וודסייד: עסקת לוויתן תבוטל ללא החלטה קרובה על יצוא הגז

מנכ"ל החברה מגלה כי בנוסף פרצו מחלוקות משפטיות סביב תנאי התשלום של 550 מיליון דולר עם המוכרים ■ נתניהו ושלום אינם ממהרים להעלות את ההמלצות להכרעת הממשלה ■ פרשנות: הסתלקות וודסייד - חדשות רעות

עסקת לוויתן תבוטל אם הממשלה לא תקבל החלטה בנושא יצוא הגז עד סוף החודש, כך החליטה חברת וודסייד האוסטרלית.

ביטול עסקת לוויתן יהווה ניצחון למתנגדי דוח צמח ויצוא הגז וינחית מכה אנושה על סיכויי המיזם לייצא גז ישראלי באמצעות מתקן הנזלת גז (LNG). בנוסף לשאלת היצוא מרחף מעל העסקה קושי נוסף - בראיון לעיתון אוסטרלי גילה מנכ"ל וודסייד פיטר קולמן כי בין החברה לשותפים בלוויתן פרצה מחלוקת קשה לגבי תנאי התשלום של כ-550 מיליון דולר.

וודסייד סיכמה בדצמבר על רכישת 30% מהזכויות בלוויתן מקבוצת דלק, נובל אנרג'י ורציו תמורת כמיליארד ורבע דולר במזומן. החברה האוסטרלית קיבלה את ההחלטה לאחר שקולמן נפגש עם נתניהו בלשכתו בירושלים ב-22 באוקטובר והבין ממנו כי הממשלה תאשר יצוא גז בתוך חודשים ספורים. ההסכם הסופי למכירת הזכויות היה צפוי להיחתם בפברואר. מאז פגישת נתניהו-קולמן חלפו כבר כמעט תשעה חודשים אך הנושא טרם עלה לדיון בממשלה. בראיון בלעדי ל"גלובס" באפריל הביע קולמן מורת רוח על העיכובים באישור דוח ועדת צמח שהמליץ לישראל להתיר יצוא של כ-50% מרזרבות הגז. לאחרונה פורסם כי שר האנרגיה והמים סילבן שלום תומך בצמצום הכמות המותרת ליצוא ל-40% ולפי הערכות אמר לנתניהו כי יש להגדיל את כמות הגז שישראל תשמור לטובת צורכי המשק המקומי מ-501 ל-540 מיליארד מ"ק (BCM).

ואולם נתניהו ושלום אינם ממהרים להעלות את ההמלצות להכרעת הממשלה, זאת על רקע קמפיין נגד יצוא הגז בהובלת מנהיגת מפלגת העבודה ח"כ שלי יחימוביץ' וח"כ דב חנין מחדש. חברי הכנסת דורשים מהממשלה להעביר לכנסת את ההכרעה בנושא, בנימוק שמדובר בסוגיה בעלת משמעויות כספיות כבדות.

נתניהו לא התבטא עד היום בנושא יצוא הגז אך בהודעה שפרסמה לשכתו ביום חמישי האחרון נאמר כי הנושא יעלה לדיון בממשלה "בקרוב".

בראיון לכתב עיתון במערב אוסטרליה, אמר קולמן כי למרות הדד-ליין, הוא חש ביטחון שהעסקה תושלם בכל זאת. בוודסייד הציגו את העסקה כפותחת בפני החברה האוסטרלית את שערי השוק האירופי. במסגרת העסקה הסכימה וודסייד לשלם לבעלי הזכויות בלוויתן 696 מיליון דולר עם חתימת ההסכם ושני תשלומים נוספים בסך 200 ו-350 מיליון דולר לאחר שיושגו אבני דרך הקשורות ליצוא הגז והנזלתו. בראיון לעיתון The West Australian גילה קולמן כי בין וודסייד לשותפות בלוויתן יש מחלוקת לגבי שני התשלומים הנוספים בהיקף 550 מיליון הדולרים. וודסייד טוענת כי התשלומים מותנים באישור מיזם הנזלת גז (LNG) בעוד שהשותפים סבורים כי הם מתייחסים לאישור יצוא גז באופן כללי. משמעות עמדת השותפים היא כי הם יהיו זכאים לתשלום גם אם יוחלט על יצוא גז בדרך שונה מהקמת מתקן הנזלה, כלומר באמצעות הנחת צינור לטורקיה או לירדן. הוויכוח בין הצדדים פרץ על רקע חשש של וודסייד כי שותפיה מעדיפים את האופציה של יצוא גז בצינור לטורקיה על פני הקמת מתקן LNG.

וודסייד נבחרה על ידי השותפים בלוויתן בתום תהליך אסטרטגי של איתור משקיע בלוויתן בהובלת סיטיבנק שארך כשנה. בשלב הגמר גברה וודסייד על גזפרום הרוסית אך הייתה ככל הנראה היחידה שהגישה הצעה כספית מפורטת. "גלובס" דיווח בעבר כי השותפים הישראלים בלוויתן נטו לתמוך בגזפרום אולם האמריקאים הטילו וטו על אפשרות מכירת הזכויות לענקית האנרגיה הרוסית.

פרשנות: מסמר בארון הקבורה של צמח

שום דבר לא סגור עדיין, שום החלטה לא התקבלה אך הולכים ומתרבים הסימנים שהרומן הקצר עם האוסטרלים דוהר לקראת סיום קורע לב. במחשבה שנייה, אפילו זה לא. מעבר לכך לא רבים בישראל יזילו דמעה

אם האוסטרלים ייפרדו מאיתנו לשלום מחר בבוקר וישובו לארצם הרחוקה. ביטול עסקת וודסייד פותר לראש הממשלה ולשר האנרגיה את הצורך לקבל החלטה לא פופולרית. אפילו יזמי הגז המקומיים יצליחו להתגבר על הגט. דלק ורציו לא הסתירו את אכזבתן מהמחיר שהסכימה וודסייד לשלם עבור הזכויות בו. הוויכוח החדש סביב תנאי התשלום, שאינו קשור לשאלת היצוא, רק מעכיר עוד יותר את האווירה.

אבל בטווח הארוך הסתלקותה של וודסייד תהיה חדשות רעות עבור משק האנרגיה הישראלי.

וודסייד היא החברה המובילה באוסטרליה ומהמובילות בעולם בתחום פיתוח תשתיות יצוא של גז טבעי. למומחיותה בהקמת מתקני LNG אין תחליף. מדובר בפרויקטים שתג המחיר שלהם מתחיל ב-10 מיליארד דולר. קומץ חברות ענק בעולם יודעות להקים מתקנים כאלה ואף אחת לא רצתה לבוא לכאן בעבר, קל וחומר בעתיד, אם וודסייד תסתלק. האפשרות שמתקן LNG יוקם כאן אי פעם תהפוך לפיכך למדע בדיוני. בטווח הקצר מדובר באובדן השקעה ענקית למשק ובאלפי משרות שהמיזם היה עשוי לספק. בטווח הארוך יותר מדובר במכה קשה למוניטין הבינלאומי של המשק הישראלי שעדיין לא התאושש מתרגילי ועדת ששינסקי ומבריחתה של BG.

מצד שני, בהחלט ייתכן שמתקן LNG היה מלכתחילה גדול על ישראל בכמה מספרים. כפי שאמר גבי גולן, המשקיף בוועדת צמח מטעם משרד ראש הממשלה, אין בישראל שום אתר שיכול להתאים להקמת מתקן כזה. הרעיון של הקמת מתקן צף עדיין לא הוכח מבחינה טכנולוגית והאפשרות של הקמת מתקן בקפריסין אינה נראית מעשית. ואם כבר הזכרנו את ועדת צמח, הרי שביטול מתקן ה-LNG שומט את הבסיס לתחשיבי הוועדה. פרסום הפרוטוקולים בשבוע שעבר גילה לנו שכמויות הגז ליצוא חושבו לפי הכמות המינימלית שמצדיקה כלכלית הקמת מתקן LNG. ללא וודסייד ייפתח הכול מחדש. זה לא אומר שחלום יצוא הגז נגוז לחלוטין. ייתכן מאוד שישראל תייצא גז באמצעות צנרת לירדן ואולי אף לטורקיה ולמצרים. מדובר במיזמים צנועים בהרבה מרעיון ה-LNG, אך החזר ההשקעה יהיה מהיר. מעבר לכך, בממשלה תומכים במרץ ביצוא למדינות שכנות בגלל היתרונות הגיאו-פוליטיים. הבעיה היחידה היא חוסר יציבות ההנהגה הפוליטית בצד השני. עם ארדואן, עבדאללה ומורסי עוד נתגעגע לאוסטרלים.

עסקת ענק רעועה ומורכבת

הדיווח על מחלוקות משפטיות בין וודסייד לשותפות בלוויתן סביב תנאי התשלומים בעסקה אינו צריך להפתיע איש, לאור מורכבותה יוצאת הדופן. ב-3 בדצמבר הודיעה חברת וודסייד האוסטרלית על חתימת זיכרון דברים לרכישת 30% מהזכויות במאגר הגז לוויתן, הנמצא כ-130 קילומטר מערבית לחוף הישראלי בשטחי הרישיונות רחל ועמית.

חשוב להדגיש, כי זיכרון הדברים לא כלל תניית בלעדיות (No Shop) שאוסרת על המוכרים לנהל מו"מ עם רוכשים נוספים לתקופה זמן מוגבלת. ההסכם הסופי היה אמור להיחתם בפברואר.

את הזכויות מכרו לוודסייד השותפים הנוכחיים במאגר: חברת נובל אנרג'י האמריקאית (39.66%), דלק קידוחים ואבנר מקבוצת דלק (22.67% כל אחת) ורציו (15%). כל שותף מכר בעסקה חלק יחסי השווה ל-30% מזכויותיו.

מבנה התשלומים שסוכם בין הצדדים היה מורכב. תשלום ראשון על סך 696 מיליון דולר עם חתימת ההסכם; תשלום שני, על סך 200 מיליון דולר "עם כניסתם לתוקף של חוקים המתירים יצוא גז טבעי נוזלי LNG)". תשלום שלישי על סך 350 מיליון דולר עם "קבלת החלטת השקעה סופית (FID) על הקמת מיזם LNG". בנוסף התחייבה וודסייד לשלם תמלוג לשותפים בגובה 11.5% אם הכנסותיה ממכירת הגז ליצוא יעלו מעל רף מסוים שהנוסחה המדויקת לחישובו לא פורסמה. התשלום הזה הוגבל בהסכם לתקרה של מיליארד דולר, לאורך חיי הפרויקט. התשלום האחרון שהחברה הסכימה לשלם היה 50 מיליון דולר, כהשתתפותה בהוצאות הקידוח לחיפוש נפט שאמור להיערך במאגר בתחילת 2014.