ביניש על פרשת קו 300: "זו הייתה נשיאת שם הביטחון לשווא"

"החיים אחרי פרשת קו 300 לא היו דומים למה שהיה לפניה", אמרה ביניש. "הפרשה הביאה לשינוי קונספציה חברתית ומשטרית*. נאומה של ביניש אמש היה הפעם הראשונה, שבה היא מספרת בפומבי ובאופן מלא על הפרשה מנקודת מבטה. *קשה להבין את תעצומות הנפש שהיה צריך לגלות כדי לשבור את המחסומים שהקימה המערכת, לצאת עם הסיפור הזה לגורמי חוץ", אמרה. "גורמי החוץ היו גורמי אכיפת החוק, היועמ"ש, מבקר המדינה... כולם היו שבויים בקסם הטיעון הביטחוני, שנעשה בו שימוש כדי למנוע את חשיפת האמת. בנסיבות אלה עמדו שלושה אנשים חזקים תלויים בכוחות חיצוניים, עומדים על דעתם ומספרים את סיפורם... זו לא היתה גירסה מול גירסה. האויב היה שלטון החוק, היועמ"ש, וכל מי שהיה במאבק עם השב*כ*.

פרשת קו 300 החלה לאחר שצלם העיתון "חדשות", אלכס ליבק, צילם את אחד המחבלים שחטפו את אוטובוס אגד, מורד מהאוטובוס על-ידי כוחות הביטחון כשהוא בחיים. זאת, בניגוד לטענת השב"כ שכל המחבלים נהרגו במהלך ההשתלטות על האוטובוס. בהמשך הוקמו ועדות בדיקה, ואולם חזק, רדי ומלכא פנו למשרד המשפטים ודיווחו כי בכירי השב"כ עוסקים בטיוח האמת ובמתן עדויות שקר. דרישתו של היועמ"ש זמיר לפתוח בחקירה פלילית נגד אנשי השב"כ נתקלה בהתנגדותו של ראש הממשלה, שמעון פרס, וממלא מקומו, יצחק שמיר, והוא הוחלף ביועץ יוסף חריש.

כשגורמי אכיפת החוק נכנסו לתמונה, טענת השב*כ הייתה שכל גילוי יפגע פגיעה אנושה בביטחון", אמרה ביניש. "זו הייתה נשיאת שם הביטחון לשווא.... ליועמ"ש ולמערכת המשפט תווית של בגידה. כל הגורמים המכריעים קבעו שיש למנוע מאיתנו לחשוף את האמת.

לדברי ביניש, "מצאנו עצמנו במרכזו של מסע הסתה. זו הייתה מלחמה למען האמת. ... קיבלנו הסברים מדוע חייבים להימנע מחקירה. צמחה תזה שעל השירות חל דין אחר, אבל לבסוף התקבלה הגישה שהשב*כ איו מעל החוק.

שאלתי עצמי מה הדבר המדהים ביותר שהתגלה לנו, אנשי החוק... התשובה היא הכוח הבלתי מוגבל של אנשי השב*כ. לא הערכנו נכונה את הכוח הזה, שיכול להיות גם מנוצל לרעה. איך על נקלה יכול הכוח הזה להיות מופנה גם כלפינו וגם כלפי הדרג המדיני. זה החשש לגבי פגיעה בלב לבם של ערכי הדמוקרטיה*.