המאהב, מרגריט דיראס

הוצאת מחברות לספרות, 124 עמ'

הסופרת * גדלה בהודו-סין הצרפתית (וייטנאם). חיה בין השנים 1914-1996, פרסמה עשרות ספרים.

הספר * מביא את סיפורה האוטוביוגרפי של דיראס, שכולל הרבה עיסוק במוות, תוך כדי שהיא מערבבת בין גוף ראשון לגוף שלישי. בהתחלה קשה לעקוב אחרי השתלשלות העניינים, אך ככל שמתקדמת העלילה, קל יותר להתרשם מהאומץ שלה, ולהתעצב מהסבל שבא בעקבותיו.

בתחילת המאה ה-20 עודדה ממשלת צרפת את אזרחיה לעבוד בקולוניות, ועל כן גדלה דיראס בהודו-סין הצרפתית. בת למשפחה נוקשה, שנרשמו בה מעט מאוד גילויי אהבה או חיבה. האב נפטר כעבור שנים אחדות, האם שמה כספה על קרן הצבי בהשקעות כושלות. העוני זחל פנימה.

בהיותה נערת פנימייה התאהבה הגיבורה במיליונר סיני צעיר, והחלה עמו קשר שהיה מאוד לא מקובל בימים ההם. האם טענה כי היא מפחדת שהבת תעמוד חסרת אונים מול החברה ותחוש אבודה, אך למעשה פחדה ממה שיגידו, ולכן התגובה ההגיונית מבחינתה הייתה להכות ולצעוק. הקשר היה עשוי להמשיך לשרוד, אלמלא במשפחתו של הסיני פחדו בדיוק מאותו דבר.

שורה לזכור * "זיכרון הגברים אינו מופק לעולם בתוך אותה בהירות מוארת שמלווה את זיכרון הנשים" (עמ' 73).

שורה תחתונה * אהבה זה כואב.

פשעים, פרדיננד פון שיראך

הוצאת עם עובד, 263 עמ'

הסופר * יליד 1964, מינכן. מאז 1994 עובד כעורך דין פלילי בכיר בברלין. סבו היה מראשי המשטר הנאצי בגרמניה.

הספר * מורכב מ-12 מקרים*פליליים אמיתיים שהתרחשו בגרמניה, ושבהם שימש פון שיראך כסניגור. ברוב הסיפורים מדובר באנשים נורמטיביים, שסיטואציה מסוימת בחיים דחפה אותם אל הקצה, וגרמה להם לעשות מעשה שמתעלם מתגובות הסביבה, מתגרה ברגשות ובמוסכמות. מתוך מצוקה אמיתית, כבר לא אכפת להם מה יגידו.

שני סיפורים מעוררים מחשבה במיוחד. בראשון, "הקוץ", עובד חדש מוצב כשומר באותו אולם במוזיאון במשך 23 שנה, בניגוד לכללים שגורסים תחלופה מדי שישה שבועות. כשהוא שובר פסל שבמרכז האולם, עולה השאלה מי אשם בסיטואציה. בשני, "הקיפוד", בן למשפחה שהיגרה מלבנון מסתיר את*העובדה שהוא כן מבין את הנלמד בבית הספר, כי*הוא מפחד ממה שיגידו במשפחת הפשע שבה הוא גדל:*בעיניהם השכלה היא פשע בפני עצמו. רק כשאין ברירה, הוא מעז להראות את חוכמתו.

שורה לזכור * "תעקבו אחרי הכסף או הזרע. כל רצח ניתן כך לפענוח" (עמ' 166).

שורה תחתונה * שווה קריאה. לא תיהנו? תאשימו אותי.

החיים של ליאונרד כהן, סילבי סימונס, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 574 עמ'

הסופרת * ילידת בריטניה, מתגוררת בסן פרנסיסקו. עיתונאית מוזיקה, שזוהי הביוגרפיה המוזיקלית השלישית שלה.

הספר * הביוגרפיה של ליאונרד כהן עמוסה בפרטים, כתובה בצורה כמעט מתישה, לפרקים מייגעת ממש, על אף שמדובר ביוצר אהוב ומוערך. רק מי שהזמר והמשורר הקנדי נוגע ללבו, יצליח לגייס מספיק רצון כדי לצלוח את הספר. או אז הוא יגלה אדם שמגיל צעיר לא התעניין במה שמקובל ובמה שצריך, עם נפש שרצתה ורוצה לחקור את העולם. כהן אף פעם לא הלך בדרכו של הממסד, אבל זה לא הפך אותו לאנטי-ממסדי - וזה סוד הקסם שלו.

הוא נחשב למי שהרחיב את הגבולות מגיל צעיר מאוד. השמרנים בקהילה היהודית שבה גדל פיתחו עוינות רבה לעובדה שהיה אמן ולא עשה את "הדברים הנכונים", אבל הודות לנון-קונפורמיזם שלו, קיבלנו אדם סקרן שחיבר כמה מהשירים היפים ביותר שידע העולם. וגם, כמובן, קצת רכילות מחיי הרוקנרול של הסיקסטיז והסבנטיז.

שורה לזכור * "נישואים הם התרגיל הרוחני הקשה ביותר בעולם" (עמ' 391).

שורה תחתונה * לקרוא לצלילי Lover Lover Lover.

הפוך, שולץ, ה פוך. רשת סטארבקס הייתה סיפור הצלחה בן למעלה מ-30 שנה, עם שווי שוק של 20 מיליארד דולר, אבל לפני שש שנים התהפך הגלגל. ההנהלה הייתה עסוקה באופן כפייתי בצמיחה, והעלימה עין מהתפעול. היו"ר היה אחראי לבעיות שהחברה גרמה לעצמה, והוא לא ידע איך בדיוק לטפל ברשימת הלחצים החיצוניים. אבל במקום להסתיר ולהתחמק מכתם הקפה הזה, הווארד שולץ כתב עליו ספר: "כיצד סטארבקס המציאה את עצמה מחדש" (הוצאת מטר).

אחרי שנים כיו"ר בלבד, שולץ חזר לתפקיד המנכ"ל. אחד המהלכים הראשונים שלו היה משהו שלא עושים בעולם הקמעונאי: הוא סגר את כל 7,100הסניפים של הרשת, ותלה על הדלתות הודעה: "אנחנו לוקחים פסק זמן כדי לשפר את האספרסו שלנו". ההנחה המקובלת היא שמדובר במכת מוות לחברה, אבל שולץ חשב אחרת: דווקא כשאתה לא מאמץ את הסטטוס קוו, יש לך סיכוי להגיע רחוק יותר. ואכן, המציאות הוכיחה שטוב לאטה אחד ביד, משניים אצל המתחרים.