משה בר סימן טוב | סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר

"ליפול לקלישאות זה הכי קל והכי מסוכן"

המילה הנפוצה ביותר בראיון עם משה בר סימן טוב, סגן הממונה על התקציבים בארבע השנים האחרונות, היא "מורכבות". המילה הזו הופיעה אצלו בכל תשובה שנתן בראיון הזה. בר סימן טוב אחראי על יותר משליש מתקציב המדינה - בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, הקליטה והתעסוקה - כך שהמורכבות הזו מאפיינת את התחומים שהוא מטפל בהם: אילו תרופות מצילות חיים יישארו מחוץ לסל הבריאות, איזה סוג של טיפול לילדים בסיכון לא יתוקצב השנה, מי לא יקבל שעות לימוד נוספות - שאלות הרות גורל.

קיראו עוד ב"גלובס"


המורכבות הזו היא גם חלק אינהרנטי מהחיים הפרטיים שלו, שבהם הוא מנהל דיאלוג, לא רק מקצועי אלא גם אישי, עם עניינים מורכבים.

בר סימן טוב, המכונה בפרוזדורי האוצר "ברסי", נולד ביהוד וגדל בחולון, ולאחר מכן במושב חשמונאים. משפחתו דתית, אולם הוא ואחיו חזרו בשאלה והוא מגדיר את עצמו "חילוני מוחלט". כדי להוסיף למורכבות, אשתו דתייה, ובני הזוג מתגוררים בירושלים ומגדלים את ארבעת ילדיהם באורח חיים דתי לייט במסגרות מעורבות של דתיים ושל חילוניים. איך זה עובד, אני שואל אותו, והוא שוב מחייך בממזריות ועונה: "זה מורכב".

בר סימן טוב גדל בבית של "שני שכירים שעבדו קשה מאוד ואין להם אפילו פנסיה קבועה. הם לא מסכנים, אבל זה מעמד ביניים קלאסי. אין 'אולד מאני' בסיפור שלי". באופן טבעי, אביו הוא גם הדמות שהעניקה לו השראה בחייו: "אבא שלי הוא דוגמה קלאסית של איש שפרץ את הגבולות של המסלול הטבעי של עצמו. הוא הבין שהוא צריך לעשות זאת בגלל הדור הבא. להילחם בנסיבות של החיים שלך זה דבר גדול. אני מעריץ אנשים כאלה, סלף מייד מן".

בר סימן טוב נראה דמות מורכבת לעיכול גם בתוך אגף התקציבים: הוא לא צועק, לא מתלהם, לא שחצן, ובעיקר - לא נפוח. הוא משדר רוגע, ממש הפוך מהטיפוס הידוע של נערי האוצר. כששואלים אותו אם הרקע שממנו הגיע משפיע על ההחלטות הקשות שהוא נאלץ לקבל, הוא חותך מיד: "בוא לא ניפול לקלישאות. זה הכי קל והכי מסוכן שיש".

או-קיי, הסבר בשיטה שלך.

"אבא למד קשה מאוד, וגם עבד בבוקר. הוא תמיד אמר לנו, 'תלמדו, תלמדו, תלמדו - כדי שלכם יהיה יותר קל מאיתנו'. זה השפיע עליי. היו לי הורים מצוינים ולא חוויתי טראומות או מחסור, אבל הזהות שלך מורכבת מכל הדברים שעברת. הכול היה בסדר, אבל במינון שאתה יודע שצריך להתאמץ בחיים".

איך אתה מרגיש כשאתה מקצץ בסעיף של תרופות לילדים?

"ברור שאתה יודע שיש אנשים מאחורי כל החלטה; אנחנו לא בונים כבישים ולא נותנים מענקים לאינטל. אני מסתובב במעונות של ילדים עם צרכים מיוחדים. אבל זו המהות של תקצוב ושל תעדוף - אתה נותן משהו על חשבון משהו אחר. כלכלנים קיימים כי יש מחסור במשאבים. וזו המלאכה הכי מורכבת".

איפה הוא רואה את עצמו בעתיד? הוא לא מפרט, רק אומר שהיה רוצה להיות בתפקידים משמעותיים - בסקטור הציבורי או הפרטי.

ושיהיו גם מורכבים, כמובן.

הוא צוחק: "אתה יודע מה? שמע סיפור. הבת שלי שאלה אותי לפני שבוע אם הסיפור על אדם וחוה והתפוח קרה באמת או לא. הסברתי לה שיש אנשים שחושבים שכן ויש אנשים שחושבים שלא. אבל אבא, היא אומרת לי, אני רוצה לדעת מה אתה חושב. אמרתי לה שזה פחות חשוב מה אני חושב ויותר חשוב מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה. אז היא נזפה בי: אבא! מספיק עם השטויות. אתה חושב שהיה או לא היה?! מתברר שלפעמים אפשר וצריך לשים את המורכבות בצד".