"מנהלי הסיכונים הם 'תומכי לחימה' ושותפים בשלב קבלת ההחלטות"

ניהול הסיכונים הפך בשנים האחרונות לנושא שבליבת העיסוק הבנקאי. כדי ללבן את הנושא לעומקו, כינס "גלובס" במסגרת ועידת שוק ההון 2012, סביב שולחן עגול, את מנהלי הסיכונים הראשיים (CRO) של הבנקים הגדולים: דני קולר מבנק הפועלים, ד"ר חדוה בר מבנק לאומי, יאיר אבידן מדיסקונט, חיים גיט ממזרחי טפחות ובנצי אדירי מהבינלאומי. הנחה את הפאנל רו"ח צבי שיף, שותף וראש האשכול הפיננסי ב-זיו האפט BDO.

תפקיד ה-CRO הוא תפקיד חדש שגובש רק בשנתיים האחרונות לאור הנחיות בנק ישראל. איך מתמודדים עם בניית תפקיד?

חדוה בר: "העובדה שמינו מנהל סיכונים ראשי לא פותרת את כל הצרות. גם בתקופת המשבר ב-2008 היו בבנקים בעולם מנהלי סיכונים. השאלה היא מה עשו אז לא נכון ומה צריך היום לעשות אחרת. ניהול סיכונים בתפיסה החדשה שלו נבנה בדם המשבר הפיננסי, וכך הוגדר תפקידו, גם כמובן על ידי הרגולציה. זה מתבטא במעבר מתפיסה של בקרה בדיעבד לבקרה בזמן אמת. בנוסף, ניהול סיכונים לא יכול להסתמך רק על מודלים שלא תופסים תרחישי קיצון, ולכן מנהלי סיכונים צריכים להיות מאוד מחוברים לשטח".

מה באמת מידת מעורבותם כיום של מנהלי הסיכון בתהליכים העסקיים שמלווה הבנק?

יאיר אבידן: "היום התפיסה היא שלא משאירים את הזירה העסקית רק לגורמים העסקיים, ולכן מעורבות מנהל הסיכונים חשובה כבר מהשלבים המוקדמים של העסקה. מצד שני, צריך להיזהר מאובר שוטינג וצריך לזכור שנותן האשראי הוא בעל האחריות".

בנצי אדירי: "ההוראות האחרונות של בנק ישראל, כמו נוהל בנקאי תקין 310 ו-339, לוקחות אותנו מספר צעדים קדימה והופכות את מנהלי הסיכונים ל'תומכי לחימה'. אנחנו אמורים עכשיו להיות שותפים בשלב קבלת ההחלטות לגבי קווי עסקים חדשים, לגבי מוצרים חדשים. אני גם מצפה מהחטיבה שלי להביא ראייה אחרת - לא רק להגיד מה לא עושים, אלא גם מה כן אפשר לעשות".

חיים גיט: "מעמד ניהול הסיכונים הפך למרכזי בקבלת החלטות. מנהל הסיכונים הוא גוף שבזמן אמת תומך בהחלטות העסקיות ומציג את עמדתו בנוגע למתן אשראי. כך מתגבש בתוך הבנק גוף בלתי תלוי, כמה שאפשר, שלא שותף ליצירת הסיכון וקבלת ההחלטה".

דני קולר: "בהוראות שמטילות יותר אחריות על מנהל הסיכונים יש סכנה של הפחתת אחריות הגורם העסקי לסיכון, וזה עלול להביא להגדלת סיכון".

חדוה בר: "ניהול סיכונים צריך לעשות בזמן אמת ולא בדיעבד, כדי לאתגר את החשיבה העסקית. הכוח של הבנק הוא שיתוף הפעולה והקטנת המתח בזמן אמת בין הסיכוי לסיכון".

ומה לגבי האפשרות להעניק ל-CRO זכות וטו על החלטות?

חדוה בר: "זכות וחובתו של מנהל הסיכונים להיות שותף, להתריע ולאתגר. צריך להיות מנגנון שכאשר יש חוסר הסכמה בין הצד העסקי לצד של ניהול הסיכונים, ההכרעה תהיה של המנכ"ל. לא צריך להיווצר מצב בו מנהל הסיכונים יגיד דעה שונה ודעתו לא תתקבל, אך גם לא צריכה להיות לו זכות וטו, אלא נדרש איזון בין שני הצדדים".

"הבנקים מפגינים עמידות גבוהה"

האם ניתן לאזן את תדמית "הורס העסקאות" שיש לעיתים למנהלי סיכונים?

דני קולר: "תפקידם הוא לראות בצורה חזקה יותר את הסיכונים. המתח בין הגורם העסקי לבין מנהל הסיכונים ניתן לצמצום. אנחנו פועלים במערכת רציונאלית, יש שכל ישר גם אצלנו וגם אצל מנהלי העסקים. נורא קל להגיד תמיד לא, אבל עובדה שזה לא קורה. גם לגורמים העסקיים אין אינטרס לקחת עסקאות שיסכנו את העסק. המתח בהחלט קיים, אבל הוא בריא וניתן לניהול נכון".

בנצי אדירי: "האתגר הכי גדול הוא להביא את המנהלים העסקיים להבין שאני עוזר להם, ולא רק אומר לא".

יאיר אבידן: "היעדר מתיחות עלול להוות אינדיקציה לבעיה, לכן החוכמה היא ביצירת האיזון. יש חשיבות להגיע לשוויון כוחות ודיאלוג אמיתי. לא הכתבה וגם לא התעלמות. ניהול סיכונים זה לא גוף ביקורת, אלא בעל תרומה וחשיבות. במקבילית הכוחות, צריך למצוא שיווי משקל של מעורבות והתערבות. יש להיזהר מחוסר מידתיות ומלהפוך את פונקציית ניהול הסיכונים למוקד הסיכון של הבנק. אי אפשר להעביר את כל הסיכון אליו".

איך ישפיע המעבר לתקינת באזל 3 על הבנקים?

דני קולר: "הבעיה המרכזית עם באזל 3 היא שאי אפשר בפרק זמן קצר להבין את כל ההשלכות הרוחביות. יש בהנחיות הרבה דברים נכונים, אבל יש כאן סיכון. מצד אחד עדיין מתדיינים על התקנות ואמורים להתחיל ליישם אותן, ומצד שני יש סוגיות פתוחות שלא יודעים איך להתמודד איתן. הכוונות נכונות, אבל בגלל לוח הזמנים הקצר הרגולטורים יצטרכו לעשות הרבה התאמות".

חדוה בר: "השפעת באזל 3 על הבנקאות בעולם תהיה משמעותית, גם על המודל וגם על היצע האשראי, ולכן על צמיחת משקים. יש הערכות שיישום באזל 3 יוביל להעלאת ריביות".

בנק ישראל דורש כעת מהבנקים לבצע מבחני קיצון. המערכת תעמוד בהם בהצלחה?

דני קולר: "תמיד אפשר לצייר תרחיש קיצון שבו אף מוסד לא יחזיק מעמד. בסטנדרטים המקובלים, הבנקים מפגינים עמידות מאוד גבוהה לתרחישי הקיצון הסטנדרטיים, גלובליים ומקומיים. המודל העסקי של הבנקים הישראליים הוא מאוד יציב. אין לנו פעילות בנקאות להשקעות שהיא מאוד תנודתית ורוב המקורות שלנו יציבים מאוד. מצד שני, יש לנו סיכון של ריכוזיות גיאוגרפית ואין לכך פתרון טריוויאלי. בסך הכול הבנקים התמודדו בעבר עם משברים, והם מפגינים עמידות גבוהה".