"המשטרה 'הפכה' את יעקב אפרתי מכל כיוון, ולא נמצא בדל ראיה כי הוא קיבל כסף מגורם כלשהו"

בסיכומו טוען אפרתי, באמצעות סנגוריו, עוה"ד ירון קוסטליץ ועודד גזית, כי טענת המדינה, לפיה הוא קיבל שוחד של לפחות 45 אלף שקל במזומן מדנקנר, באמצעות מאיר רבין, בתמורה לסיועו לחברת תעשיות מלח שהייתה בבעלות משפחת דנקנר - היא "סיפור דברים שנטען ללא בסיס ראייתי".

לטענת אפרתי, לאחר הליך ההוכחות במשפט הולילנד, לא יכולה להיות עוד מחלוקת שאין כל ראיה שרבין הוא זה שכביכול הפקיד סכום כסף כלשהו בחשבון הבנק של אפרתי. "יתר על כן, על אף שהמשטרה 'הפכה' את אפרתי מכל כיוון, לא נמצא בדל ראייה כי הוא קיבל סכום כסף כלשהו מרבין או מגורם אחר", נטען.

"ללא משוא פנים"

באחת מפרשיות המשנה של משפט הולילנד, מואשם דנקנר כי נתן לרבין, עוזרו של עד המדינה המנוח שמואל דכנר ואחיינו של אפרתי, בשמה של תעשיות מלח ומטעמה, כ-1.1 מיליון שקל, כדי שיעבירם לאפרתי. זאת, תוך שימוש במערכת כוזבת של כיסוי חשבונאי, שנועדה להסוות את מתן כספי השוחד. אפרתי מואשם, כאמור, כי לקח לפחות 45 אלף שקל מכספי השוחד; בתמורה, טוענת הפרקליטות, פעל אפרתי לקידום הסדר מקרקעין עבור תעשיות מלח, שעניינו שינוי ייעוד קרקעות בעתלית ובאילת - מייעוד של תעשיית מלח לייעוד של מגורים, תיירות ומסחר ומתן זכויות בקרקע.

בסיכומיו, שולל אפרתי את טענת התביעה, לפיה צירוף הראיות בתיק מביא למסקנה אחת ויחידה כי הוא לקח שוחד מדנקנר, בתיווכו של רבין. אחת מהראיות, שלדברי התביעה, מביאה למסקנה שאפרתי פעל בניגוד לדין, היא שבחשבונו בבנק יהב הופקדו במאי 2003 כספי השוחד לכאורה, שישה ימים בלבד לאחר שאפרתי שלח מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, בעניין קרקעות חברת המלח. על כך כתב אפרתי בסיכומיו: "מכתבו של אפרתי נכתב ליועץ המשפטי לממשלה כדין על-ידי ממלא מקום היועץ המשפטי של המינהל. אפרתי אימץ במכתבו את עמדת עובדיו המקצועיים במינהל שניתנה עוד לפני כניסתו של אפרתי לתפקיד. לא יכול להיות חולק שאפרתי פעל בכך במסגרת תפקידו כדין וללא משוא פנים כלשהו".

עוד טוען אפרתי בהקשר זה כי הכסף הופקד בחשבונו שלושה ימים לפני שההמחאה שהוציאה חברת תעשיות מלח נחתמה, ושבעה ימים לפני שנפרע על-ידי חברת ש.א.ד, שהייתה בבעלות דכנר, שסייע לדנקנר. אשר על כן, טוען אפרתי, נשללת טענת הפרקליטות כי הסכום שהופקד בחשבונו של אפרתי מקורו הוא דנקנר.

אפרתי מוסיף וטוען כי מה שלמעשה מבקשת התביעה הוא שבית המשפט יקבע כי "העובדה שמאיר רבין קיבלת כסף מדני דנקנר מלמדת בהכרח כי חלקו של הכסף הגיע ליעקב אפרתי. כל-כך למה? כי השניים (אפרתי ורבין - ח'מ') הם קרובי משפחה וכי הם שוחחו על עניינים שונים הקשורים לתעשיות מלח".