רחלי איבנבוים | מנכ"לית עמותת מאיר פנים מנפצת הסטיגמות

בגיל 23, כשהייתה כבר אימא לשניים, חרדית מחסידות גור, בעלת הסמכה בהוראה עם ניסיון בעבודה במשרד פרסום למגזר החרדי, קיבלה איבנבוים הצעה לנהל את עמותת מאיר פנים. היא אמרה כן. שלוש שנים עברו מאז. "בהתחלה היו הרבה חששות", היא מודה, "ואפילו שהאמנתי בעצמי לא האמנתי שאני טובה עד כדי כך שאצליח לנהל. היום אני גאה מאוד בעצמי. מאיר פנים זה מקום אחר היום, והלכנו יחד דרך ארוכה. כשהתחלתי לנהל גיששתי באפלה, והיום אני הולכת במודע".

בכל זאת, לנהל ארגון של 45 עובדים ו-8,000 מתנדבים, ארבעים סניפים של מרכזי הזנה ותקציב של עשרות מיליוני שקלים בשנה, ללא ניסיון ניהולי קודם, זה לא עניין של מה בכך.

"יש שני סמנכ"לים שמלווים אותי באהבה ובחום מאז שנכנסתי. אמנם הם מבוגרים ממני בהרבה, וזה לא היה קל בהתחלה לנהל מבוגרים ממני. נכנסתי לתפקיד מתוך גישה שאני סטודנטית שמגיעה ללמוד, והקשבתי לעובדים ולמתנדבים. במבט לאחור הייתי קצת קשוחה, אולי אפילו ביצ'ית, כי צריך לתפוס את המושכות ולהראות שאת יודעת מה את עושה. היום הגיל שלי זה לא משהו ששמים לב אליו".

איבנבוים, שמתגוררת כיום במאה שערים, גדלה במקום הכי רחוק מהשכונה הבדלנית: בפינת הרחובות רוטשילד ושינקין בתל אביב. "זה שינוי קיצוני, אני יודעת. הייתי צריכה לעבור לירושלים בגלל העבודה, ובמאה שערים הייתה הזדמנות. לא קל לגור בשכונה הזאת, בטח לא כאישה מנהלת עמותה. מפתיע שכל חיי אני גרה במקום שאני לא באמת חלק ממנו. בתל אביב לא הייתי חלק מהחילונים, ובמאה שערים אני לא חלק מהחרדים הקיצוניים".

לחילונים הכול נראה אותו דבר.

"החברה החרדית צבעונית; היא לא שחורה אלא מגוונת. יש הרבה עבודה לעשות בחברה החרדית, ואין תהליך שהסוף שלו ברור. הרבה מאוד תלוי בסביבה וכמה חכם יתנהגו, ואם ישכילו להתנהל בנושא החרדי בדרכים הנכונות להביא את החברה למקום יצרני, תועלתי, יציב ומעורב".

את שוברת בערך כל סטריאוטיפ: אישה, חרדית, קרייריסטית. מה התגובות בקהילה?

"יש מחירים קטנים שאני משלמת. הילדים שלי, למשל, לא לומדים במוסדות לימוד שאלמלא הייתי אשת קריירה הם היו לומדים בהם. מוסדות לימוד זה כלי הנשק של החברה החרדית כלפי אנשיה, ואם תעבור גבולות - הילדים שלך לא יתקבלו אליהם. אני ויתרתי מראש, ולא ניסיתי להתקבל למוסד של חסידות גור, כי ידעתי שלא נתקבל.

"אז יש ויתורים, אבל המשפחה שלי מקבלת אותי בזרועות פתוחות, ואני מקבלת הרבה תגובות של נשים חרדיות, שרואות אותי ומבקשות גם להגיע למקום הזה, ויש גם גברים חרדים שרואים בי שוות ערך לכל גבר. לפעמים זה אפילו מפליא אותי בהתחשב בכך שזאת חברה שוביניסטית מאוד".

איך חילונים מקבלים אותך?

"כשאני נכנסת לחדר יש כמה גבות שמורמות. יש הרבה סטריאוטיפים שצריך לשבור כדי להתקבל בפתיחות אמיתית. זה דורש ממני יותר; אני צריכה להוכיח את עצמי, כי אני לא בת של אף אחד ואין לי רזומה מטורף. אבל מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי דחף לעשייה. אני וורקוהוליסטית קשה, שאוהבת ללכת על הקצה".

זה עוד משהו שמבדל אותך מהמגזר החרדי.

"יש כיום במגזר החרדי זרמים גדולים יותר של אנשים שרוצים לצאת החוצה ולפרוץ וללמוד במוסדות אקדמאיים ולהיות מעורבים בחברה. אבל רוב האנשים חווים קושי מאוד גדול בהתערות בחברה הישראלית; לא קל להתקבל כבחור או כבחורה חרדית ולקבל יחס שווה זכויות ולהתקבל לעבודה".

מה את עושה בשביל להירגע - לנוח קצת?

"אני מאוהבת בנהיגה, אז כשאפרוש מממאיר פנים אולי אהיה נהגת משאית בקו אילת קריית שמונה. הנהיגה מנקה את הראש. חופשה לעומת זאת, קצת מאיימת עליי, אין לי מושג מה עושים".