ממעמקים

את סלון ביתו של אושרי זפרני בגבעת אבני שבגליל התחתון, מקשט אקווריום שכולל 500 ליטרים; רוחבו 1.80 מטרים וגובהו 70 סנטימטרים. אקווריום מכובד לכל הדעות, אבל לא הקנקן הוא שהופך אותו למיוחד, אלא מה שיש בתוכו. זפרני, 51, סמנכ"ל שיווק בחברת הנדל"ן גיא ודורון לוי, מגדל בו שלושים אלמוגים, חלזונות גדולים, שושנות וכוכבי ים, לצד שרימפסים ולובסטרים, והוא מעיד על יחסי שכנות טובים. "זה עולם שלם, מרהיב ומיוחד", הוא מתפייט, "והוא נותן יכולת לרכז את ה-IQ בכל שעה נתונה. האקווריום משרה רוגע, מאפשר לחשוב בהיגיון. את כל הלימודים שלי העברתי מול אקווריום, אחרת לא הייתי יכול להצליח במבחנים. זאת התמכרות, ולמזלי זאת התמכרות לדבר חיובי. מי שרוצה לראות שיצורים חיים יכולים לחיות בסימביוזה ובשיתוף פעולה יכול להסתכל על האקווריום ולהבין שלא הכול נראה כמו מדינת ישראל".

מה אומרים הסובבים אותך?

"כולם אוהבים מאוד חוץ מאשתי. בכל פעם שאני עושה החלפת מים וטיפולים היא מתעצבנת, כי זה מלכלך את הבית".

זפרני הוא רק דוגמה אחת לקהילה גדלה והולכת של מה שניתן להגדיר "החובבים המלוחים". הם מגדלים בביתם אלמוגים במים מלוחים ומשקיעים בעיסוק הזה עשרות ואפילו מאות אלפי שקלים, לצד שעות רבות בחודש של טיפולים, עד כדי כך שחלקם אינם מכנים זאת תחביב אלא מאבחנים זאת כ"מחלת ים". "זה תחביב למזוכיסטים והוא ממכר מאוד", צוחק ומלטף באצבעותיו אלמוגים קטנים ומרהיבים, יהודה זריף, שהפך את התחביב הוותיק למקצוע והקים לפני כשלוש שנים את חוות פרוריף לגידול אלמוגים, סמוך לקיבוץ נען.

להערכתו, בישראל ישנם כעשרת אלפים חובבים המגדלים בביתם בעלי חיים במים מלוחים, להבדיל מטיפוח אקווריומים סטנדרטיים ונטולי ריגוש יחסית של מים מתוקים. "קשה להעריך כמה מהם מגדלים רק דגים ולכמה יש ריף שכולל גם אלמוגים", כך זריף. "אבל התחביב הזה מתפתח מאוד בארץ ובעולם. אם בעבר זה היה נחלתם של אנשים עשירים מאוד, לאחרונה התחביב הזה התפשט לכל שכבות האוכלוסייה".

מיהם האנשים שלא מסתפקים בכלב ורוצים לגדל אלמוגים?

"זה עובר מפה לאוזן ותופס בעיקר גברים. הם רואים בגידול אלמוגים אתגר. זה עיסוק דינמי ומעניין שעונה אצלם על צרכים של תרפיה ושל תעסוקה, והם כל הזמן לומדים דברים חדשים ורוכשים ידע בתחום. זה גם יוצר חיי חברה וגורם להם לברוח קצת מהבית. פה נכנס גם הנושא של אגו - למי יש יותר גדול. מהבחינה הזאת, גברים אוהבים מאוד לטפח את האקווריום שלהם".

שיטוט ברשת בפורומים של חובבי מים מלוחים אכן מוצא שם בעיקר גברים. אלה מצהירים על דאגה, על חמלה ועל התפעלות כלפי האלמוגים באופן שאפילו מזכיר - וזו לא הגזמה - פורומים שעוסקים בגידול ילדים, שם כידוע משרבטות בעיקר נשים. ציטוטים שכיחים הם בסגנון: "אני מנסה לעקוב מה מציק להם... יש לי הרגשה לא טובה", או "האלמוג בסטרס... תוך יום-יומיים הוא יחזור לעצמו", כמו גם בקשה לעצה טובה איך להיפטר מתולעים שתקפו את האלמוג. התגובות מלוות כמובן בסמיילים מחייכים או מודאגים ובאמירות כמו "בהצלחה אחי!". גם שלל התמונות המשוגרות לפורום זוכות לתגובות כמו "הם יפיופים!", "כל הכבוד!", "אחלה שושנה" וכדומה. יש גם הזמנות לתחרות הריף היפה ביותר, נושאת פרסים כמובן (ציוד משוכלל לאקווריום), להרצאות (על מחלות של אלמוגים) ולמפגשים חברתיים. מה יש לומר; האלמוגים מהלכים קסם ובהחלט ניכר שהם מצליחים לעשות גלים.

"זה משהו לנשמה", מכריז דוד מרום מהוד השרון, 62, מנהל האיכות באחת החטיבות של תעש, שמגדל כבר 18 שנה בסלון ביתו ריף, באקווריום שתכולתו כ-600 ליטרים, רוחבו 1.60 מטרים וגובהו 70 סנטימטרים, והוא כולל אלמוגים ודגים. "אני רץ הרבה בעבודה והאקווריום הזה מרגיע; זו פיסת טבע מול האף וכיף שיש אותה".

תחביב לאמידים בלבד

אין מדובר בתחביב לכל כיס. רחוק מכך. "אם אדם מרוויח שכר מינימום יהיה לו קשה לתחזק ריף", אומר זריף וצוחק ש"אפילו אנשים אמידים לא מספרים את האמת על העלויות. יש כאלה שקונים באלפי שקלים ואם האישה באה איתם הם אומרים לי בשקט: 'אם היא שואלת, תגיד לה שהחשבון יצא 100 שקלים'. מעצם ההתנהגות הזאת את יכולה להבין שזה תחביב למכורים".

זריף מספר על לקוחות שהשקיעו מאות אלפי שקלים באקווריום ביתי, שלעתים משתרע לאורך שישה-שבעה מטרים ותופס קיר שלם. "כשנכנסים לבתים האלה, הנשימה נעצרת", הוא אומר. "ההשקעה הראשונית בהשוואה למים מתוקים היא גדולה, אבל היופי שמתקבל הוא בכלל לא בר השוואה. ואם אלמוגים מטופלים נכון, הם יכולים להחזיק מעמד עשרות שנים. יש חובבים שאפילו צריכים לעשות עבודת גננות באקווריום. את החלקים שהם גוזמים הם מחליפים עם אחרים או מוכרים".

לדברי זריף, הקמת אקווריום ממוצע של 500-400 ליטרים תעלה לכל הפחות כ-15 אלף שקלים, והמחיר יכול להאמיר עד 60 אלף שקלים - תלוי בכמות הציוד ובאיכותו. המחיר הזה אינו כולל את בעלי החיים שבתוכו, וזריף מסביר כי אקווריום ממוצע מכיל כחמישים אלמוגים, שעלותם בחווה מתחילה ב-50 שקלים לאלמוג בודד ומגיעה עד 500 שקלים לחתיכה - תלוי בזן, בגודל ובצבע, "ובכמה משתוללים". הוא מספר כי "יש מקומות שבהם אלמוג נמכר באלפי שקלים. חובבים מתקדמים מחפשים אלמוגים ייחודיים ונדירים ומוכנים לשלם עבורם הון עתק. זה כמו פרטי אספנות. לעתים אין להם היתרים להביא את האלמוגים הללו מחו"ל, אבל הם מוצאים דרכים לעשות זאת".

אלמוגים צריכים לגדול בסביבה של דגים, ולכן, אומר זריף, בריף ממוצע משייטים 15 כאלה. עלותו של דג יכולה לנוע בין 10 שקלים לבין מאות רבות. באקווריום משכשכים גם בעלי חיים נוספים, בעלי פונקציות של ניקיון ושל טיהור, כמו קיפודים וחלזונות, ומוכנס אליו גם חול מיוחד שבו מתפתחים חיידקים מסוימים המהווים חלק מהמערכת. "המטרה היא לדמות את הביולוגיה של האקווריום שבלעדיה אי-אפשר לשרוד", מסבירה ד"ר דפנה בן-יוסף, הביולוגית הראשית של פרוריף.

אבל רגע, רשימת ההוצאות טרם הסתיימה: יש גם מזון מיוחד לאלמוגים, שכולל מינרלים מסוימים; תאורה בת מספר נורות שלכל אחת תפקיד שונה - למשל חיקוי האפקטים של השמש - וגם צורך להחליף חלק מהמים אחת לחודש, במים טריים שאותם "רוקחים" באמצעות מלחים מיוחדים.

על כמה עומדת התחזוקה החודשית של ריף ממוצע?

זריף: "500-300 שקלים בחודש, לא כולל רכישה של בעלי חיים חדשים, שגם את זה עושים מדי פעם כי רוצים לגוון וגם כי יש תמותה באקווריום (ואז אלמוג קשה הופך לאבן ואלמוג רך פשוט נעלם). צריך לשמור על פרמטרים כמו טמפרטורה מסוימת, תאורה ופילטר, וברגע שיש סטייה בערכים, מרגישים את זה בתמותה".

מרום מספר כי הוא משקיע "כמה מאות שקלים בחודש, בעיקר על חשמל. אצלי התמותה היא לא גדולה, אחרת זה כבר משכנתה. זה לא תחביב זול, אבל בדרך כלל האלמוגים מחזיקים אצלי הרבה זמן. גידול אקווריום של מים מלוחים הוא מחויבות. אני מקדיש לכך בין שלוש לשלוש וחצי שעות בשבוע, ולפעמים גם יום שלם אם צריך לעשות טיפולים. זה אתגר, ויש אלמוגים בעייתיים מאוד לגידול. אם הם חולים למשל, אני משקיע בהם באותה מידה בין שהם עלו כמה עשרות שקלים ובין שכמה מאות. אלמוגים הם חיות, וגם אם הם לא צועקים שכואב להם, צריך לטפל בהם. אני לא מחזיק אותם כדי שיהיו ריהוט בבית; זה בכלל לא העניין. מי שאין לו את זה בנשמה ולא מחויב, יהיה לו קשה להחזיק מעמד. צריך לאהוב ולהשקיע".

זפרני טוען כי ניתן להוזיל משמעותית את העלויות. "מאז שאני זוכר את עצמי היה לי אקווריום של מים מתוקים, ולפני עשר שנים, כשרציתי לעבור למלוחים, כולם הבהילו אותי שזה המון כסף. אבל הקמתי הכול ממוצרי יד שנייה שרכשתי ממישהו שגידל אלמוגים והתייאש. ההקמה עלתה פחות מ-10,000 שקלים, וברגע שמשקיעים בציוד טוב, רוב ההוצאות לטווח ארוך נחסכות. מרבית ההוצאה החודשית שלי היא על תאורה, והיא עומדת על 250-200 שקלים. כיום, בגלל תחרות בין יבואנים, העלויות הפכו לסבירות יותר".

השוניות נעלמות והולכות

אלמוגים מוגדרים כבעלי חיים בסכנת הכחדה. ההתחממות הגלובלית, שינויי האקלים, הזרמת מי שופכין לים ושינויים בחומציות המים, הם רק חלק מהגורמים שהביאו למצב עגום זה. "30% משוניות האלמוגים בעולם מוכרזות בסכנת הכחדה", מסברת את האוזן ד"ר בן-יוסף. "אפילו בשונית הקטנה באילת רואים שיש אלמוגים שנעלמים".

ד"ר אסתי וינטר, ביולוגית ימית ומנהלת המחקר והפיתוח בפרוריף, מוסיפה כי "ידוע שהשוניות נעלמות והולכות, גם מבחינת כמות וגם מבחינת הזנים השונים. מחקרים המתבצעים כיום מנסים לברר אילו אלמוגים נמצאים באזורים עמוקים יותר בים. התחזיות קודרות, אבל יש זיק של תקווה שאולי מהעומק תבוא הישועה".

גם בני האדם גורמים להחמרת התופעה. "יש חובבים וצוללנים שקוטפים את האלמוגים ולוקחים אותם, או פשוט פוגעים בהם במהלך הצלילה", אומר זריף, ובן-יוסף מציינת כי על-פי נתוני האו"ם, ב-2004 הוצאו מן האוקיינוסים ברחבי העולם 12 מיליון אלמוגים באופן חוקי, אך ההערכה היא כי הכמות המוצהרת מהווה רק 10% מזו שהוצאה בפועל ונסחרה באופן בלתי חוקי. מאז, אגב, לא נעשה סקר מקיף נוסף.

בישראל אסור לסחור באלמוגים מים סוף, ורק מספר אוניברסיטאות מורשות להחזיק בהם לצורכי מחקר. כדי לייבא אלמוגים לארץ יש לצלוח שרשרת ביורוקרטית הדורשת את אישור רשות שמורות הטבע והגנים, וכן להצטייד בהיתר סחר בבעלי חיים ממשרד החקלאות. "היבוא לארץ אמור להיות חוקי ומוסדר, אבל אי-אפשר להיות ערבים לכך", אומר זריף על תופעת הסחר והיבוא הבלתי חוקיים. "הרשויות ניסו להילחם בתחביב הזה, כי אלמוגים גדלים בקצב איטי ומוציאים אותם בקצב מהיר, אבל הן לא הצליחו".

האלמוגים בחווה, שבה מחזיקה חברה פרטית בבעלות שישה שותפים, ביניהם זריף, וינטר ובן-יוסף, מיובאים מאינדונזיה ומקניה. "החווה היא אקולוגית, אנחנו לא פוגעים בטבע אלא אפילו עוזרים לו", אומר זריף ומכוון לשיטת ריבוי האלמוגים שאותה מיישמת פרוריף - פטנט שרכשה מאוניברסיטת תל אביב.

את התהליך ניתן לראות במעבדות שבחווה: זה מתחיל בפיסת רקמה זעירה שנלקחת מהאלמוגים הקיימים, ממשיך בגודל של מילימטר שמתפתח כעבור חודש, ומסתיים באלמוגים בגודל של כמה סנטימטרים שמתקבלים לאחר חודשים מספר. הבייבי אלמוגים הללו גדלים על אבנים מיוחדות ואווריריות שמדמות את הרכב השונית, שאליהן הם מוצמדים באמצעות דבק מיוחד שאינו מזיק להם.

בחממת החברה גדלים האלמוגים במשך חצי שנה לכל הפחות, בקצב של בין חצי סנטימטר לשני סנטימטרים בחודש. אז הם מועברים אחר כבוד לתחנה הבאה: אולם התצוגה. "זה כמו מכולת; לקוחות מגיעים לפה ואומרים - תארוז לי מזה ומזה", משועשע זריף כשאנחנו מסיירים בין עשרות סוגי האלמוגים המוצעים למכירה בשלל צבעים וצורות; כחלחלים וירוקים, סגלגלים ובצבע בורדו (את הצבע, אגב, מדגישים בחווה על-ידי תזונה מסוימת); אלמוגים קשים ורכים שנמכרים בגדלים של חמישה עד 12 סנטימטרים.

כשאנחנו מוציאים אלמוגים רכים מן המים ונוגעים בהם בעדינות, הם ממהרים להרכין ראש ולהיסגר. "זאת תגובה של המערכת העצבית שלהם", מסביר זריף. "בלילה למשל הם נסגרים, כי אלה השעות שבהן בעלי חיים בים טורפים אותם. החווה נראית אחרת לגמרי כשחשוך".

את האלמוגים שבחווה רוכשים לקוחות פרטיים לצד עסקיים ("בעלי מסעדות, רופאי שיניים, בעלי מוסכים", מונה זריף). נתח שוק עיקרי נוסף שייך לאוניברסיטאות ולמכוני מחקר, שלהם מספקת החווה ציוד, שירותי תחזוקה ואף ייעוץ אקדמי. נוסף על כך, החווה מקיימת שיתופי פעולה מחקריים ומסקרנים עם מכון ויצמן וכן עם אוניברסיטת תל אביב, בתחומי רפואה ורבייה.

זריף אינו מעוניין לחשוף פרטים על-אודות המיזמים, אך מסגיר את החזון: "אני מקווה שמהמקום הזה תצא יום אחד פריצה רפואית. כיום כבר מבינים שאלמוגים יכולים לסייע בפתרון בעיות רבות כמו סרטן, תחליפי עצם וקוסמטיקה. כמה שבעל החיים הזה הוא לכאורה פרימיטיבי, יש לו יכולת לפתור בעיות שעד היום לא מצאו להן מענה".

אלמוגים בשירות המדע

פרוריף היא לא המקום היחיד שתר אחר תועלת רפואית שניתן להפיק מאלמוגים: באוניברסיטת תל אביב כבר מצאו תגלית כזאת. התחום הביו-רפואי הוא אחד הנושאים החמים שנחקרים כיום בבעלי חיים ימיים, וביניהם אלמוגים. מדענים, לעתים בשיתוף חברות תרופות, מנסים לבודד מבעלי החיים תרכובות וחומרי טבע, ולבדוק את הפוטנציאל היישומי שלהם - מחומרים לשימוש אנטי בקטריאלי ואנטי ויראלי ועד לתרופות נגד סרטן ואפילו איידס. דוגמה לשימוש רפואי באלמוגים שכבר נעשה בעולם היא יצירת שתלים לחיזוק רקמות קשות בבני אדם משלדים של אלמוגים קשים.

אחת התגליות המפתיעות בתחום שייכת לחוקר ישראלי. פרופ' הודי (יהודה) בניהו, ביולוג ימי מאוניברסיטת תל אביב ומומחה עולמי לאלמוגים רכים, גילה כי מסוגים מסוימים של אלמוגים ניתן להפיק קולגן - חלבון שכיח בגוף האדם, המהווה מרכיב עיקרי ברקמות חיבור כגון גידים, רצועות וסחוסים. שוק הביומד מנסה כיום להפיק קולגן ממקורות צמחיים שונים, על מנת להצליח לייצר כמויות מסחריות של החומר הזה לצרכים רפואיים.

"הקולגן באלמוגים התגלה במהלך צלילות", מספר בניהו. "אני אוסף דוגמאות מאלמוגים רבים לכל מיני מטרות, בין היתר כדי לבודד מהם חומרי טבע שיש להם פוטנציאל ביו-רפואי. תוך כדי האיסוף, שמתי לב שמינים מסוימים של אלמוגים מכילים ברקמה שלהם סיבים. שאלנו את עצמנו ממה מורכבים הסיבים, ערכנו שורה ארוכה של בדיקות, וכל התוצאות הצטרפו לתשובה אחת: אלה סיבים קולגניים. יש סוגים מסוימים של אלמוגים שחלק ניכר מתכולתם - כ-10% - הם סיבי קולגן".

לדבריו, הקולגן שנמצא באלמוגים הללו, המצויים בעיקר באוקיינוס ההודי, איכותי ביותר. "התכונות שלו מעמידות אותו מעבר לחוזק של כל סיב קולגני אחר בעולם החי, כולל זה שנמצא בגוף האדם".

התגלית התבררה לפני כשבע שנים, שאחריהן הוקדשו כשלוש שנים למחקר. על בסיס פטנט רשום ובאמצעות רמות, חברת מסחור הטכנולוגיות של האוניברסיטה, הוקם השנה הסטארט-אפ ExceeMatrix. במעבדות החברה שבבנימינה גדלים אלמוגים על מעין גבעול עשוי חרס, בשיטת רבייה שפיתחו בניהו ושותפיו למחקר (וביניהם אשתו, פרופ' דפנה בניהו מהפקולטה לרפואה, ופרופ' רמי חאג'-עלי מהפקולטה להנדסה). "מבחינה עסקית זה אמור להוזיל עלויות; לא צריך לחפש אלמוגים מסוימים מאוד בים", מדגיש בניהו את חשיבות הרבייה בתנאי מעבדה. "בעלי החיים במים הרי לא מסומנים בתוויות כמו בסופרמרקט, צריך להוציא בשביל זה משלחות חיפוש מיוחדות".

מטרת החברה היא לבדוק את היתכנות היישום למוצרים אורתופדיים מסחריים, למשל לתיקון רצועות וגידים; וכיום היא מתמקדת, בניהולו של גלעד קרני, בפיתוח המוצר הראשון: שתל לתיקון רצועה קדמית צולבת בברך. אפליקציות פוטנציאליות נוספות שמונה החברה הן כלי דם, כוויות, הנדסת רקמות, תיקון מיתרי קול ועוד.

"זאת דוגמה למחקר ימי בסיסי שהגיע לידי תגלית הניתנת ליישום", מסכם בניהו. "המשמעות היא שצריך להשקיע הרבה מאוד במחקר בסיסי - שהוא שלב מאוד אפור, ארוך, מייגע ויקר - כדי להגיע לתגליות מדעיות וכלכליות. מן הבחינה הזאת, הים הוא אחד האפיקים המבטיחים. היבשה יחסית נחקרה וידועה. כשאתה צולל מתחת למים - ואני מדבר רק על השוליים - בשוניות האלמוגים יש פוטנציאל יוצא מן הכלל".

"שופכים קצת וודקה"

נחזור לחובבים, שגם להם, כמו לפרופ' בניהו ולמקצועני האלמוגים, יש דרכים יצירתיות לגרום לאקווריום שלהם לשגשג. "יש כאלה שעושים ניסוי וטעייה ופועלים לפי תחושות בטן", מספרת ד"ר בן-יוסף. "יש מי ששופכים קצת וודקה לאקווריום ומתברר שהמשקה מגביר את צבעם של האלמוגים". ד"ר וינטר מספרת על כאלה שמוסיפים אפילו מטרנה: "חומצות השומן LC PUFA שיש בתחליף החלב התבררו כמרכיב שעוזר לאלמוגים לגדול וגם נותן להם צבע".

בחוות פרוריף רואים את חצי הכוס המלאה בניסויים היצירתיים האלה: "יש פער בין המדע לבין החובבים, ומבחינת הצלחה, החובבים מקדימים את המדענים", סבור זריף. "חוקר שואל שאלה לגבי אלמוג ספציפי ורץ איתה לאורך כל הקריירה. אצל חובב זה הפוך: הוא רוצה מגוון גדול ולפעמים יש לו יכולת טובה יותר לגדל אלמוגים במערכת סגורה. בחווה אנחנו מחברים בין החובבים לבין המדע, ובעתיד זה יכול להוביל לדברים מצוינים".

לסיום, תראה תמונות של האלמוגים שאתה מגדל בבית.

"כבר אין לי", הוא צוחק, "יש לי מספיק מזה בעבודה. במשך שנים הייתי משוגע לעניין. הייתי נוסע באמצע הלילה לחנויות, לבדוק אילו אלמוגים הגיעו במשלוח הטרי, אפילו לא הייתי מחכה לבוקר. כיום אני כבר בצד של השפויים".