגורם המשמעותי ביותר לכך, שמקסיקו אינה מצליחה להדביק את פער הצמיחה מול מדינות מתפתחות אחרות. זאת למרות העובדה שהיא נהנית ממיקום אסטרטגי, עם גישה לאוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט וקירבה גאוגרפית לארה"ב. מיקום זה בא לידי ביטוי בין השאר בתעשיית ייצור רכב, המהווה קרוב ל-3% מהתמ"ג המקסיקני (במקום השני אחרי ייצור הנפט המהווה 18%) ומספקת 145 אלף מקומות עבודה.

העובדה שלמקסיקו גבול משותף עם ארה"ב מייצרת כידוע כאב ראש רציני למשמר הגבול האמריקני, אך מנגד שליש מהכנסות המדינה, כ-21 מיליארד דולר, מקורו בהעברת כספים של אזרחים מקסיקנים העובדים בחו"ל, רובם המוחלט בארה"ב. מן הצד השני, כלכלת מקסיקו חשובה מאוד לקובעי המדיניות האמריקנים, בעיקר בשל היותה של מקסיקו מדינה דמוקרטית ומשגשגת - דבר המהווה אינטרס ראשון במעלה של ארה"ב.

במשבר האשראי העולמי הכלכלה המקסיקנית לא נפגעה במישרין, הודות לחשיפה מועטה של הגופים הפיננסיים לנכסים "רעילים", וכן בשל היציבות בשוק הדיור המקומי. עם זאת, המיתון בארה"ב הפחית את רמת הצריכה המקומית ואת הביקוש לתוצרת המקסיקנית. העברות הכספים של המקסיקנים העובדים בארה"ב פחתו ב-16%, כמו גם כניסת התיירים למדינה.

השקעה לא אטרקטיבית

תלותה הכלכלית של מקסיקו ושותפות הסחר החזקה שלה עם ארה"ב, הביאו לירידה משמעותית בתוצר בשיעור של 6.6% בשנת 2009. תגובת הממשלה לא איחרה לבוא, והיא כללה תוכניות השקעה נרחבות בתשתיות, בתעסוקה ובייעול המוסדות הממשלתיים. בהמשך ישיר לכך, שנת 2010 הייתה נקודת מפנה, ובתוצר נרשמה צמיחה של 5.5%.

כיעד להשקעה אנו מעריכים, כי שוק המניות המקסיקני אינו מעניין כיום. רמות התמחור המשתקפות במכפיל רווח של 16.4, ותשואת דיבידנד של 1.5% בלבד במדד IPC - מדד המניות המרכזי בבורסה המקסיקנית - גבוהות מדי לטעמנו. בנוסף, המדד מאופיין בריכוזיות גבוהה מאוד: כ-40% משווי השוק של הבורסה במקסיקו סיטי משויך לחברות הנמצאות בשליטתו של האיש העשיר בעולם לפי דירוג מגזין "פורבס", קרלוס סלים. בראשן ענקית התקשורת אמריקה מוביל.

איגרות החוב הממשלתיות ל-10 שנים אמנם מניבות תשואה גבוהה של 7.1%, אך המשקיעים צריכים לקחת בחשבון את הסיכונים הנלווים, ובכלל זה את תנודתיות הפזו. המטבע המקסיקני רשם ב-12 החודשים האחרונים תיסוף של 5.7% מול הדולר האמריקני.

הדעה הרווחת כיום גורסת כי הדרך היחידה שבה מקסיקו תוכל לקדם את הכלכלה שלה, להגדיל את הפרודוקטיביות ולהקטין את שיעור העוני, היא באמצעות רפורמות מבניות עמוקות. לדוגמה, בשל הגדרתו של נפט כמשאב לאומי (לאור משקלו המהותי בתמ"ג), המדינה אוסרת בחקיקה השקעה של זרים בענף. כתוצאה מכך, הרמה הטכנולוגית והידע נמוכים מהקיים בעולם, והיקפי הקידוחים קטנים משמעותית מהפוטנציאל הטמון בגבולות המדינה.

מול הצורך בתמורות כלכליות מהותיות עומדים מכשולים פוליטיים רבים. מקסיקו נושאת את פניה לבחירות הקרובות לנשיאות שיתקיימו בשנה הבאה, אשר יקבעו ככל הנראה את הסיכויים לאישור הרפורמות הללו, ואת עתידה הכלכלי של המדינה כולה.