אדם מחפש חניה

יטוט: "מצוקת החניה בת"א היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה", השפה היא שפה משפטית, והקול הוא קולו של שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, בפסק דין שנתן בסוף נובמבר. אבל האמת היא שעניבת החנק הזו מוכרת לכל מי שנאלצו להקיף מי יודע כמה פעמים את דירתם במרכז העיר - על-פי-רוב ת"א אך לא רק - וחניה אין. נותר רק להתקנא לפיכך במי שמחליקים בנונשלנטיות היישר לחניה הפרטית שמתחת לעמודי בניינים עירוניים.

באותו פס"ד קבע השופט כי רשות מקומית חייבת לספק מה שיותר מקומות החניה לתושביה כדי "שכיסם לא יינזק יתר על המידה", תוך שהוא מפחית בשליש את סכום הקנסות הכולל שבהם חויב תושב העיר שחנה ב"אדום לבן". ואכן, קנסות כבדים שמושתים בגין חניה לא חוקית, הופכים את מקבילתה הפרטית והחוקית למוצר ששווה לא מעט כסף.

3 מכוניות לכל מקום חניה

מאגר עסקאות נדל"ן לאומי רציני היה מאפשר למומחים כאן, בארץ, להעריך בדיוק את שוויה של חנייה פרטית, כפי שעשו שלושה חוקרים במכון ההולנדי טינברגן. כדי לחלץ את ערכה באמסטרדם, הם השוו מחירי דירות זהות באותו אזור - כולן ברדיוס 50 מטר בלבד - אחת עם חניה פרטית, והאחרת בלי.

ראשית כדאי לקבל קצת על העיר שאוהבת מאוד את רוכבי ורוכבות האופניים שלה, והרבה פחות מזה את בעלי הרכב, דבר המתבטא גם בהסדרי החניה בה. הנה המספרים: ל-80% מהתושבים יש רכב אחד לפחות, אבל רק ל-10% יש חניה פרטית. החניונים שממוקמים בשולי אזורי הביקוש נותנים מענה מוגבל.

רוב בעלי המכוניות מחנים בשולי הכבישים ולצדי התעלות, ועל כל מקום פנוי עטים שלושה סוגי "לקוחות": מבקרים שאינם תושבים כולל תיירים, תושבים בעלי תו חניה אזורי ותושבים שזכאים לתו, אך טרם קבלו אותו. רשימת ההמתנה לתו ידועה לשמצה באמסטרדם, ויש להמתין בה, נכון להיום, שלוש שנים מייגעות בממוצע עד קבלתו.

העובדה שכולם יכולים לחנות בכל מקום - בניגוד למציאות בלונדון, בפריז, ואפילו בת"א - הופכת את אחת הערים הנינוחות באירופה למלחיצה מאוד ככל שזה קשור לחניה. לזכותה יאמר שמערכת התחבורה הציבורית מפותחת מאוד, ויהלומי הכתר הן החשמליות (טראם) שמגיעות לכול פינות העיר.

ובחזרה למחקר; באזור שבו תושבים אינם צריכים לחכות ברשימת המתנה כדי לקבל תו חניה, ההפרש יהיה 6.8% לטובת דירה עם חניה. המחיר הממוצע של דירה (במחקר) - 280 אלף אירו, מביא את שווי החניה לגובה 19 אלף אירו, שהם שווי ערך ל-100 אלף שקלים.

אותו הפרש מחירים גם חושף שעלות חיפוש החנייה - הנמדד בבזבוז זמן וכסף - הוא 1.3 אירו ליום, ואילו האגרה שיש לשלם לרשויות בתמורה לתו החניה האזורי מגלמת ליום חניה שווי בגובה 80 סנט בלבד.

20 אלף אירו עבור תו חניה

מכאן מסיקים החוקרים שהתווים פשוט "זולים מדי", דבר המסביר את המוני מחפשי החניה שיש בבעלותם תווים. ייקור האגרה היה גורם לחלק לוותר על התו, ובכך להקל על הגודש. האמת היא שככל שיהיה הרציונל הכלכלי מדויק, לפוליטיקאי חפץ חיים, לא יהיה קל להעביר רפורמה שכזו בקרב ציבור הבוחרים בעיר.

כדי לא להמתין 1,100 יום - הזמן שעובר ברשימת ההמתנה עד לקבלת תו - מוכן ההולנדי לשלם 20 אלף אירו, או בערך 8.5 אירו ליום, כדי לקבלו מיד. כך הצליחו החוקרים לחלץ מעין "מחיר שוק". יוצא, אם כן, שתושב מוכן לשלם בערך 8 אירו עבור תו - הרבה מעבר ל-80 סנט שהוא "עולה" לו, אם קנה אחד כזה, והרבה פחות מ-20 אירו שעולה לו לחנות ברחוב כאחד התיירים, אם הוא עדיין נמצא ברשימת ההמתנה.

פרופסור הוס ואן-אומרן, אחד משלושת החוקרים, אומר שבמרבית הערים בעולם אין מחירי שוק לתווי חניה. ואולם עקרונית זהו אותו מחיר ש"מנכה" את השוק: לא מותיר עודף ביקוש - שמתבטא בהמוני מחפשי חניה עם תווים ובלעדיהם - ולא עודף היצע - עליו יכולים להעיד רחובות בהם שיעורי התפוסה של החניות נמוכים מ-90%.

הצעת החוקרים היא ליצור שוק של תווים אזוריים שיאפשר לתושבים לסחור בהם בינם לבין עצמם, מה שיבסס מחיר שוק למוצר המבוקש. למעשה המחקר מעורר שאלה שרלבנטית לכל מי שסובלים ממצוקת חניה ליד הבית. האם הייתם מוכנים לשלם עבור תו חניה אזורי, ואם כן כמה. הוא כמובן כבר לא יהיה חינמי, אבל לפחות יגדיל את הסיכוי של מי שיחזיק אותו למצוא חניה.

ד"ר משה טיומקין, ראש רשות תחבורה תנועה וחנייה בעיריית ת"א, לא פוסל את האפשרות לפתוח שוק של תווי חנייה אזוריים בת"א, או לכל הפחות לייקר את מחירם. הוא בעד העתקה של רעיונות טובים. אלא שאינו אופטימי כלל לגבי היכולת ליישם בתל אביב. ההסבר: הבדלי תרבות. "המנטליות הישראלית שונה מבאירופה", הוא אומר - לדעתו, כאן התושבים תופשים את החניה בחינם כזכות בסיסית. "כולם יודעים להגיד לנו שבמקומות אחרים - חולון, גבעתיים וראשון לציון - לא משלמים אפילו את 67 האגורות שאנו גובים מהתושבים שלנו על חנייה 'כחול לבן'. אולי זה יעבוד במשטר אחר, בציבור יותר ממושמע ופחות תובעני".

אז הקפת כבר בפעם המי יודע כמה את הדירה וחניה אין? תמורת כסף תוכל גם אתה לשים קץ לטרטור ולהגשים את חלום החניה הצמודה. יעידו על כך התל-אביבים, אך לא רק הם, שהחליטו לשכור או לקנות אחת כזו.

20 דקות של עצבים

מחפשי החניה יוצרים שליש מעומסי התנועה במרכזי הערים, ברחובות הסמוכים ובצירי התנועה הראשיים. יחידת מחקר של חברת המחשבים IBM מיפו את מסעות נהגי המכונית בערי העולם, בדרכם למציאת מקום להציב בו האוטו, לאחר שבילו בפקקים. מתברר שמצוקת החניה אינה מבחינה בין מזרח למערב, ובין צפון לדרום, תושבי הכדור כולו סובלים:

בזבוז זמן - 20 דקות הוא פרק הזמן הממוצע למציאת חניה בעולם. שני הקצוות נמצאים באפריקה: ביוהנסבורג נדרש הכי פחות - רק 13 דקות, ובניירובי הכי הרבה - 32 דקות. אגב, בירת קניה, נחשבת לאחד המקומות המסוכנים ביותר עלי אדמות. נהמר על כך שנוחות החניה שם היא לא הבעיה הכי בוערת מבחינת האדם ברחוב.

עוגמת נפש - מחצית מהנהגים דיווחו שלפחות פעם אחת בשנה האחרונה ויתרו על הגעה ליעד שלשמו נכנסו לאוטו מלכתחילה לאחר שלא מצאו חניה. זה הכי בולט בשנז'ן שבסין שם זה קרה ל-80% מהנהגים; זו העיר שב-מקינזי צופים שתהפוך באמצע העשור הבא למוקד הכלכלי העשירי בעוצמתו בעולם.

דו"חות חניה - 1 מכל 10 משיבים ממדריד ומיוהנסבורג דיווחו שקיבלו דו"חות חניה בשנה האחרונה. תושבי בנגלור, הבירה הבלתי רשמית של טכנולוגיית המידע בהודו, חטפו בממוצע לא פחות מתשעה רפורטים בתוך שנה. המוסקבאים והפריזאים רשמו לחובתם שמונה, ושבעה, דו"חות בהתאמה.

ויכוחים - אחד מכל ארבעה נהגים היה מעורב לאחרונה בוויכוח עם עמית לכביש על מקום חניה. העיר הכי פרועה במובן זה היא ניו-דלהי שם כמעט 60% מהנהגים דיווחו על תקרית, מילאנו מתגלה כעיר הכי חמת מזג באירופה לאחר ש-40% מנהגיה התווכחו על חניה. אנשי שיקאגו התגלו כהכי מנומסים: עבור 90% מהם סכסוכים מעין אלה זרים לחלוטין.

גיל שלמה

חניה מתושב חוץ: המחירים מחוץ לת"א צונחים

לפי עליזה כהן מחירי מקומות החניה צונחים עד פי שלושה כשיוצאים מתל אביב לערים הסמוכות. בערים ראשון לציון והרצליה, למשל, הם נעים סביב 50 אלף שקל. בשיעור דומה יורדים דמי השכירות: בעוד ששכירות חודשית של מקום חניה בתל אביב מתחילה ב-800 שקלים ויכול לעבור את 1000 השקלים במקומות שבהם המצוקה רבה; בהרצליה, גבעתיים, רמת גן ורעננה המחירים נעים בין 300 ל-400 שקל לחודש.

חנייה משפיעה גם על גובה דמי השכירות של דירה, כך עולה מבדיקה באתר MNA מחקרי נדל"ן. מסתבר שככל שהדירה גדולה יותר שיעור ההפרש גדול יותר. בדירות 3 חדרים ההפרש הממוצע בין דירות עם ובלי חניה הוא 4% במחיר השכירות החודשית, בדירות 4 חדרים ההפרש יגיע ל-7% ובדירות 5 חדרים התוספת מגיעה עד 8% בממוצע.

על מצב החנייה בירושלים מעיד בני לובל, זכיין אנגלו סכסון בעיר: לדבריו, השכרת חנייה בעיר הבירה, אינה דבר נפוץ. במרכז העיר דמי השכירות ינועו בין 450 ל-600 שקל לחודש וחניונים ציבוריים מציעים מנוי חודשי במחירים דומים. מחוץ למרכז העיר השכרות חניה הן דבר נדיר, ולעיתים יש סיכומים בין שכנים שאינם כרוכים בתשלום.

מגבילים כניסה

לדברי לובל, קבלנים מוכרים חניות במחיר הנע בין 50 אלף ל-80 אלף שקל ובמרכז העיר המחיר יכול להגיע ל-100 אלף שקל. בשנים האחרונות נבנו בירושלים חניונים ציבוריים גדולים והעירייה מנסה להגביל כניסת כל רכב פרטיים למרכז. עם זאת, מוסיף לובל כי לאחרונה נראה שהשכרת החניות מתחילה לצבור תאוצה כתוצאה מכך שבפרויקטים שנבנו עבור תושבי חוץ הצטברו חניות שאינן בשימוש והבעלים מתחילים להוציא אותן להשכרה.

"המקום שבו קיימת המצוקה הקשה ביותר הוא ציר מוריה", אומר המתווך החיפאי תומר מור. עסקאות השכרת חנייה פרטית די נדירות בחיפה, לדבריו, והתעריף נע סביב 300 שקל לחודש. תומר מור מסוכנות רימקס סיטי בחיפה, מעיד שבעיר התחתית, אזור שבו מתרכזים עסקים רבים, חניונים מציעים מנוי חודשי בתעריף הנע בין 200 ל-300 שקל בחודש. מור טוען שלמרות שיש אזורים כמו שכונת הדר והעיר התחתית, שבהם קשה למצוא חניה, ברוב האזורים בחיפה אין בעיית חניה גדולה, ולכן שוק החניות אינו פעיל בה במיוחד.