אופנה בלי רשת

הסקר נערך בקרב 505 מרואיינים בוגרים דוברי עברית במדגם ארצי מייצג, באמצעות פאנל משיבים אינטרנטי - והוא ממקם את חנויות הרחוב במקום השני לאחר הקניונים: 16% מהישראלים יעדיפו לרכוש בהן אופנה. השווקים לאחריהן (9%) וכך גם מרכזי הקניות מחוץ לערים, דוגמת מתחמי פאואר סנטר או ביג (7%). ההעדפה לקניונים, אגב, בולטת יותר בקרב צעירים עד גיל 29 ובעלי הכנסה ממוצעת ומעלה.

האם גל מבצעי סוף העונה על ביגוד והלבשה מטיל את עיקר כובד הרכישה על תקופת המבצעים? 55% מהנשאלים יעדיפו באופן מוצהר לקנות בגדים בסוף העונה, אולם לא מעט - 37% - אומרים שירכשו ללא קשר להנחות ומבצעים. "מאזן האימה והתחרות בין חברות האופנה גורם לכך שמבצעי 'סוף עונה' נפתחים כמעט מיד עם תחילתה", אומר נעם רז, מנכ"ל מכון המחקר מידע שיווקי סי.איי", "החלטה כזו נקבעת בדרך כלל על פי החברה הראשונה שהצהירה על כך ושגוררת אחריה את כולם. אולם מהסקר עולה בבירור כי חלק מהותי מהמבצעים 'בוזבז' מבחינת הרשתות על לקוחות שהיו קונים גם ללא מבצע".

כמה הוציא צרכן ישראלי ממוצע על ביגוד חורף מאז תחילת העונה (ספטמבר)? על פי ממצאי הסקר, 945 שקל בממוצע: 15% הוציאו עד 200 שקל, 33% - בין 200 ל-500 שקל, 28% בין 500 ל-1,000 שקל, 17% בין 1,000 ל-2,000 שקל, ו-7% - מעבר לכך.

בחישוב חציוני משקף יותר, הוציא הישראי 600 שקל על ביגוד מתחילת העונה. נשים השיבו שהן הוציאו כ-100 שקלים יותר מגברים, בעלי הכנסה גבוהה מהממוצע הוציאו פי 2 יותר כסף מבעלי הכנסה ממוצעת ומטה ותושבי תל אביב והשרון הוציאו יותר כסף על בגדים מיתר תושבי הארץ.

המין החזק

ועדיין, איך קורה שרק 5% מעדיפים את האלטרנטיבה המקוונת? ראשית, רוב הרשתות הגדולות נעדרות כליל מהמרחב הזה. מעבר לכך, לא מעט חסמים קיימים בתחום בקרב הצרכנים - החל מהצורך למדוד בגדים ועד הקושי להתרשם מרחוק מאיכותם. בזמן שבוטיקים מקוונים ותיקים מחו"ל נהנים מתו תקן כמעט ממלכתי, האתגר של החנויות המקוונות המקומיות גדל מעונה לעונה וניכר כי המייסדים עמלים ביסודיות על הענקת משמעות נוספת למושג "חוויית קניה וירטואלית": השאיפה היא שיצטרפו למגמה עוד ועוד לקוחות שיחליטו להתנסות בשופינג אונליין ולהתגבר על החשש הטבעי מלרכוש בגדים בלחיצת עכבר: כך גם המעצבים הישראלים יצליחו ליהנות מחשיפה וממכירה והלקוחות - ממחירים אטרקטיביים.

דווקא הקהל הגברי, שעבורו רכישת בגדים מרחוק אמורה להיות קלה הרבה יותר (בכל בהוגע להתאמת הבגד לגוף) - כלל אינו נמצא על הכוונת. האתרים שכבר הרימו את הכפפה פונים, רובם ככולם, לקהל הנשי. טריוויאלי ומתבקש? לא בהכרח: די להעיף מבט באתרי האופנה בעולם הגדול כדי להבין את גודל ההחמצה והפוטנציאל גם יחד.

אין רשתות, יש בוטיקים

על אף שבאופן יחסי שוק האופנה הווירטואלי בישראל נמצא עדיין בחיתוליו, בשלוש השנים האחרונות נרשמה צמיחה מרשימה של בוטיקים מקוונים מקומיים וההיצע הרחב של האתרים הישראלים מספק לא מעט אופציות לרכוש פריטי אופנה אהובים במחירים נוחים ובהנחות אטרקטיביות.

חנויות האופנה המקוונות בגרסתן המקומית מתחלקות לארבעה סוגים עיקריים: *אתרי בוטיק: המייבאים ביחס משתנה פריטים מחו"ל, לצד מקומיים (כמו עדיקה, מרמלדה מרקט, רוקגלאם, בל אנד סו, שוז, סראפן, סטייל ריבר ועוד). אתרי הבוטיק הם בדרך כלל המקום המשתלם ביותר לרכוש בו מגוון פריטי קז'ואל בסיסיים לצד משלימים, רובם מציעים סיילים אטרקטיביים משתנים, מתעדכנים על בסיס יומיומי ומן הסתם גם חוסכים בעלויות משלוח. היתרון המרכזי הוא שעולם הסטיילינג והקניינות נמצאים בחזית העשייה של אתרים אלה והקניינות עבורם מתבצעת בקפידה יתרה, במטרה לספק לגולשים פריטים יחודיים, איכותיים ואופנתיים כאלטרנטיבה לחנויות הרגילות.

חנויות מקוונות של רשתות מסחריות: קסטרו, דלתא ועוד רשתות מעטות.

חנויות מקוונות של מעצבים ספציפיים: למשל, דניאלה להבי, אפרתה, שלומית אופיר, דפנה לוינסון ועוד. בחנויות המקוונות של המעצבים אפשר למצוא פריטים ספציפיים עבור חובבי הז'אנר, לרוב במבצעים והנחות שלא ניתנות בחנויות עצמן.

חנויות מקוונות של בגדי ילדים: אלה צצות בשנה האחרונה במרחב המקוון כמו פטריות בגשם (את רובן תמצאו מרוכזות בקטגוריית הילדים של מרמלדה מרקט), ואפשר למצוא אלטרנטיבה ראויה למראות הזעירים המשובטים, עם פריטים ייחודיים שלא תמצאו באגף הילדים של אף רשת מסחרית.

אפשר להחליף?

כך או כך, לפני שיוצאים למסע קניות פרוע ברשת, כדאי לדעת מראש מה מחפשים לקנות, וחשוב לא פחות - לבדוק מהי המדיניות המוצהרת של האתר בנוגע להחזרות, לביטולים ולפיצוי במידת הצורך, בעיקר כשמדובר בפריטי לבוש ונעליים. בנוסף, כדאי לקחת בחשבון שבשל הרענון המתמיד של האתרים האלה, המלאי מוגבל, כך שכלל הברזל הוא שכל הקודם זוכה.