מכתב מקורא חרדי: "אתם מכניסים אותנו לגיטאות"

דרעי נגד לפיד, לפיד נגד דרעי, מי עשה סיבוב על מי ומי שיקר למי. ערב חג השבועות דומה היה שהשיח חוזר לאותה פינה, פינת החרדים, השנאה לחרדים, כי הרי כך אפשר להסיט את האש מהסיפור הגדול והעגום של תקציב המדינה, סדר העדיפויות שבו ואופן עריכתו על ידי פקידי האוצר - לעתים בשרירות שמוציאה מהדעת.

רשת מעיין החינוך החרדי, שעליה יצא קצפו של לפיד, מתוקצבת מדי שנה במאות מיליוני שקלים בודדים (כ-498 מיליון שקל ב-2012). לא בטוח שהיא מתוקצבת ביתר, נדמה לנו שהיא אף מתוקצבת בחסר בחישוב לפי תלמיד לעומת בתי ספר "רגילים" (חבל שאין נתונים מסודרים על כך). כן, לימודי ליבה חשובים; כן, יש צורך לקיים דיון על השתלבות החרדים בשוק העבודה; כן, יש צורך לקיים דיון בהטבות הדיור למגזר החרדי, אבל מכאן ועד פסטיבל השנאה שמשרת בעיקר פוליטיקאים הדרך ארוכה.

אנחנו מודים: גם אנחנו נפלנו מדי פעם בפח השנאה האוטומטית הזאת, עד שקיבלנו לא מעט מיילים מקוראים חרדים וחשנו את הכאב, הכעס וחוסר היכולת להתגונן כראוי מול שטף ההסתה.

בחרנו להביא כאן את אחת מהתגובות של אחד מקוראינו החרדים. אפשר להסכים, אפשר להתווכח, אבל חייבים לפחות להקשיב לקולות ולא להגיב באנטי אוטומטי ולהיסחף בגל הפופוליסטי, שלמרבה הצער שר האוצר של ישראל תפס עליו פיקוד. זה מכתב ארוך, נוקב. אנא, גלו סבלנות והשתדלו לקרוא אותו עד תומו.

"ראשית, אציג את עצמי: בן 34, חרדי, נשוי פלוס 3, יליד צרפת. למדתי במוסדות חינוך ובישיבות חרדיות עד גיל 22. לאחר מכן השלמתי בגרויות באופן עצמאי ולמדתי ייעוץ השקעות. בנוסף השלמתי שירות אזרחי מלא כתחליף לשירות צבאי, וכיום אני שותף בחברה קטנה העוסקת בתחום הנדל"ן.

"לדעתי, אחת הסיבות העיקריות לכך שאין מהפכה אמיתית היא שיטת ה'הפרד ומשול' הישנה והרעה, שמזה כשנתיים מופנית בעיקר נגדנו החרדים. מעבר לעלבון והכאב האישי שהדבר גורם לנו, בעיניי הדבר מזיק בעיקר לציבור הרחב במדינה, שתשומת לבו מופנית לזוטות ולליבוי השנאה. לצערי, הפוליטיקאים הודפים את הביקורת האמיתית עליהם לכיוון הציבור החרדי, בתוך הפרחת סיסמאות נבובות על שוויון בנטל וכדומה. גם אם נסכים שאין שוויון אמיתי בנטל, פוליטיקאים עם כוונת כנות היו עושים הכול כדי לקרב את החרדים במקום לדחוק אותם לפינה.

"כיום ברור לכולם שעתודות הצמיחה הגדולות ביותר בקרב הגברים בישראל נמצאות בציבור החרדי, שעדיין לא משולב כראוי בשוק העבודה. מהיכרות קרובה, מדובר בנוער ובציבור שברובו הגדול איכותי מאוד ובעל יכולות למידה והסתגלות מופלאות. הציבור החרדי ניצב היום על פרשת דרכים לא פשוטה: מצד אחד, החינוך ללימוד התורה הצליח מעל למשוער וציבור ענק מתחנך על כך, ומצד אחר, הולכת ומחלחלת ההבנה שלא כולם יכולים ללמוד כל חייהם, כך שחרדים רבים פונים לשוק ההשכלה והתעסוקה. עם זאת, מצב הרוח הציבורי הנוכחי מקשה עליהם לעשות זאת. הם חשים שלא מבינים אותם והם נוטים להסתגר בין חומות הגטו החרדי.

"כיוון שחדשות לבקרים מועלות טענות על אפליה לטובת החרדים, אנסה להפריך לפחות את חלקן: לבד מלימודי קודש, בחינוך החרדי לבנים מכיתה ב' עד כיתה ט' מלמדים כיום גם מתמטיקה, עברית, היסטוריה, ספרות ועוד. אף שמדובר בבית ספר יסודי, התקצוב הוא בשיעור 55% בלבד לעומת החינוך הממלכתי. בהמשך, התלמיד עובר ללמוד בישיבה עד גיל 22 בממוצע. אז הוא בדרך כלל מתחתן.

"סך תקציב הישיבות והכוללים עומד על מעט פחות ממיליארד שקל בשנה (דומה באופן מופלא לתקציב רשות השידור, שתרומתה לחברה שולית, אם בכלל), והוא כולל בחלקו הגדול תלמידים בגיל חינוך חובה שאינם מתוקצבים במסגרת לימודים ממלכתית. נקל לשער מה יקרה לתקציב המדינה ולגירעון התופח אם החינוך החרדי יחליט ביום בהיר אחד לקבל על עצמו לימודי ליבה והמדינה תצטרך לממן אותו באופן שוויוני ומלא (אלא אם כן ימצאו קריטריונים חדשים להפלות את החרדים). בקרב הבנות במגזר החרדי המצב פשוט מאוד: הן לומדות במסגרת ממלכתית רגילה ומתוקצבות באופן רגיל עד סיום שנות לימודי החובה.

"לכל מאן דהוא שטוען שהחינוך החרדי מחנך לבערות ואינו תורם במאום למדינה, התשובה שלי נחלקת לשתיים: האחת היא שבאופן מעשי החינוך החרדי רואה בלימוד לשם לימוד ערך עליון והדבר מרגיל את התלמידים ללימודים מורכבים מאוד הדורשים יכולות קליטה, ניתוח והעמקה גדולות (ניתן לאמת זאת במוסדות אקדמיים שפתחו את שעריהם לתלמידים חרדים). חלקה התשובה האחרת היא ערכית, אף שהיא מעלה לא מעט גיחוך בקרב חילונים: אנו מאמינים בכל לבנו כי מה ששמר על הזהות של העם היהודי בכל הגלויות הוא לימוד התורה ושמירת המצוות, וכי תפקידנו העיקרי הוא לחנך את ילדינו להמשיך את המסורת המופלאה הזאת, ולית מאן דפליג שמסורת זו משתמרת באופן האותנטי שלה אצל הציבור החרדי.

"טענה מבישה המועלית נגדנו נוגעת לריבוי הילודה במגזר החרדי, כאילו אין לנו היכולות לפרנס את ילדינו והם מוטלים כאבן רחיים על צווארה של המדינה. אינני מבין מהיכן הבורות והרשעות הזאת לטעון שקצבת ילדים של כ-200 שקל בממוצע לילד היא הגורם לריבוי הילודה, הרי אין אפשרות כלל לגדל ילד בסכום כזה ועיקר הפרנסה מוטל על ההורים. ובכלל, בכל העולם המערבי מונהגות קצבאות ילדים בסדר גודל גבוה בהרבה מאשר בישראל, והדבר נובע מהבנה שהמשאב היקר ביותר של המדינה הוא דור ההמשך (ראו מה קורה ביפן, שבה החברה מזדקנת ללא צמיחה מתאימה של דור ההמשך).

"זה נכון על אחת כמה וכמה בישראל, שבה יש בעיה דמוגרפית חמורה המאיימת על צביונה היהודי של המדינה. אתם חייבים להפנים: משפחה ברוכת ילדים דורשת מסירות נפש רבה מצד ההורים. אלה שמחים לגדל ילדים רבים בצמצום כלכלי מתוך הבנה שכך הם ממלאים את חובתם הלאומית לא פחות מאחרים. חשוב לי להדגיש שוב: בעיני הורה חרדי הערך החשוב ביותר הוא חינוך ילדיו לתורה ולקיום מצוות. והוכחה להצלחת החינוך הזה ניתן לראות באחוז המזערי של החרדים בבתי הכלא ביחס לחלקם באוכלוסייה.

"מעבר לכך, נוטים להדחיק ולשכוח עובדה חשובה נוספת: רוב ההכנסה של משפחה חרדית מנותב לצריכה מקומית של מוצרי יסוד, שמצדה מניעה את התעשייה המקומית. הרי בגלל מבני המיסוי בישראל, עיקר המס על משפחה חרדית הוא עקיף. היא נושאת במס הזה באופן משמעותי מאוד בגלל צריכה גבוהה - גבוהה יותר מזו של משפחה ישראלית ממוצעת. משמעות הדבר היא שכל שקל המגיע לציבור החרדי חוזר למשק ישירות בצורת צריכה. ועוד עניין שראוי להתייחסות: החרדים מכניסים לא מעט כסף זר למדינה, וזאת באמצעות תרומות רבות המגיעות לישיבות ולמוסדות החינוך. הציבור החרדי גם תורם רבות לחברה במסגרת עמותות המסייעות לכלל הציבור, למשל יד שרה, הארגון של הרב פירר, הצלה, ועוד, כך שבמובן מסוים הדבר מתאזן איכשהו.

"ועכשיו לתפוח האדמה הלוהט המכונה שוויון בנטל: נכון, קיים אי שוויון בנטל השירות הצבאי, אף שאנו מאמינים בכל לבנו שתרומתו של תלמיד ישיבה לביטחון המדינה אינה פחותה מתרומתו של חייל. עם זאת, אנחנו לא מתעלמים מהביקורת הציבורית. לפי התפתחות הדברים בשטח, נראה שיותר חרדים משרתים בצבא, כולל שירות קרבי משמעותי במסגרות שונות, ובשירות האזרחי. השירות הצבאי גם מתקבל ביתר קלות בתוך החברה החרדית, לאחר שזו הגיעה למסקנה כי מי שאינו באמת עילוי בלימוד תורה צריך למצוא את הדרך לשרת בצבא, בתוך שמירה על אורח החיים החרדי.

"אבל כאן מתחיל התפקיד המשמעותי מאוד של הצבא ושל החברה הישראלית: אם אלה יתייחסו לשירות הצבאי ולשילוב החרדים בשוק העבודה באופן ענייני, ללא רצון או שאיפה לחנך את החרדי מחדש ולאלצו לשנות את אורחות חייו, השילוב יהיה קל, מהיר וחלק יותר. אולם, אם תמשיך מגמת ההתנשאות והרצון לחינוך מחדש, הדבר יוביל להסתגרות ולחוסר אמון שימנעו את ההשתלבות הזאת.

"אני מקווה מאוד שדבריי יחלחלו בציבור: זורים חול בעיניכם, והדבר מונע מכם לראות איפה הכסף באמת. אני מתנצל על אריכות הדברים, אך אלו בוערים בי כבר תקופה ארוכה".