כשל שוק

בהתחשב בתשואה גבוהה זו, קשה להבין מדוע חלק ניכר מהחברות לא רואות צורך בניהול התחום. הסיבה אינה נעוצה בהמעטה בחשיבות הנושא, אלא בקיום אינטרסים של גורמי מפתח נגד ניהולו. זיהוי האינטרסים וטיפול בהם הכרחיים לקפיצת המדרגה של חברות.

ראשונים הם הבעלים. לכאורה, הגיוני שהבעלים מעוניין בהעלאת הערך של החברה בטווח הארוך, ולכן סביר שישקיע בה. אלא שישנם בעלים המעוניינים בהעלאת הערך בטווח הקצר בלבד, באופן המבוסס על צמצום עלויות מאסיבי, כזה שעלול לפגוע במנועי הצמיחה לעתיד ובזכויותיהם של אחרים, חסרי השפעה בארגון. בעלים כאלה לא רוצים אחריות תאגידית ושקיפות כדי לא להראות את הסיבות לרווח המיידי.

גורם נוסף הוא הדירקטוריון, שיש לו חובת נאמנות לחברה ולא לבעלי המניות, ואמור לכוון את הארגון לטווח הארוך. אלא שיישום אחריות תאגידית דורש לפעמים עימות עם הבעלים או עם המנכ"ל. בנוסף, נדרשת התעמקות בעשרות נושאים ייחודיים לחברה. במציאות שבה חברי הדירקטוריון חברים במספר גדול של דירקטוריונים, לעתים אין להם ידע ורצון להתעמק בנושאים שעל הפרק, ונראה שגם הם לא יקדמו בהכרח את הנושא.

מה עם המנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון? הרי הם האחראים ליצירת ערך אמיתי לחברה לאורך זמן. אלא שהתשואה על אחריות תאגידית מגיעה ברובה בטווח הבינוני והארוך, בעוד שהעלות היא בהווה. יוצא מכך, שקברניטי הארגון שיפעלו בנושא, יעשו זאת למען הבאים אחריהם. יתרה מזו, ההשקעה בנושא עלולה לפגוע בתגמוליהם המבוססים על ביצועים כספיים. השקיפות עלולה לגרור גם ביקורת על תקלות בפעילות שהמחיר בגינן הוא מיידי. לכן, נראה שגם בכירים אלה לא תמיד יתמכו ביישום האחריות התאגידית.

ומה עם מנהלי-הביניים? גם כאן התשובה חמקנית. אחריות תאגידית מחייבת ניהול מדדי פעילות ותפוקות, דבר הדורש ניהול ותשומת-לב. מדוע שנושאי משרה יביאו על עצמם עבודה נוספת? בנוסף, ניהול של הנושא יחייב אותם לדווח על הפעילות ועל תוצאותיה לגורם בכיר במטה, שאינם כפופים לו, מה שמנוגד לאינטרס של סמנכ"ל השואף לעצמאות. לכן, נראה שגם הם לא תמיד יאמצו את הגישה.

נאה דורש ונאה מקיים

מי אם כן ירצה באחריות תאגידית? העובדים, הקהילה, הסביבה, והמשקיעים לטווח הרחוק. הבעיה היא, שלכל אלו אין מקום סביב שולחן ההנהלה בעת קבלת ההחלטות על יישום אחריות תאגידית. אז איך מצליחים לשנות את כללי המשחק?

הפתרון מצוי בהתערבות של גורמים חיצוניים לחברה: הממשלה, החברה האזרחית והמשקיעים. ניצני התערבות כזו כבר קיימים, ובקרוב אנו צפויים לראות התפתחויות משמעותיות בתחום.

הממשלה כבר מגבירה זה זמן את הלחץ על חברות לצמצם את ההשפעות השליליות שלהן ולדווח על כך לציבור, דוגמת החוק על דיווח פליטות מזהמים ודרישות הדיווח לרשות ניירות ערך. במספר מדינות דיווח אחריות תאגידית נדרש מכלל החברות, בעוד שבישראל רק הבנקים מחויבים בדיווח מלא. יש לצפות כי מגמה זו תימשך וכי הדרישה לשקיפות תלך ותגבר. אולי נתחיל בחברות הממשלתיות? נאה דורש ונאה מקיים.

גם רוב המשקיעים בעולם מעדיפים חברות אחראיות. יותר משמינית מההשקעות בארה"ב בקרנות מנוהלות בהתאם לקריטריונים אחראיים, והתשואה שלהן לאורך זמן גבוהה מזו של קרנות רגילות אחרות. אך בארץ המשקיעים המוסדיים עדיין לא אימצו סטנדרטים ברורים בנושא. למה לא בעצם?

גם הציבור החל להתעורר מאדישותו. כך למשל, "חיים וסביבה", ארגון-הגג של התנועה הסביבתית, הכשיר פעילים לאחריות תאגידית, כחלק מפנייה ישירה לחברות. הציבור כבר דורש התנהלות אחראית מחברות, ואולי יהיה גם מוכן לשלם יותר עבורה.

לצערנו, יש כיום עדיין כשל שוק בתחום האחריות התאגידית, אך בעתיד נראה כי כוחות השוק יפעלו לתיקונו ויחייבו חברות להתנהל בהתאם. מנהלים החושבים כי ניתן להתעלם מפניות אלו, עלולים להתעורר למציאות חדשה.

הכותב הוא ראש הקבוצה לקיימות ולאחריות תאגידית BDO זיו האפט