אימפריית התקשורת שהקימו בניהם של נהג משאית וספר ירושלמי

"בעבר העדפנו להתחמק מהתקשורת, אך למדנו שיש לה יתרונות. למדתי שאחד היתרונות של התקשורת הוא יצירת הזדמנויות עסקיות", אמר לנו בעבר משה שושן, יו"ר ומנכ"ל פור גרופ (Fore Group), היחיד מבין ארבעת מייסדיה שייצג אותה מול אותה תקשורת. ובכן, סביר מאוד להניח ששושן (51) כבר לא שותף לדעתו זו שלו על רקע החשיפה של "גלובס" בנוגע למצב הפיננסי הקשה שלו ושל שלושת שותפיו - אחיו אלי שושן והאחים גד ודב סלוק - ובאופן כללי - את מצבה הרעוע של קבוצת התקשורת שבנו הארבעה. זו, דרך אגב, נקראה בעבר "אלגדקום" ע"ש אלי שושן וגד סלוק.

שורשיה של פור גרופ, שהייתה למעשה אחת מקבוצות התקשורת המובילות (והשקטות) בארץ, ניטעו ב"מכללת בזק" הירושלמית. אלי שושן, בן לנהג משאית ולעקרת בית מבנימינה ואח לשישה, וגד סלוק, בן לספר ירושלמי מוכר ואח לחמישה, הכירו במכללה והמשיכו לשירות צבאי משותף בחיל הקשר. בשנת 1982, לאחר שהשתחררו, בחרו להיות עצמאיים והקימו חברת תקשורת משל עצמם: "אלגדקום". בתחילת הדרך נקלעה הפעילות שבנו השניים לקשיים, ואז הוזעק לעזרה משה שושן, אחיו של אלי, רגע לאחר שהשתחרר משירותו כסרן בחיל האוויר.

משה, שהיה היחיד שלא למד ב"מכללת בזק" ולא שירת בחיל הקשר, התגלה כבעל מוח פיננסי וכישורי ניהול, וכך קיבל על עצמו יותר מאוחר את תפקיד יו"ר ומנכ"ל הקבוצה. דב סלוק, אחיו של גד ומהנדס בהשכלתו, הצטרף יותר מאוחר לשלושה והיה אחראי בעיקר על הצד הטכנולוגי והטכני. כל אחד מהארבעה קיבל רבע מהון המניות של פור גרופ, ודב, להבדיל משלושת הנותרים, פרש יותר מאוחר מהקבוצה ופנה לפעילויות עצמאיות, אך לא מכר את מניותיו בה.

פור גרופ החלה את דרכה כשמדינת ישראל עברה ממרכזיות טלפוניה אנלוגיות לדיגיטליות. הקבוצה התמקדה במתן שירותי תשתית, בעיקר עבור משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, ולאחר שביססו את פעילותה בארץ, חו"ל קרץ לארבעת מייסדיה. רמטכ"ל צבא אזרבייג'ן ביקר אז בישראל, ודרך צד שלישי, קיבלה הקבוצה פרויקט לרישות של המטכ"ל האזרי ושל בסיסי הצבא במדינה במערכות תקשורת מתקדמות. כשפרויקט זה נחל הצלחה, חוברה הקבוצה על-ידי אותו רמטכ"ל לשר התקשורת האזרי וכך זכתה במכרז להקמת רשת סלולר במדינה.

מאזרבייג'ן לעולם

ההצלחה באזרבייג'ן הניחה את אבן הפינה להפיכת פור גרופ לקבוצת תקשורת מובילה, בעיקר מחוץ לגבולות ארץ הקודש, ושוויה נאמד אז במאות רבות של מיליוני דולרים. עם זאת, די מהר התברר כי חלק לא מבוטל מהחברות בת שלה נקלעו למצוקת נזילות, ולאט לאט החלה הקבוצה לאבד חלק ניכר מחוזקה.

הראשונה הייתה Leadcom, מפעילת מגדלי תקשורת סלולרית, שהונפקה בבורסת המשנה הבריטית (AIM), והייתה למניה די לוהטת, אך כאשר הפיזור הגיאוגרפי שלה היה בעוכריה, נקלעה החברה למצוקת נזילות קשה ועברה לידי כונס נכסים (הרבה אחרי שקבוצת פור גרופ מכרה החזקותיה בה). רק בשנה האחרונה, כשהיא כבר לא חלק מקבוצת פור גרופ, חזרה Leadcom לתפקד, ומצבה די טוב. חברה בת אחרת, ITS, המפתחת מוצרי תקשורת עבור המגזר הביתי והעסקי, נקלעה אף היא למצוקת נזילות וברבעון השני של השנה נכנסה לתהליך של פירוק.

לפי מבנה החזקות אחרון שיש בנמצא, קבוצת פור גרופ כוללת ארבעה תחומי פעילות: הראשון, תקשורת אלחוטית (החברות טאואר ויז'ן, Cellnet, המשמשת כמפעיל רשת תקשורת סלולרית וירטואלית, ו-Foris); השני, מוצרים ושירותים (החברות Ctware, FTS שהונפקה ב-AIM ונמחקה ממנה, ITS ו-Frontline); השלישי, נדל"ן (Hectare בעלת נכסי נדל"ן ברומניה), והרביעי, פעילויות שונות כמו חיפושי נפט דרך החברה Ginco.

דרך אגב, אתר החברה, www.fore-group.com, אינו זמין - אולי עדות נוספת למצב הקשה אליה נקלעה קבוצת התקשורת, שביקשה להישאר מתחת לרדאר, אך נכשלה בניסיונה זה.