תחקיר: הקומבינה של מנהל השירותים הווטרינריים

לפני שנתיים פרצה בישראל מחלה מידבקת קשה בבקר, "קטרת העור" שמה. היא אינה מסוכנת לבני אדם, אך מסתיימת בדרך כלל במות הפרה החולבת או העגל. בעולם המערבי, המחלה הזאת כבר הודברה לחלוטין וכיום היא נחשבת אנדמית. היא בלתי נשלטת רק בכמה מדינות עולם שלישי, בעיקר באפריקה. אלא שמחדל בחיסון הבקר והצאן בישראל הביא לכך שבעקבות המגפה מתו או הושמדו בישראל כעשרת אלפים ראשי בקר והנזק הכלכלי למשק הבקר הגיע לכ-150 מיליון שקל.

קבוצת וטרינרים פנתה באחרונה לשר החקלאות יאיר שמיר, למבקר המדינה יוסף שפירא ולמנכ"ל משרד החקלאות רמי כהן בתלונות חמורות על התנהלות השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות בראשות ד"ר נדב גלאון, ובראשן טענות להחלטות לא מקצועיות וחשדות לניגודי עניינים של ד"ר גלאון.

התלונות טרם נבדקו, אבל אם וכאשר הפרשה הזאת תיחקר על ידי הגוף הנכון, אלה יהיו שאלות המפתח: האם במהלך כשל וטרינרי גדול היטיב ד"ר גלאון, גם אם בעקיפין, עם אגודה שיתופית שבה עבד לפני שמונה לתפקידו הבכיר, האם הפר בכך את הכללים למניעת ניגוד עניינים של עובד ציבור, וכיצד הוא הוביל את שר החקלאות יאיר שמיר למהלך של הפרטת החיסונים לצאן ובקר.

המינוי שחולל סערה

השאלות סביב מקצועיותו של ד"ר גלאון, בן קיבוץ מעיין צבי, עלו כבר עם מינוי לתפקיד מנהל השירותים הווטרינריים ביוני 2011. השירות הווטרינרי היה אז במצב משבר מבחינה מקצועית ומבחינה פרסונלית, אחרי שבמשך שנים רבות הוא היה "וילה בג'ונגל וטרינרי אזורי" והתמודד בהצלחה עם סכנות וטרינריות שונות.

מינויו של ד"ר גלאון קיבל תמיכה משרת החקלאות הקודמת אורית נוקד, מקיבוץ שפיים, וממנכ"ל המשרד הקודם יוסי ישי, מהמושב גילת, אבל הוא עורר סערה בענף הווטרינריה משום שד"ר גלאון לא עמד באחד מתנאי הסף ההתחלתיים של ועדת האיתור - ניסיון של 8 שנים לאחר קבלת תואר מומחה בווטרינריה. משרד החקלאות פסל שמונה מועמדים בשלב הראיונות האישיים, ובמקביל ביקש מנציבות שירות המדינה "הקלה" בתנאי הסף - ביקש וקיבל - וגלאון נבחר לתפקיד.

ד"ר גלאון, שאומרים עליו שהוא בעל כושר שכנוע יוצא מהכלל ואלוף במצגות מתוחכמות, למד וטרינריה בדרום אפריקה והיה קודם לתפקידו הנוכחי הווטרינר הראשי של ה"חקלאית" - אגודה שיתופית ותיקה שהקימו כמה ממגדלי הבקר והצאן ומספקת שירותים וטרינריים, מעין רופאי משפחה, לכ-80% מעדרי משק הבקר והצאן בישראל. עוד לפני מינויו של ד"ר גלאון לתפקיד הממלכתי, הייתה נתונה החקלאית בקשיים כלכליים משמעותיים, והיא אף נאלצה בשל כך למכור מגרש אטרקטיבי בחיפה בשכונת בת גלים.

עם מינויו של ד"ר גלאון למנהל השירותים הווטרינריים, על פי הכללים למניעת ניגוד עניינים, הוא היה מנוע מהשתתפות בקבלת החלטות או בביצוען בקשר עם החקלאית.

האם הייתה טעות מקצועית?

כמנהל השירותים הווטרינריים, ד"ר גלאון אחראי לדאוג למוכנותם בכל אירוע התפרצות של מחלה וטרינרית רשומה (מחלה שהמדינה אחראית לחיסון נגדה), להתריע ולדווח עליה, בין השאר לארגוני הווטרינריה והבריאות הבינלאומיים, ולאשר או לפסול חיסונים - סמכות שיש לה משמעות מיוחדת כאשר מדובר במחלות מידבקות. למעשה, הוא אחראי על שוק חיסונים ותרכיבים למחלות רשומות בהיקף של 130 מיליון שקל בשנה. לגבי מחלות שאינן מידבקות במיוחד, גלאון אחראי לייבא חיסונים לווטרינרים המטפלים בעדרים.

עם כניסתו לתפקיד, נדרש ד"ר גלאון לטפל בסדרת התפרצויות של מחלות וטרינריות, ובראשן קטרת העור בבקר, מחלת הפה והטלפיים, ברוצולוזיס (קדחת מלטה) המסוכנת גם לבני אדם, ניוקסל בעופות, שפעת עופות חריפה מסוג N9 וכלבת. קדחת מלטה התבטאה בבעיה של שתיית חלב צאן טבעי שבעטיה אושפזו רבים, בעיקר בדרום הארץ. המצב המשברי בשירותים הווטרינריים קודם למינויו של ד"ר גלאון הביא למחדל: מחסור חמור במלאי של חיסונים, בעיקר במחלות קדחת מלטה, דבר הצאן ואבעבועות, הביא לכך שהמדינה לא ביצעה חיסונים חיוניים.

בהתפרצויות קודמות של מחלת קטרת העור בבקר, השירותים הווטרינריים השמידו את כל העדר שבו התגלתה המחלה, חיטאו את הרפת ופיצו את הרפתנים, אבל כשפרצה המחלה ברמת הגולן באוגוסט 2012, החליט ד"ר גלאון לנקוט דרך אחרת, בניגוד לעמדת רופאים קליניים בשטח. הוא החליט לבצע חיסון והשמדה נקודתית רק של הבקר הנגוע. וטרינרים טוענים שלדעתם מדובר בטעות מקצועית קשה ובטעות בשיקול הדעת שיש לה השלכות כלכליות קשות על הענף.

הזיכיון של החקלאית

עד מארס 2013, בשיאה של התפרצות מחלת קטרת העור והתפשטותה מרמת הגולן דרומה עד מרכז הארץ, חיסנו השירותים הווטרינריים את העדרים, כמקובל, באמצעות הלשכות הווטרינריות האזוריות, בחיסון מסוג POX שסיפקה המדינה. מגדלי הבקר שילמו אגרה לכיסוי עלות החיסון בסך 5.60 שקלים לראש בקר, תשלום שנקבע על ידי שר החקלאות.

באותו חודש, בהיתר של ד"ר גלאון, החלה החקלאית, אותה חברה שגלאון עבד בה בעבר, לייבא מדרום אפריקה חיסונים נגד קטרת העור בשם "ניטלינג" - חיסון חי מוחלש, שווטרינרים בכירים טוענים שהוא עצמו עלול לגרום את המשך ההדבקה. החקלאית, שבעבר לא ייבאה חיסונים למחלות רשומות או קיבלה זיכיון לייבא חיסונים, החלה לייבא חיסון בעלות של 2 שקלים למנה. לרפתנים היא הציעה אותו ב-8 שקלים למנה.

חלק ניכר מהרפתנים העדיף את החיסון הממשלתי, הזול יותר, שגם עשה את פעולתו היטב מבחינתם, אלא שעוד באותו חדש מארס, הודיעו לפתע השירותים הווטרינריים שהמכון הווטרינרי, הכפוף לד"ר גלאון, מצא שבחיסון POX "התגלה זיהום בתרכיב". ד"ר גלאון הורה להפסיק להשתמש בחיסון הזה ולהחזירו ליצרן. התוצאה: החקלאית נשארה מונופול בחיסון קטרת העור. הווטרינרים הפרטיים נאלצו להתייצב במשרדי החקלאית כדי להצטייד בתרופות משום שבניגוד ליבואנים והיצרנים האחרים של תרופות וטרינריות וחיסונים, להחקלאית אין חברת שיווק.

לא רק זאת, בסוף מארס 2013 בוצע מהלך מפתיע נוסף: עלות החיסון הממשלתי הוקפצה לכ-8 שקלים, בנימוק ש-2.5 שקלים נוספים נדרשים בגין ביצוע החיסון. זאת אף שמעולם לא נדרשו המגדלים לשלם לעובדי משרד החקלאות עבור ביצוע החיסון, הכלול בתקציב המשרד.

במשרד החקלאות טוענים כי "תעריף חיסון קטרת העור לא הועלה אלא דווקא הורד. התעריף הקודם היה 1.7 שקלים עבור תרכיב צאן, בעוד הבקר חוסן בתרכיב במינון X10 ולכן התעריף היה צריך להיות 17 שקל לחיסון. באישור ועדת האגרות המשרדית נקבעו דמי שירות בסך 5.60 שקלים למנת תרכיב ו-2.50 שקלים לפעולת החיסון (בסה"כ 8.10 שקלים במקום 17 שקל). הבקשה הועברה לאישור הוועדה המשרדית ואושרה לאחר דיון אצל היועץ המשפטי של המשרד. לא הייתה פנייה לוועדה הבינמשרדית או הכנסת משום שאישור דמי שירות הוא בסמכות הוועדה המשרדית ואינו טעון תיקון חקיקה".

במשרד החקלאות טוענים גם ש"לגלאון אין השפעה בלעדית וישירה בנושא" וכי נקבע מחיר למנת החיסון ומחיר נפרד לפעולת החיסון (דמי שירות) במסגרת מנגנון ש"מקל על החקלאי לבחור בעצמו מי יחסן את בעלי החיים שלו. החקלאי בוחר בעצמו על מה לשלם". בפועל, בתקופה שבה החיסון הממשלתי נפסל - במשך כשנה - לחקלאים לא הייתה ממש יכולת בחירה.

ההסבר הזה כנראה לא הניח את דעת העוסקים בענף. היבואן עופר לינביץ' מחברת הורייזן, שעמו עובדת המדינה, התקומם על הקביעה שחיסון POX שלו "מזוהם", שלח אותו לבדיקות במעבדות מפורסמות באנגליה ובגרמניה, ואלה אישרו שהחיסון תקין.

וטרינרים שהתקוממו אף הם על ההוראות החדשות החלו לפנות בתלונות לשר החקלאות. באוקטובר 2013 אישר ד"ר גלאון בדיקה נוספת של החיסון POX במכון הווטרינרי, והפעם, אולי בעקבות הלחץ, אותו מכון הודיע שהחיסון הממשלתי תקין. ד"ר גלאון אישר אותו מחדש לשימוש בינואר 2014.

לינביץ' סירב לענות לשאלות "גלובס" ורק אמר: "יש לי כרגע יחסים טובים עם כל הגורמים בענף התרופות הווטרינריות".

כך או כך, בתקופה שבה פעלה החקלאית כמונופול בחיסון קטרת העור, חוסנו 350 אלף ראשי בקר, והיא נהנתה מהכנסה של יותר מ-2 מיליון שקל. אבל זה לא היה מקור הרווח היחיד. אם לא די בחיסון קטרת העור, באפריל 2013 קיבלה החקלאית זיכיון לייבא שורה של חיסונים למחלות רשומות מידבקות נוספות: חיסון נגד "סימום מעיים בצאן" (שהדרג המקצועי בשירות הווטרינרי התנגד לייבוא שלו), חיסון נגד "קדחת שלושת הימים" בבקר, חיסון נגד מחלות מערכת הנשימה בעגלים וחיסון נגד שלשולים של עגלים.

משרד החקלאות: "היה צורך דחוף"

ממשרד החקלאות נמסרו הדברים הבאים: "ד"ר גלאון לא מקבל החלטות לבד ועל דעת עצמו אלא לאחר שיקול ושיתוף כל הגורמים הרלוונטיים במשרד החקלאות, כולל הלשכה המשפטית וועדת האגרות המשרדית והבינמשרדית. הסדר ניגוד העניינים של ד"ר גלאון נבדק יותר מפעם אחת ובאף מקרה לא נמצא כי חרג ממנו.

"עניין הרווח וההפסד של חברת החקלאית ממכירת תכשירים אינו מעניינו של משרד החקלאות. רכישת חיסונים ותרכיבים אינו תפקיד מובהק או בלעדי של השירותים הווטרינריים. ייבוא והפצת תרכיבים למחלות רשומות נעשה על ידי גורמים פרטיים ללא כל התערבות של הממשלה בייבוא, בהפצה או בקביעת המחיר".

בנוגע לייבוא החיסון לקטרת העור בבקר, נמסר מהמשרד שההחלטה לאשר להחקלאית לייבא חיסון התקבלה כי "בבדיקות מעבדה התגלה זיהום בתרכיב POX". לדברי המשרד, החלטת ד"ר גלאון לאשר להחקלאית לייבא את החיסון ניטלינג התקבלה "לאחר בדיקה עניינית, מדוקדקת ונטולת פניות של גורמי המקצוע הרלוונטיים בשירותים הווטרינריים, היות שהיה צורך דחוף וחיוני לטיפול במחלה למניעת התפשטותה. אין הפליה בין תרכיב למשנהו. ליבואן POX לקח חודשים רבים להביא הוכחות לניקיון האצווה החדשה, ולאחרונה הצליח להביאן, ולכן חזר התרכיב לשימוש".

אופי רייך, מנכ"ל החקלאית, מסר בתגובה: "נכון שנדב גלאון הוא בשר מבשרנו אבל הוא לא עוזר לנו ולצערי אפילו הפריע לנו. לנו היה קשר עם יצרן החיסון לקטרת העור בדרום אפריקה, ואמרתי לנדב שהמחלה כבר בתוך הארץ והמצב חמור, אז בוא נייבא את התרופה. קיבלתי מדרום אפריקה מידע שנשאלו שאלות לגבי התרופה, וגלאון בעצם עיכב את היבוא. אמרתי לו שהשטח בוער במגיפה, ורק מאוחר יותר קיבלנו את האישור. להגיד שגלאון עזר לנו זה שטויות בלשון המעטה. האמת הפוכה".

האם הפרטת החיסונים תוביל לייקור מוצרי החלב?

בשקט בשקט, מנהל השירותים הווטרינריים ד"ר נדב גלאון מוביל את שר החקלאות יאיר שמיר לתהליך של הפרטת החיסונים למשקי הבקר והצאן המטופלים על ידי השירותים הווטרינריים - 450 אלף פרות (מתוכן כ-200 אלף פרות לחלב), וכ-500 אלף ראשי צאן. במשרד החקלאות עצמו הודו היום כי "המשרד מקדם את הפרטת החיסונים שאינם חייבים להתבצע על ידי גורמים ממשלתיים על פי הערכת וניהול סיכונים בהתאם לאופי המחלה, העדרים ושיקולים נוספים. בעתיד תיתכן הפרטה של חיסונים נוספים".

הנהנית העיקרית מהתהליך הזה, אם יימשך, תהיה האגודה השיתופית החקלאית, המספקת שירותים וטרינריים ל-80% ממשקי הבקר והצאן בישראל ותקבל לידיה גם את האפשרות להרוויח מביצוע חיסונים. לא רק זאת, תהליך כזה בסופו של דבר יוביל גם להתייקרות מוצרי החלב, משום הקשר בין עלות החיסון למחיר המטרה שמקבל רפתן לליטר חלב גולמי: עלות החיסון כלולה בתחשיב מחיר המטרה, ומאחר שהפרטת החיסונים צפויה לייקר באופן משמעותי את עלות החיסונים, מחיר המטרה צפוי לעלות בהתאם, ובעקבותיו גם מחיר מוצרי החלב.

העברת האחריות על חיסונים לשוק הפרטי היא עניין חדש בישראל. עד היום השירותים הווטרינריים, גוף ממשלתי, היה האחראי הבלעדי לטיפול במחלות רשומות, הנחשבות מידבקות ומסוכנות לבעלי חיים ולעתים גם לבני אדם. כלומר, הם אחראים לייבוא החיסונים, לאיכותם ולביצועם בפועל על ידי הווטרינרים הממשלתיים. המדיניות הזאת נבעה במיוחד מהרגישות הרבה להתפרצויות של מחלות כאלה במדינות הגובלות עם ישראל.

כיום ניתנים במשק הבקר חיסונים קבועים נגד מחלת הפה והטלפיים (פעמיים בשנה) ונגד קטרת העור. במשק הצאן ניתנים חיסונים נגד אבעבועות, דבר ובורצולוזיס (קדחת מלטה). בסך הכול, רק ב"מחלות רשומות" אמורים להתבצע בכל שנה כ-3 מיליון חיסונים.

באחרונה פנה שמיר ליו"ר ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן בבקשה להפריט גם את החיסון נגד כלבת, מחלה רשומה נוספת, שהחריפה בעקבות הקרבות בסוריה והגידול העצום בלהקות כלבי פרא טורפים המשוטטים בסמוך לגבולות הצפון. בישיבה של ועדת הכלכלה של הכנסת, שבה לא נכח אף חבר כנסת, שכנע ד"ר גלאון את ח"כ ברוורמן שהשינוי נחוץ וכי החקלאים "יחסנו את העדרים על ידי זה שהמחיר יהיה יותר אטרקטיבי".

בחיסון הכלבת בבקר וצאן מדובר בכסף קטן יחסית, אלא אם כן השירותים הווטרינריים בראשות ד"ר גלאון יקפידו לפתע הקפדה יתרה ויחייבו חיסון שנתי כזה לכל ראש בקר וצאן; הכסף הגדול מצוי בעתיד, אם וכאשר תימשך מגמת ההפרטה ותגיע לשאר המחלות הרשומות. אז צפויה התייקרות של עשרות מיליוני שקלים בתחום החיסונים, ומחיר מוצרי החלב יעלה בהתאם.

ממשדר החקלאות נמסר בתגובה: "אין תוספת עלויות לביצוע החיסונים, בחלק מהמקרים מדובר בהוזלה של עלויות. ההפרטה והתחרות בשוק אמורות דווקא למנוע האמרת מחירים. בכל מקרה השפעת מחיר התרכיב והחיסון על מחיר המטרה בחלב בפרט או על מחירי המזון בכלל היא אפסית".

בהתייחס לאגודה השיתופית החקלאית נמסר: "יש לה נתח שוק גדול כדי 80% רק ברפת החלב (כ-800 רפתות), בעוד שרוב בעלי עדרי הבקר לבשר והצאן (אלפי עדרים) אינם לקוחותיה. חיסונים אמורים להתבצע בכל עדר על ידי הרופא הווטרינר המטפל בו. על פי נתוני השירותים הווטרינריים יש בישראל יותר ממאה רופאים העובדים בעדרי בקר וצאן. פחות ממחציתם מועסקים על ידי החקלאית. לדוגמה, הפרטת חיסון החובה הממשלתי נגד מחלת הניוקסל, אשר מבוצע על ידי מחסנים פרטיים הפועלים בענף הלול, והפרטת חיסון החובה נגד מחלת הכלבת בחיות מחמד, לאלפי וטרינרים, בוצעו כבר לפני עשרות שנים".