"מדיניות המסים של הממשלה הובילה אומות רבות לפשיטת-רגל; העוני ימשיך לעלות - ונשלם מחיר כבד"

פרופ' יוסף אדרעי במאמר מיוחד ל"גלובס" על מדיניות המסים העקיפים של נתניהו ושטייניץ ■ "התנהגותם של קובעי המדיניות מזכירה אותו מגדל סוסים שהחליט לאלף את סוסו להימנע ממזון. האילוף כמעט הצליח, אלא שלרוע המזל הסוס שבק חיים קצת לפני שהאילוף הסתיים"

ארגונים ומוסדות אינם מתמוטטים כתוצאה מהחלטה אחת דרמטית, כי אם משורה ארוכה של החלטות "קטנות", שגויות ומתמשכות. דומה כי מדיניות המסים בישראל עלתה על המסלול הזה. ראוי להזכיר כמה תובנות בסיסיות על המצב. ראשית, תהליך יצירת ההכנסה מורכב משימוש בשלושה גורמי ייצור: הון פיננסי, הון אנושי והון חברתי, המורכב מהספקת סחורות ושירותים ומאיכותה של החברה הישראלית.

שנית, נראה כי משרד האוצר ורשות המסים מרוכזים בטיפוח ההון הפיננסי. באמצעות שורה ארוכה של החלטות שגויות, הם הזניחו את ההון האנושי ופגעו בו קשות. שלישית, צמצום הוצאות הממשלה הביא לפגיעה מתמשכת בהון החברתי: במערכות הרווחה, החינוך ואכיפת החוק. כתוצאה מכך, הצמיחה במשק הייתה לא אופטימלית.

ההחלטה להמשיך להפחית את שיעורי המס הישיר - מס הכנסה על הון, מס רווח הון ומס חברות - ולהעלות את המס העקיף ואת המס על העבודה הוא מהלך שגוי הן מבחינת היעילות הכלכלית, הן מבחינה ערכית וחברתית. שיעורי מס ההכנסה על ההון ועל רווח הון (20%) ומס חברות (25%, עתיד להמשיך לרדת), בתוספת הטבות מרחיקות לכת במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, הם מהנמוכים בעולם המערבי.

מנגד, שיעורי מס ההכנסה על עבודה מגיעים ל-57%, אם מביאים בחשבון גם את מסי הבריאות והביטוח הלאומי המוטלים רק על הכנסה זו. הסיבה לשיעורי המס הנמוכים על ההון היא כפולה: האמונה העיוורת בתחרות המסים העולמית שמנסה למשוך הון זר לישראל, וההשקפה שהפחתת מס מביאה תמיד להגברת הצמיחה במשק. שתי ההנחות הללו שגויות.

לא לומדים מטעויות

תחרות מסים הביאה אומות רבות אל סף פשיטת רגל. אירלנד, שהובילה באגרסיביות מגמה זו, הגיעה להתמוטטות חברתית וכלכלית עוד לפני המשבר הפיננסי העולמי. רבים וטובים כינו תחרות זו "מרוץ לתחתית", שיוביל לאובדנה של מדינת הרווחה. ממשלת ישראל לא שעתה, ושעטה לתחתית במרץ בלתי מובן. שיעורי העוני והפערים החברתיים אצלנו הם מהגבוהים ביותר בעולם המערבי. כמו כן, עידוד ההון הפיננסי במקביל להזנחה ולפגיעה בהון האנושי הביאה לבריחת מוחות מישראל בשיעורים בלתי רגילים, לפגיעה בסולידריות החברתית ובמורל האישי.

באשר לקשר בין הורדת מסים לצמיחה כלכלית: כל מס פוגע ברווחה. אם המס לא מממן הספקת סחורות ושירותים ציבוריים, המספקים תועלת גבוהה יותר מהפגיעה שהמס יוצר, המס לא יעיל וייתכן שלא יעמוד בביקורת חוקתית. ממשל יעיל ונבון יודע לעמוד באתגר הזה; ממשל רע נכשל ופוגע ברווחה המצרפית של כלל תושבי המדינה. בניגוד לטענות הממשל הנוכחי בישראל, אין ממצא תיאורטי או אמפירי התומך בטענה כי כל הורדת מסים תביא בהכרח לצמיחה כלכלית. יש נתונים אמפיריים המראים שבמדינות מסוימות, בארה"ב למשל, שיעורי הצמיחה היו גדולים יותר דווקא כששיעורי המס היו אף הם גבוהים.

הסבר אפשרי אחד נעוץ בגישה הקיינסיאנית: הורדת המס מגדילה רק בחלקה את הביקוש המצרפי. היא אמנם מגדילה את ההכנסה הפנויה, אך כיוון שהנטייה הממוצעת לצרוך קטנה מ-100%, הגידול בביקוש קטן מ-100% מהפחתת המס. לעומת זאת, העלאת מס ושימוש מושכל בו להשקעות ממשלתיות בתשתיות ובהון החברתי והאנושי יגדיל את הביקוש המצרפי ב-100% מסך המסים הנגבים. בתנאים מסוימים, המיסוי מגדיל את התוצר על ידי הגדלת כמות הסחורות והשירותים הציבוריים. קיומם של תנאים אלה תלוי ביעילותה של הממשלה בהספקת שירותים ובאיזון הקיים בין ההסדרים החברתיים לתפקודו של הסקטור הפרטי.

נטל המס הישיר הנמוך על ההון, והמשך הענקת ההטבות להשקעות הון בשיעורים שאינם מקובלים בעולם המערבי, יביא בסופו של דבר לפגיעה קשה עוד יותר במערכות הרווחה, החינוך ואכיפת החוק. מצב כזה לא יכול להתקיים בטווח בינוני וארוך. אילולא היה הממשל הנוכחי "מחויב" לרטוריקה של הורדת מסים ישירה, הוא היה מן הסתם מפסיק את הטבות המס הבזבזניות והלא יעילות ומעלה את המס על חברות. במקום זאת, מאותת הממשל כי הוא עומד לבחור בדרך אחרת: העלאת המס העקיף.

מס ישיר נמוך על הכנסה מהון ועל רווחי הון והטבות לבעלי הכנסות גבוהות מיטיב, מטבע הדברים, רק עם בעלי ההון. העלאת המס העקיף והמס הישיר על הכנסת עבודה יוצרת פגיעה במעמד הבינוני והנמוך. הנהגת מס הכנסה שלילי במתכונתו הנוכחית, למרות התשדירים המטעים, אינה מאיינת אף מקצת מהפגיעה.

שיעורי העוני והפערים החברתיים ימשיכו לעלות. להערכתי, הממשלה תיאלץ לשנות את מדיניותה והיא תעשה כן, אך במחיר חברתי וכלכלי כבד מדי. התנהגותם של קובעי המדיניות הנוכחית מזכירה אותו מגדל סוסים אשר החליט לאלף את סוסו הטוב להימנע ממזון. האילוף כמעט הצליח, אלא שלרוע המזל הסוס שבק חיים קצת לפני שתהליך האילוף הסתיים.

* הכותב הוא מומחה למדיניות מסים, מרצה למדיניות מסים וחקיקה פיסקלית בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, ויועץ בכיר במשרד עו"ד אורי כליף ושות', המתמחה בדיני מסים ומיסוי בינלאומי