חשיפה לצפון

בשעת צהריים מאוחרת, כשהחושך כמעט יורד על לפלנד, אנחנו עולים על מזחלות שלג ממונעות, כדי לדהור על נהר קפוא. מסביבנו משתרעים מרחבים עצומים של שלג ויערות אורן. גובה השלג מגיע למטר, ומתחתיו נהר בעומק 5 מטרים. אני עושה טעות של מתחילים, ומסתפקת בכפפות פליז. תוך זמן קצר קופאות כפות הידיים שלי, האצבעות לא מסוגלות לזוז. בזמן שאני מחשבת את קצי לאחור, מסמנת לי המדריכה לעצור. רק עכשיו מתאפשר לי ללחוץ על כפתור חימום הידיות. לאט לאט חוזרות האצבעות לחיים, ואני חוזרת למציאות ולובשת את הכפפות המיוחדות שקיבלנו בתחילת הדרך. עכשיו אפשר להאיץ, ובשיא אנחנו במהירות של 100 קמ"ש.

לא קל לתמרן מזחלת שלג ממונעת, במיוחד בסיבובים. אין כאן הגה כוח. אבל הנוף נהדר, ואנחנו נוסעים לאורך 32 ק"מ. באמצע שום מקום נרשמת עצירה שנייה. המדריכה מוציאה מקדח ידני, קודחת חור בשלג, ומכניסה פנימה חכה קטנטנה באורך 30 ס"מ. בדרך כלל צריך לחכות 20 עד 40 דקות, אבל אנחנו היינו בני מזל - תוך 6 דקות מגיע הדג ונשלף החוצה אחר כבוד. לרוב משאירים את הדגים לשועלים, אבל הפעם הדג הוא בר המזל, והוא מוחזר למים.

לפגוש את סנטה

הגענו ללפלנד בטיסה ישירה לעיר הבירה, רובניימי, עם חברת כרמל לג'נד, שמתמחה בחבל ארץ זה, הגובל בשטחן של ארבע מדינות - פינלנד, רוסיה, נורבגיה ושבדיה. אחרי הצטיידות בציוד הארקטי ההכרחי, שכולל בין היתר סרבל חם, מגפי שלג וכפפות מיוחדות, יצאנו לאתר הסקי אונוסווארה, שבו נמצאת מקפצת הסקי הגבוהה ביותר בלפלנד. עולים ברכבל לפסגת ההר, ומשם מחליקים במזחלת לאורך נתיב שנמתח על פני 800 מטר. חוויה מיוחדת לפתיחת מסע יוצא דופן, ולא רק בגלל הטמפרטורות הנמוכות.

הנקודה הבאה במסע שלנו הייתה כפרו של סנטה קלאוס. לפי המסורת הלפית מקום מגוריו של סנטה הוא באזור הקוטב הצפוני, ולכן הלפים בנו כפר חגיגי בדיוק לפי האגדה. לאורך הכפר מתוח קו נורות כחולות המסמל את תחילתו של גבול חוג הקוטב הצפוני (החוג הארקטי) - קו הרוחב 66.5. כאן השמש לא שוקעת בשיא הקיץ, ואינה זורחת בשיא החורף, אבל את סנטה אפשר לבקר תמיד בלשכתו.

בדרך ללשכה עוברים דרך דלפק קבלה, וממלאים טופס הכולל את שם המדינה שממנה הגעתם - פרט שעוד יצוץ בהמשך. כיוון שמדובר בסלבריטאי מבוקש, התור ארוך. כדי לדעת עד כמה אתם קרובים לסנטה, הסתכלו על הרצפה: ככל שהיא אדומה יותר, כך מתקצר המרחק ביניכם. הזמן המוקצב לכל מבקר עומד על חמש דקות, אחרת סנטה לא יעמוד בעומס. כשהגיע תורנו, הוא בירך אותנו לשלום בעברית (אנחנו על המפה).

הנקודה הבאה במסע הייתה במרחק שעתיים וחצי צפונה מרובניימי. דרך מרחבי השלג העצומים נגלה לנו כפר מלונות האיגלו מזכוכית, קקסלאוטנן. כשהגענו לשם עמדה הטמפרטורה על מינוס 21 מעלות, אך כעבור דקות אחדות נשמע קולה של הרוח, פתיתי שלג החלו לרדת, והטמפרטורות צנחו למינוס 47 מעלות. נשמע קפוא, אבל עם הלבוש הנכון לא מרגישים את הקור, למעט באזורים החשופים (זה הזמן להסתיר את הפנים עם חם-צוואר מפליז שחוסם את הרוח).

במלונות הללו הזכוכית של האיגלו מחוממת, ועל כן השלג לא קופא עליה. היא נותרת שקופה, ומאפשרת להתבונן בנעשה בחוץ. מהמיטה אפשר לראות לא רק את השלג היורד, אלא גם את הזוהר הצפוני - ביום שבו הראות טובה והשמים נקיים מעננים.

ניתן גם לצאת למרחבים הפתוחים כדי לצפות בזוהר הצפוני. היערנים הלפים בנו בקתות עץ שפתוחות למטיילים, בתוכן יש עצים להסקה, ולצדן נבנתה בקתה מיוחדת להבערת אש. אחרי שהאש מתייצבת מתיישבים על ספסלים, וממתינים לפלא. אגב, חוויית השהות בבקתות היא ייחודית גם אם הזוהר הצפוני אינו מופיע.

בקקסלאוטנן נמצאת גם סאונת העשן הגדולה בעולם, בתוך חלל ספון עץ ללא ארובה. באחת הפינות מותקנת במת אבן, ועליה מבעירים עצים במשך שבע שעות. העשן ממלא את החדר, וכשהטמפרטורה מגיעה לכ-80 מעלות, פותחים את הדלת כדי לסלק את העשן, והסאונה מוכנה לשימוש. עבור הפינים, השהייה בסאונה היא חוויה רוחנית של התחברות לטבע, דרך העץ, האבנים והמים. אולי משום כך יש בפינלנד יותר סאונות ממכוניות.

רישיון נהיגה על איילים

הלפים נוהגים לקחת לכל מקום גרזן, סכין, כוסות מעץ ופנס ראש - אין לדעת היכן תעצור ולמה תזדקק. האטרקציות רבות, קשה להחליט במה להתמקד, ולכן נעזרנו ביוסי ברגינסקי, מנהל התפעול של חברת כרמל לג'נד. בשמורת הטבע קורואומה, לאחר ירידה תלולה של קילומטר בנוף פראי שכולו שלג ועצים, נגלה לפנינו מראה מרהיב של מפל קפוא.

בחוות האיילים התקבלנו בטקס פולחני של הרועים המקומיים. אחר כך עברנו השתלמות בנהיגת מזחלות איילים - הסוד הוא לדעת למתוח את החבל במידה הנכונה. בסוף קיבלנו 'רישיון נהג אייל מוסמך'. תוך כדי שתיית תה מקומי בכוסות עץ, ואכילת הלחם הלפי המסורתי עם סלמון מעושן, למדנו מהמדריך כי בלפלנד אין דבר כזה 'אייל בר'. לכל אייל יש בעלים שמסמן אותו, ולאחר מכן משחרר אותו לטבע. ציד איילים הוא אסור, אך הבעלים יכול להרוג את האייל שלו - ממנו יפיק 25 ק"ג בשר לאכילה, יהפוך את הפרווה לשטיח, וימכור את הקרניים.

ביקרנו גם בחווה של 300 כלבי האסקי, שבעבר היוו את אחד מאמצעי התחבורה המובילים בלפלנד. כדי לבצע את עבודתם בצורה האידיאלית, הכלבים זקוקים לטמפרטורה של מינוס 20 מעלות לפחות. כל מזחלת נרתמת לשישה כלבים, כאשר בראש נמצאים שני כלבים 'חכמים' המשמשים כמנהיגים, אחריהם שניים צעירים, ומאחור, קרובים למזחלת, שני זכרים חזקים. יחד הם רצים בהרמוניה אל המרחב הקפוא הבא. הייתי שמחה להמשיך לרוץ יחד איתם. שלושה ימים וחצי היו מעט מדי זמן כדי לספוג אפילו קמצוץ מהאטרקציות, האווירה ואורח החיים בלפלנד. כנראה לא יהיה מנוס מלחזור לשם שוב.

הכותבת הייתה אורחת חברת כרמל לג'נד

כדאי לדעת

העונה המומלצת להגיע ללפלנד היא בפברואר-מרץ. בעונה יש טיסה ישירה לבירה, רובניימי, שאורכת חמש שעות וחצי. המסע בתקופה הזו מספק חוויה של טיול אקסטרימי בשלג, ואפשרות לראות את הזוהר הצפוני.

המטבע הנהוג בלפלנד הוא אירו, ממש כמו בכל הגוש האירופי. רוב הלפים דוברים אנגלית טובה.

סוללות למצלמה - על מנת שלא יקפאו, מומלץ לשים אותן בתרמוס שמביאים מהבית.

המזון הפופולרי בלפלנד מאופיין בתבשילים מבשר ציד איילים (כשר), דגי סלמון ומגוון מרקים.