20 שנה אחרי: עשן עולה מהסנה

ניסיונות ההתאגדות בכלל ביטוח עשויים לסמן מהפך ביחסי העבודה בענף וחזרה לימי הסנה *המהלך גם עלול להכביד על מכירת כלל ביטוח * המנכ"ל: "לא בכדי עובדי חברות הביטוח לא מאוגדים בהסתדרות; חברת הביטוח שניהלה ההסתדרות קרסה כלכלית"

באפריל 2010 נפל דבר ביחסי העבודה בשוק הפיננסים. מאות מעובדי חברת כרטיסי האשראי ויזה כאל הצטרפו אז להסתדרות, והקימו ועד עובדים. הייתה זו הפעם הראשונה שבה עובדים בחברת כרטיסי אשראי בישראל התאגדו - בדומה למצב שקיים זה שנים במערכת האם הבנקאית. התאגדות זו רק סימנה את הבאות: כעבור שבועות ספורים הצטרפו הקולגות, החברים מישראכרט, שהתאגדו אף הם.

כל אותו זמן, בצד השני של הרחוב הפיננסי - בחברות הביטוח - לא הורגשה דריכות מיוחדת. יותר מ-22 אלף עובדי חברות הביטוח מועסקים מסורתית בחוזים אישיים, וללא מסגרת קיבוצית. מדובר כמעט בכל העובדים בענף, להוציא כמה בקרן הפנסיה מבטחים החדשה, ועוד כמה בודדים בגופים הסתדרותיים לשעבר, שנרכשו בעבר על-ידי קבוצות הביטוח.

השבוע הופר השקט הניהולי הזה, לפחות לזמן מה, כשקבוצת עובדים בכלל ביטוח חברה להסתדרות, והחלה במאמצים לאגד יותר משליש מהעובדים. אז יוכלו לעמוד בדרישות החוק, שיחייב במקרה כזה את המעסיק להכיר בהתארגנותם של העובדים, ולנהל עמם מו"מ.

בסביבת ההסתדרות והמארגנים מספרים על מאות עובדים שהצטרפו למהלך, שככל הידוע טרם הגיע למסה הנדרשת, אך בהחלט ייתכן שיבשיל לכדי ועד | בעתיד הנראה לעין. בכל אופן, אם אכן יקום ועד בכלל ביטוח, יהיה מדובר על רעידת אדמה חדשנית מצד אחד, ומצד שני על חזרתה של העבודה המאורגנת לענף הביטוח, לאחר 20 שנות "נפקדות".

בענף הבנקאות העובדים מאוגדים, והוועדים והעומדים בראשם חזקים, ומשיגים הטבות ותנאים לעובדים - שנחשבים לכאלה מהמתוגמלים ביותר במשק. לעומת זאת, בכל חברות הביטוח הפעילות כיום, וכמעט בכל חברות הביטוח לאורך "ההיסטוריה", לא היה אף פעם ועד. לפי שעה בהנהלת כלל ביטוח לא מתכוונים לקבל את הוועד הפוטנציאלי בחיבוק ומנסים לשכנע את העובדים שעדיף להם ללא ההסתדרות.

המקרה של הסנה

מדוע אפוא מדובר על "שובה" של העבודה המאורגנת לשוק הביטוח? משום שעד לפני 20 שנה פעלה בשוק חברת ביטוח, שלא רק שעובדיה היו מאוגדים, אלא היא גם נוצרה על-ידי ההסתדרות. מדובר על חברת הסנה, שחלשה על כ-50% מהשוק, עד שהתרסקה בשנת 1992.

הסנה חברה לביטוח החלה לפעול ביוזמת ההסתדרות עוד ב-1924, וברבות השנים הפכה לחברת הביטוח הגדולה במשק. ב-1992 החברה מתה, לאחר שורת טעויות של מנהליה, וגם כתוצאה ממבנה הקבוצה. כפועל יוצא מכך, בין היתר הפכו מגדל וכלל ביטוח, שזכו בתיק ביטוח החיים שלה, לשתי קבוצות הביטוח הגדולות במשק - ושתיהן ללא ועדי עובדים.

אילן דור, בעבר יו"ר ועד עובדי הסנה, סיפר לנו השבוע שבעוד שבחברה היה ועד עובדים חזק, הרי ש"חברות הביטוח האחרות לא היו חלק מההסתדרות, ולכן לא היה בהן ועד עובדים. הן היו פרטיות". במאמץ נגדי של שי טלמון, מנכ"ל כלל ביטוח, הוא כתב לעובדים כי "לא בכדי עובדי חברות הביטוח בישראל אינם מאוגדים בהסתדרות. חברת הביטוח שניהלה ההסתדרות (הסנה) קרסה כלכלית ונעלמה מזמן מהמפה. אנו לא רוצים להגיע למקום כזה. להסכם קיבוצי יש חסרונות לא מעטים...".

בעוד שהבנקים היו מאוגדים, ענף הביטוח היה בידי בעלי עסקים פרטיים ולא מאוגד, כך שהעובדים בענף מתאפיינים בתנאי העסקה פחותים ביחס למקביליהם המאוגדים בבנקים. בסוף 2011 עבדו ב-13 קבוצות הביטוח כ-22 אלף איש. זהו גידול של כ-9% ביחס לסוף 2010, וזינוק של כ-35% ביחס למספר העובדים בענף לפני כחמש שנים - סוף 2007.

מהדוחות של 13 קבוצות הביטוח שפועלות בשלל תחומי הביטוח עולה, כי עלות השכר הממוצעת לעובד עמדה ב-2011 על כ-217 אלף שקל, לעומת כ-226 אלף שקל לעובד ב-2010, כ-213 אלף שקל ב-2009, כ-194 אלף שקל לעובד ב-2008 וכ-197 אלף שקל ב-2007.

לשם השוואה נציין, כי עלות השכר החודשי הממוצע של 50 אלף עובדי המערכת הבנקאית הגיעה בשנת 2011 לשיא של 28.1 אלף שקל לעובד, ושם יש איגודים וועדים חזקים במיוחד - כאלה שנראים לעתים כמנהלים האמיתיים של מקום העבודה שלהם.

הקונה לא ירצה ועד עובדים

אבל מה תהיה משמעות הדבר אם המהלך של העובדים בכלל ביטוח יצליח, ויחלחל לחברות ביטוח אחרות? ובכן, האירועים בוויזה כאל ובישראכרט מלמדים אותנו שזה יסתכם בכסף, הרבה כסף מבחינת בעלי חברות הביטוח, ובאובדן גמישות ניהולית מבחינת ההנהלות.

לא מדובר במהלך שלילי מבחינת העובדים או המשק, נהפוך הוא. אבל כן מדובר במכשלה נוספת שתכביד על מאמצי המכירה של חברת כלל ביטוח - שנמצאת על מדף המכירות זה זמן מה, ובמיוחד לאחר המלצות ועדת הריכוזיות. במיוחד נכון הדבר כשהגוף שהיה הכי קרוב לרכישה הוא קרן השקעות פרטית, שקרוב לוודאי שהדבר האחרון שהיא רוצה זה להתעסק עם ועד.

בכל אופן, בדצמבר האחרון נחתם הסכם עבודה קיבוצי בכאל, שעיגן את שכרם ותנאי העסקתם של העובדים, ושהעניק לעובדים תוספות שכר של עד 35% לתקופת ההסכם (לאורך כמה שנים), לצד מענק חד-פעמי בסכום של עד 4,750 שקל, שייקבע לפי הוותק והגדלת סכומי ההפרשות של העובדים לפנסיה. תנאים נוספים שנקבעו בהסכם ישפרו את התנאים הנלווים להעסקה.

עם זאת, מצב עובדי חברות הביטוח אינו מהגרועים במשק - הוא מעל הממוצע ויש תנאים נוספים לעובדים. נניח שלהסתדרות תהיה הצלחה בענף הביטוח, ובכל החברות שפועלות במגוון תחומי הביטוח הקמעוניים יוקמו ועדי עובדים. אזי ההיסטוריה הקרובה בוויזה כאל מרמזת על העלאת שכר שעשויה להסתכם אפילו בהיקף מצרפי של כ-150-170 מיליון שקל מדי שנה למשך כמה שנים. ללא ספק לא תוספת זניחה, הן מבחינת העובדים והן מבחינת המעבידים.