כוח רצון הוא כמו שריר - כאשר מפעילים אותו לאורך זמן הוא מתעייף, ולכן יש להשתמש בו בתבונה. ד"ר קלי מק'גוניגל, פסיכולוגית רפואית מאוניברסיטת סטנפורד ומחברת "כוח הרצון" (הוצאת ידיעות אחרונות), מאמינה שאפשר לגייס כוח רצון גם אחרי שחווים דחייה. "כשאנחנו מעריכים משהו שחשוב לנו מאוד, זה מאפשר לנו להתגבר על תחושת העלבון מבלי לאבד את המוטיבציה.
"חשוב גם שתהיה לנו חמלה עצמית, תוך כדי שאנו זוכרים בעת הדחייה מה הן המטרות האמיתיות שלנו. ה'סטייה' מכוח הרצון מתרחשת כשאנשים שוכחים מה הן המטרות שלהם ומפחיתים את תשומת הלב אליהן, על מנת להתחמק מהכאב המיידי".
כשמדובר בדחייה אחרי דחייה, אנשים מפחדים יותר מה"לא" מאשר משתוקקים להצלחה. איך מחזירים את הדחף להצליח?
"זה מעגל שבו אנשים לא רוצים לנסות שוב, בגלל שהם לא בוטחים בעצמם ולא מסוגלים להתמודד עם אכזבות. היציאה מהמעגל הזה קשורה בשתי תכונות: אופטימיות וביטחון עצמי. אנשים צריכים להזכיר לעצמם באופן תמידי מהי העוצמה שלהם, ומהן החוזקות. לרוב אנחנו פועלים על פי מכניזם שמניע אותנו להישמר ממשהו שטרם קרה, בגלל הפחד להיכשל. אם לא נאחזים בחוזקות הללו, נשארים תקועים.
"הדרך שבה אנו מפרשים את ה'לא' היא בחירה בין להיות 'תקועים' במקום הדחוי בגלל שדברים לא התרחשו כפי שרצינו, לבין התייחסות אל הדחיות האלה כאל נקודות על הרצף, חלק מתהליך שסופו טוב. גם אם כרגע אין הזדמנויות, אין זה אומר שתמיד יהיה כך. בעשייה שלי אני עוזרת לאנשים להתחבר לחוזקות שלהם, בכדי להתמודד ולהשיג את מטרותיהם, במקום לפרש את הכישלונות כמה שמגדיר את הפוטנציאל שלהם".
לגייס כוח רצון ממקום פגיע זה קשה יותר.
"המצב הפגיע נובע מכך שאנו פועלים ממקום של התחמקות מכאב, ואין לנו את הכוח להתמודד עם קשיים לטווח ארוך. 'מדע כוח הרצון' מציע לתרגל את הכוחות שלך, לעבוד עם הגוף, ולזהות את המצב הפיזי שבו אתה נמצא - דפוסי נשימה, רמת המתח והחרדה, צורת העמידה והישיבה. זה משפיע על כל מה שאתה עושה, ועל המחשבות שלך.
"גם לקשרים החברתיים יש השפעה מכרעת על כוח הרצון. כשאנחנו במצב פגיע, חשוב שנהיה מחוברים לקשרים שמחזקים אותנו בקהילה, עם חברים ועם המשפחה. כך לא נרגיש לבד מול האתגרים".
היום הורים אומרים לילדיהם רוב הזמן "כן", ונענים כמעט לכל בקשה. הדור הנוכחי מקבל דברים הרבה יותר בקלות. האם זה לא שוחק את משמעות המושג "כוח רצון"?
"זה נתון שנכון לא רק לישראל, גם בארה"ב זה כך. הדבר החשוב ביותר שהורים צריכים לעשות הוא לבנות את 'כוח הרצון' של ילדיהם. בעידן הנוכחי הורים מבלבלים בין המשמעות הפסיכולוגית של תחושת הביטחון שהם רוצים להעניק לילדים, לבין המענה המיידי לכל בקשה שלהם. באופן זה הם פוגעים בכוח הרצון של הילדים.
"ההורים צריכים לשמור על עקביות ומוטיבציה כשהילדים אינם מקבלים את מה שהם רוצים, בכדי לבנות סדר עדיפויות ובכדי שהילדים ילמדו לדחות סיפוקים. אני מדברת עם מורים והורים על הדרך לייצר ביטחון מההתנסות בכישלון. אתה חייב לאפשר לילדים להיכשל בכדי שהם יוכלו גם להצליח. צריך לבקש מהילדים לעשות גם דברים שקשה להם ולעבוד עמם על דחיית סיפוקים, שיבינו שלא תמיד יצליחו להשיג את מה שהם רוצים.
"להורים בעידן הזה קשה יותר לשים גבולות, כי הם מנסים להתחמק מהתגובה השלילית של הילד - מצבי הרוח הלא יציבים, התסכול והכעס - הם לא יכולים או לא רוצים להתמודד עם זה. השינוי נמצא ביכולת להבין כיצד להכיל את הלחץ, התסכול והמתח הזמני של הילדים כשהם מקבלים 'לא', או כשהם במצב של כישלון או דחייה.
"ניתן לראות שיקוף לכך בענפי ספורט למיניהם - הכישלון מול הניצחון. חשוב להיכשל לעתים בכדי להצליח, וגם בכדי להעריך את ההצלחה ואת המאמץ שעשית כדי להגיע אליה. כשאנחנו מפחיתים את מצבי ההתמודדות של הילדים עם כישלון, נמנעת מהם גם ההעצמה של מצבי ההצלחה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
