מפעל הפייס

אלכס אפשטיין לא צריך 60 אלף תווים. הסיפורים הקצרצרים שהוא מפרסם בפייסבוק בשנה וחצי האחרונות מסתכמים בעשרות תווים. למשל, הסיפור "הקדשה": "בעולם שבו כל הספרים דיגיטליים המושג 'ספר יד שנייה' מאבד מיופיו. הכל יהיה חדש, לנצח. אבל אני מבטיח לך: אנחנו נמשיך להתפורר מרוב אהבה".

"זה חלק מתהליך שעובר על עולם הספרות", אומר אפשטיין על סיפורי הפייסבוק שלו. "זה נראה כמו החזרת הסיפור למרכז, לא העטיפה שלו כפי שהוא נמכר היום בחנות ספרים. המדיה הדיגיטלית מאפשרת לי לתת את הדגש לטקסט עצמו".

הפרסום המקוון הופך לחלק מהתהליך היצירתי. אפשטיין: "אם אני יכול לשים סיפור, ואפילו סיפור שהוא לא גמור עד הסוף, ולראות תגובה של קהל, זה מאוד עוזר. זה משהו שמאוד מפרה אותי".

חנו של הספר המודפס לא סר בעיניי אפשטיין, אבל יש לו ביקורת על התעשייה: "היום, כשסופר כמוני מוציא ספר, אחרי כמה חודשים הספר כבר לא בחנות. במקרה שלי, בגלל שהטקסטים כל כך קצרים, פייסבוק וטוויטר זו מדיה כמעט מושלמת. לקח לי הרבה זמן להבין שזה בסדר לשים סיפור בתור סטטוס, ואחרי יומיים-שלושה אף אחד לא יראה אותו יותר. המדיה מאפשרת חיים רגעיים מאוד אבל מאוד מלאים. זה מגיע להרבה יותר אנשים".

כמה חודשים בחנות זה עדיין יותר מיומיים בפייסבוק.

"ספר מחזיק מעמד בחנות כארבעה חודשים, סיפור מחזיק יומיים. אבל מאה סיפורים מחזיקים כמעט שנה. גם את הספר הזה, שמורכב מסיפורים שאני מפרסם בפייסבוק, כנראה אפרסם בדרך מקובלת".

ומה עם הפרנסה?

"אחרי שאני מפרסם חלקים נרחבים בפייסבוק, אני לא חושב שאני ארוויח יותר או פחות. סופר כמוני, שהוא לא סופר של מיינסטרים או רבי-מכר, סיכוייו להתפרנס בארץ מספרים בלבד הם ממילא אפסיים".

הוא מדגיש שפייסבוק לא בהכרח מתאים לכל סופר: "אם מישהו יפרסם רומן בפייסבוק בתור סטטוס, זה יהיה ניסוי מעניין וקיצוני. בלי ספק, אנשים בפייסבוק יעדיפו לקרוא סיפור קצר ולא רומן. אני אעשה ניסוי, אשים טקסט ארוך ואראה איך זה נראה", הוא אומר ואז מתחרט: "בעצם, אני לא אשים, בפייסבוק בעברית היישור לימין נראה נורא".

פרופיל הפייסבוק של אלכס אפשטיין: facebook.com/Alex.Epstein101