במאי האחרון פרסמו פרופ' אביה ספיבק וד"ר מאיר אמיר עבודת מחקר שערכו עבור התאחדות הסטודנטים, שעסקה בשיטות ההעסקה של עובדות ניקיון בקמפוסים השונים של מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. העבודה הזו נולדה בעקבות מעורבות יוצאת דופן של הסטודנטים, בעיקר באוניברסיטה העברית, בבן גוריון ובאוניברסיטת ת"א, למען קליטתם של העובדות כעובדות מן המניין.
במסגרת העבודה, הוצג תלוש המשכורת של מרי, עובדת ניקיון המועסקת באוניברסיטת בן גוריון כבר 18 שנים. תלוש השכר שלה תמיד מראה שכר מינימום, ואילו רק שמו של הקבלן מתחלף. עם השנים היא עברה לנהל 40 עובדות תחתיה, והדבר זיכה אותה, תחזיקו חזק: בשקל אחד שחוק, תוספת לשעה. "האם נתקלתם אי פעם", שואלים ספיבק ואמיר, "במנהל של 40 עובדים, שמקבל על כך תוספת של 1 שקל לשעה?" כשממשיכים לנתח את תלוש המשכורת שלה, מגלים "תוספת ותק" של 0.46 שקלים לשעה. התוספת המגוחכת הזו, שמקבלות עובדות ניקיון בעלות ותק של שנתיים ומעלה, למעשה עד הפנסיה, ממחישה עד כמה עלוב ההסכם הקיבוצי שעליו חתמה ההסתדרות בענף הניקיון. לא כך מגינים על העובדים, כך מנציחים אותם כעובדים עניים. ואת זה, לפחות על פי דבריו, מבין היום גם עופר עיני.
האינטרס של הארגון
לקראת סוף העבודה, מתאר פרופ' ספיבק שיחה שערך עם מנכ"ל מכון ון ליר בירושלים, שמעון אלון, שמעסיק את עובדות הניקיון במכון באופן ישיר - בלי גורם מתווך באמצע. אלון מסביר לספיבק מדוע בחר בדרך הזו, שנראית היום יוצאת דופן במשק: "העובדות מזדהות מאוד עם המקום ועם ערכיו. חשוב להן שיהיה נקי לא פחות מאשר לי, ויש להן גאווה מקצועית גבוהה על עבודתן. אי אפשר בשום אופן להשיג את זה עם עובדות קבלן אשר מתחלפות ושמרגישות מנוצלות על ידי המעביד והקבלן".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
