ד"ר צבי טריגר | סגן דיקאן בית הספר למשפטים במכללה למינהל איש משפחה

פרס צלטנר לחקר המשפט מוענק מדי שנה לחוקר שפרסם אסופת מחקרים משפטיים פורצי דרך וראויים במיוחד לציון. בעבר הוענק הפרס, בין היתר, לנשיאי בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ואהרן ברק, כמו גם לפרופ' מרדכי קרמניצר. משנת 1993 מוענק גם פרס צלטנר לחוקר צעיר. באפריל הקרוב יוענק הפרס לד"ר צבי (צביקה) טריגר, סגן דיקאן בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל.

טריגר, שעשה את התמחותו בבית המשפט העליון, יקבל את הפרס עבור עבודתו המחקרית בתחומי דיני המשפחה, דיני חוזים, פמיניזם ומשפט ותרבות. בנוסף למחקריו ולכתיבתו האקדמית טריגר מפרסם טורים ודעות, רומנים וסיפורת. הוא מחבר הרומן "מקרה של אזעקת אמת" (הוצאת חרגול, 2005), והספר "ללא מילים: התרבות הישראלית בראי השפה", שכתב עם עמליה רוזנבלום (הוצאת דביר, 2007). פרסם סיפורים קצרים בכתב העת מסמרים ובאנתולוגיה "כשמדלין סטו בוכה: סיפורים קצרים על קולנוע" (גלורי, 2007). כמו כן פרסם ביקורות ספרים בעיתון הארץ וב-Time Out תל אביב. ואם השם והתמונה נראים לכם קצת מוכרים, זה מפני שהוא אחיו הבוגר של עיתונאי ערוץ 10 אפי טריגר.

במה חידשו מחקריך בתחום דיני המשפחה?

"עד כמה שאני יכול להעיד על עצמי, הם עוסקים בעיקר ברעיון שהציבור החילוני בישראל ומנהיגיו ויתרו באופן מודע על האפשרות לכונן כאן אופציה להגדרה של מה זה נישואים ומה זו משפחה, ובחרו להשאיר את המונופול על הגירושין ועל הנישואין לדתיים בלבד".

כלומר, הטענה שלך היא שהציבור החילוני, ולא הדתי, אשם בכך שבישראל אין עדיין אופציה להתחתן, או להתגרש, שלא בטקס דתי.

"בדיוק כך. הפניית האצבע המאשימה כלפי החרדים היא פסולה בעיניי. החילונים הם הרוב בישראל ובוודאי היו הרוב בתקופה של קום המדינה; הם תמיד היו יכולים ליצור חופש בחירה בתחום הזה. ואולם, כבר מימי ראשית המדינה הייתה חבירה של גברים חילוניים - שמטעמים פטריארכליים העדיפו להשאיר את המונופול בתחום הזה אצל הממסד הדתי - לגברים דתיים, וכך כוננו ההסדרים".

מה דעתך על החלטת בג"ץ לבטל את חוק טל?

"אני מסכים עם הפסיקה, אבל חושב שזו טעות להפיל את המאבק על זהות המדינה על בית המשפט העליון. הבעיות הללו אינן יכולות להיפתר בפסק דין של בג"ץ אלא אך ורק בדיאלוג של החלקים השונים בחברה הישראלית. זה נושא שהוא גדול על בתי המשפט".

ב-23 בפברואר, יום אחרי ששוחחנו עם טריגר, הוא נישא לחברו זה שנים, אסף אוחיון, בחתונה שנערכה בניו יורק. טריגר אינו מתעלם מהקשר בין הביוגרפיה שלו לתחומי העניין והעיסוק שלו: "גדלתי בחולון בשנות ה-80, כשלהיות הומו זה לא היה מאוד מקובל. אני בטוח שהעובדה שגדלתי כאאוטסיידר כיוונה אותי לעיסוק בזכויות אדם ובזכויות מיעוטים ולהסתכלות על החברה ועל התרבות באופן יותר רחב. אני בר מזל שאני מתפרנס מהדבר שהכי מעניין אותי בחיים. אני משתדל לזכור את זה ולהודות על כך כל הזמן".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"אני שואף להמשיך לחקור ולפרסם מאמרים וספרים בתחומי המומחיות שלי. אני תלמיד נצחי באופיי, והאקדמיה מאפשרת לי להמשיך להיות כזה. אני מקווה שהכתיבה שלי תעורר עניין ותביא גם לשינוי במקומות שבהם המשפט הישראלי כה זקוק לו: טיפול בעוולות שבית הדין הרבני גורם לנשים ולגברים, ואולי, מי יודע, תרומה לביטול תופעת מירוץ הסמכויות; תרומה לכינון נישואים אזרחיים לכל אזרחי המדינה, לרבות נישואים חד-מיניים, וחופש בחירה מלא בין נישואים דתיים לנישואים אזרחיים היא שאיפה נוספת".