כשמלאו לעו"ד ארנה לין 28 שנים קראה לה סבתה, חנה חושי, רעייתו של ראש עיריית חיפה המיתולוגי, אבא חושי (וסבה של ארנה) לשיחה, ובישרה לה כי החליטה להעניק לה מתנה יקרת ערך - דירה על רכס הכרמל. זו לא הייתה איזו גחמה של הסבתא, שהייתה מנהיגת פועלים חיפאית, אלא החלטה מודעת עם אג'נדה פמיניסטית מאחוריה.
"סבתא הסבירה לי, שהיא רוצה לדאוג שהנכדה הבכורה שלה תהיה אישה עצמאית, ולכן החליטה לתת לי את הדירה", מתארת לין בגעגוע את נקודת הזמן שבה יצאה, לדבריה, מעבדות לחירות. "הייתה לי אז את המכונית הראשונה בחיים, רנו 5, היה לי מקצוע כי כבר סיימתי את ההתמחות אצל השופט חיים כהן בבית-המשפט העליון, ובזכות המתנה של סבתא הייתה לי גם דירה. אני זוכרת שירדתי מהבית של ההורים, נכנסתי למכונית ואמרתי לעצמי: 'מעכשיו הכול תלוי רק בך ותוכלי לעשות כל מה שתרצי".
כמעט 30 שנה חלפו ולין, המתמחה בדיני עבודה ומשפט מסחרי ומזוהה עם הייצוג של ההסתדרות ושל ועדי עובדים במאבקים מול מעסיקיהם, עמדה במה שהבטיחה לעצמה, ולא הפסיקה מאז לעשות. את הקריירה המקצועית היא התחילה במשרד עוה"ד ש. פרידמן, אחר-כך ניהלה את מחלקת דיני העבודה במשרד עוה"ד זליגמן.
לפני כעשור יצאה לין לעצמאות והקימה את משרד עורכות-הדין "ארנה לין ושות'", שמשלב עשייה משפטית עם פעילות חברתית-ערכית וחתום על כמה מהתקדימים המשפטיים החשובים בתחום דיני העבודה. בתווך, היא מילאה שורה ארוכה של משרות ציבוריות. בין היתר, כיהנה לין כראשת ועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד, והיא מכהנת כמשנה לנשיאת מועצת העיתונות בישראל.
את הערכים והמסרים שהנחילה לה משפחתה, מנסה לין להעביר לעובדות במשרד, כמו גם לעובדים ולמעסיקים שאותם היא מייצגת. עבודה לא חסרה לה. בשנים האחרונות חלה התעוררות מחודשת בתחום התארגנויות עובדים. ועדי עובדים הוקמו במקומות עבודה רבים, והתופעה חוצה מגזרים ותחומי עיסוק - החל מרשתות כמו בורגראנץ' ועד חברות בולטות במשק כמו פלאפון, סלקום, מגדל, כלל-ביטוח, כלי התקשורת ועוד.
פס"ד פלאפון
יצר חלוקה ל'טובים ורעים'
לדברי לין, לגל הסולידריות החדש של העובדים יש כמה גורמים וביניהם המחאה החברתית של קיץ 2011. "המחאה החברתית שינתה משהו בתפיסה העצמית של האזרח הישראלי ובאמונה שלו ביכולתו לקבוע את גורלו. המחאה הביאה גם לכך שעובדים מאמינים ביכולתם להשפיע על עתידם". סיבה מרכזית נוספת לגל ההתארגנויות היא "פסק-דין פלאפון".
לין מדברת על פס"ד תקדימי שקיבל ביה"ד הארצי לעבודה בינואר 2013, שאוסר על מעסיק להביע עמדה בעניין התאגדות עובדיו בכל צורה שהיא. פסה"ד התקבל בעקבות ערעור שהגישה ההסתדרות, באמצעות לין, נגד הנהלת פלאפון שניסתה לדכא בכוח התארגנות ראשונית של עובדי החברה, והוא היה הישג גדול להסתדרות במאבקה למימוש זכות ההתארגנות של עובדים. מצד שני, נמתחה על פסה"ד ביקורת קשה בטענה כי הוא מרחיק-לכת מדי, ופוגע יתר על המידה בחופש הביטוי ובזכות הקניין של המעסיקים.
לפני כחצי שנה עתרה לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבג"ץ נגד פסה"ד, והדיון בעתירה נקבע לחודש הבא, מאי. לדברי לין, "פס"ד פלאפון תרם רבות לגל ההתארגנויות, כי מדובר היה במקרה קיצוני שיצר חלוקה 'לטובים ולרעים', ותמיד יותר קל להתחבר לסיפור מלא יצרים כזה מאשר לרעיון ולאידיאולוגיה".
עלול להיווצר רושם שפס"ד פלאפון מטיל על המעסיקים חובות בלתי אפשריים.
"אני רואה את הדברים אחרת. אני מייצגת גם מעסיקים, ואומרת להם כל הזמן, 'אתם צריכים להבין שגם לעובדים שלכם יש מה להגיד על ניהול העסק. גם הם יודעים משהו על העבודה, אתם הרי מעסיקים אותם בעבודה, הם עובדים בה עשרות שנים ואתם סומכים עליהם - אז פתאום כשהם רוצים להתארגן, הם לא יודעים שום דבר? לעובדים יש את ה-DNA של העסק, אפשרו להם להתארגן ולתרום את תרומתם'".
אין כאן פגיעה חריפה מדי בחופש הביטוי של המעסיקים?
"אחת ההצלחות הגדולות של פלאפון בתיק, זה שהם יצרו רושם כאילו מדובר בסוגיה של חופש הביטוי. אבל אין שום קשר בין זה שמעביד מתבטא כדי לסכל ולחסל התארגנות עובדים, בניגוד לחוק, לבין חופש הביטוי. חופש ביטוי נועד לקדם ערך, איזה ערך חופש הביטוי של המעסיק בנקודה הספציפית של התארגנות ראשונית רוצה לקדם? רק ערך בלתי חוקי. כי המעסיק רוצה להתבטא רק בכיוון אחד - נגד ההתארגנות ולכן הוא לא רוצה לקדם ערך, אלא למנוע ערך".
שלמה אליהו
פעל אחרת
ממנהלי פלאפון
לין אומרת כי אמנם היא מייצגת גם מעסיקים, אבל בהמשך לאידיאולוגיה שלה היא לעולם לא תייצג מעסיק שנלחם נגד עובדים שמתארגנים בדרך חוקית. "אני מצפה מהמעסיק שיבין שהתארגנות עובדים יכולה להיות דבר טוב עבורו ושהוא לא יכול להילחם בה. היום, כשיש לי מעסיק שמתחילה אצלו התארגנות ראשונית, אני אומרת לו, 'אדוני, יש פס"ד פלאפון', ביה"ד קובע בו כללים שעל פיהם צריך להתנהג. ומעבר לכך, בוא תבין למה העובדים שלך מתארגנים".
מה את מצפה? שהמעסיק ייזום הקמת ועד עובדים?
"עזבו 'ייזום', כי אז ארגון העובדים יהיה חשדן וזה יראה כוועד מטעם. אבל אני רוצה שהמעסיק יבין ש-א'. התארגנות עובדים היא דבר אותנטי. ו-ב'. שזה לא נגדו ושאפשר להמשיך לחיות ביחד. לצערי, לא מצאתי עד היום אף מעסיק שמבין התארגנות עובדים. הם כולם נלחמים בזה בצורה כזאת או אחרת. מי באופן מאוד אלים וקיצוני כמו פלאפון, ומי בדרכים אחרות, מתוחכמות יותר".
כשלין מדברת על "דרכים אחרות" היא מדברת גם על הדרך שבה הבעלים והיו"ר של חברת מגדל, שלמה אליהו, התחמק מלהכיר בהתארגנות העובדים בחברה. אבל ב-30 בינואר השנה, בין היתר בעקבות שביתת העובדים, נכנע אליהו והודיע שהוא מכיר בהתאגדות. "אליהו פעל בצורה שונה מהנהלת פלאפון. הוא לא נלחם בעובדים, אלא אמר 'אני בעד ועד עובדים ובעד התארגנות, אבל לא אצלנו, אנחנו חברה משפחתית, 'נוט אין מיי בק-יארד'. זאת אומרת, אם לחזור ל'פס"ד פלאפון', גם דברי כיבושים של מעסיק לא רלבנטיים לרגע מסוים מאוד בחיי החברה, שבה ההתארגנות מתגבשת והם אינם חלק מחופש הביטוי שלו".
מה יקבע בג"ץ?
"העמדה של היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לבג"ץ בסה"כ תומכת בעמדה של ההסתדרות. על כל פנים, זוהי סוגיה ששווה ללבן אותה בביהמ"ש העליון כי לפסה"ד של ביה"ד הארצי יש חשיבות בינלאומית".
אחד הוועדים הגדולים ורבי ההשפעה שלין מייצגת הוא ועד עובדי חברת החשמל שיצא לו שם של ועד מיליטנטי שמעדיף את האינטרסים הכלכליים של עובדיו דוגמת חשמל חינם, על פני אינטרס הציבור. לין יוצאת חוצץ נגד מה שהיא מכנה "קמפיין מתוכנן של משרד האוצר והממשלה נגד ועדי העובדים החזקים". לדבריה, הקמפיין הזה מצליח לחלחל אל הציבור הרחב, הוא גורם לדה-לגיטימציה של רעיון ההתארגנות ובכך פוגע בדמוקרטיה. "הקושי הגדול שלי כעו"ד העוסקת בדיני עבודה הוא שהאזרחים במדינה לא מבינים למה התארגנות עובדים זה דבר טוב להם וגם דבר הכרחי לקיומו של משטר דמוקרטי".
ועד חברת
חשמל פועל כמבוגר האחראי
את מצפה שהציבור ימחא כפיים בזמן שביתה של הוועדים בנמלים, ברכבת, בחברת החשמל ובמקומות אחרים?
"אני לא צריכה שהציבור יזרוק פרחים על עובדי הנמלים וחברת חשמל כשהם שובתים, אבל אני צריכה שאזרחי ישראל יבינו שההתמודדות של ועדי עובדים היא ההתמודדות האזרחית היחידה שקיימת כאן נגד הפעלת כוח של הממשלה. לכן, כל התארגנות, בחברת החשמל ובנמלים וגם בבורגראנץ', ובמקדונלד'ס, בכאל, בפלאפון ובסלקום, היא חיונית לדמוקרטיה".
גם חופש תנועה ואספקת חשמל סדירה הם חיוניים לדמוקרטיה.
"בצרפת, כשיש שביתה של נהגי המשאיות אז כל אירופה תקועה. ועדי העובדים שלנו לא מתנהגים ככה, הם פועלים כמעט תמיד במידתיות. פעם הייתה פה מדינה סוציאליסטית, אח"כ היה כאן משהו כמו מדינת רווחה, היום יש פה מדינה קפיטליסטית ליברטריאנית (המתאפיינית באי-התערבות הממשלה בחיי הפרט) ממדרגה ראשונה. מדינה שמועלת בכל חובותיה כלפי אזרחיה, בביטחון התזונתי שלהם, בביטחון האישי והתעסוקתי שלהם, וארגוני העובדים הם הפונקציה כמעט היחידה במאבק הדמוקרטי של האזרחים נגד העוולות הללו של הממשלה".
על ועד עובדי נמל אשדוד בראשות אלון חסן שמסוכסך קשות עם הממשלה על רקע ההחלטה להפריט את הנמלים, ופועל לעתים בדרכים קיצוניות במאבקו, לין לא מעוניינת לדבר, אבל כששואלים אותה על התנהלות ועד עובדי חברת חשמל, בראשות מיקו צרפתי, שאותו היא מייצגת, קשה לעצור אותה. הוועד מתמודד בשנים האחרונות עם ניסיונות הממשלה לבצע רפורמה מקיפה בחברה, הרפורמה החשובה והגדולה שנעשתה בארץ. ההתמודדות כוללת גם השמצות בתקשורת נגד החברה ועובדיה.
"לא פגשתי בחיי יו"ר ארגון עובדים יותר טוב, מוסרי ואחראי ממיקו צרפתי". לדברי לין, חברת החשמל לישראל (חח"י) חשובה לצרפתי כמו שהייתה לכל שדרת המנכ"לים בחברה מאז ומעולם ויותר מכך. "בכל מה שקשור לרפורמה בחח"י פועל צרפתי בתור המבוגר האחראי", היא ממשיכה בסופרלטיבים. "הבעיה היא, שלוועד עובדי חח"י יש בעיית תדמית, שבחיים הם לא יצליחו להשתחרר ממנה, גם אם הם יוותרו על החשמל חינם".
זה לא רק החשמל חינם, הוועד עיכב בעבר פרויקטים גדולים.
"גם אם נדבר שש שעות אני לא אצליח לתאר את ההסטה ואת ההסתה שיש נגד הוועד בגלל הקמפיינים המתוכננים של הממשלה והאוצר. בשנת 2013 ניהלנו 14 הליכים בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, שכל מטרתם הייתה לגרום למימוש הזכות האלמנטרית, שיתנהל מו"מ על הרפורמות בחברה. אבל הממשלה לא רוצה שיהיה מו"מ, היא אומרת: 'זו החלטת מדיניות שלנו', אנחנו נקבע את הרפורמה, ואז נודיע לכם'.
"המשמעות של האמירה הזו היא שינוי כל כללי היסוד של משפט העבודה בארץ. זה לא מובן לי. יש פה ארגון עובדים שהוא בעד הרפורמה, זה אמנם לקח לו כמה שנים טובות, אבל היום הוא מבין שחח"י צריכה לכאורה רפורמה, תתכבדו ותנהלו איתו מו"מ".
למה צריכה לכאורה?
"לכאורה, כי השאלה היא איזה מין רפורמה. אם הממשלה תעשה את הרפורמה הלא נכונה, כולנו נשלם על זה. אז הוועד מנסה לקדם הסכמה על הרפורמה בצד מו"מ על הזכויות שלו. אגב, רפורמה כזו היא בדיוק הרגע שבו יש סיבה לתת זכויות ותמורה לעובדים, כי המהלך צריך להביא אותם לעידן הבא. העובדים מפסידים הרבה נכסים והרבה כוח במהלך הזה".
למה זה תקוע כבר 10 שנים?
"אי אפשר לתאר את הבלגן שיש בממשלה ואת כל שלל הרגולטורים, שאף פעם לא מסכימים אחד עם השני בנושא. הממשלה תקועה בלי שאיש יכול לקבל החלטה".
לין שוללת טענות, שצרפתי והוועד הם כל-כך חזקים עד שהם מנהלים בפועל את חברת החשמל. "אולי זה היה נכון בתקופה אחרת, היום זה לא ככה, ואני אומרת את זה לחיוב. האמירות האלה ש'מיקו צרפתי יוריד את השאלטר', מתי אי-פעם צרפתי הוריד את השאלטר? הוא לא עשה את זה, ולא יעשה את זה".
אז מה הפתרון לקידום הרפורמה?
"הממשלה צריכה לשנס את מותניה ולהיכנס לעניין סוף-סוף בצורה אחראית. אבל היא בוחרת להתנהג אחרת. אחרי שהיא שינתה את המשטר הפוליטי במדינה, היא מנסה גם לשנות את המעמד של משפט העבודה, ומסרבת לנהל מו"מ".
לין מגינה בלהט על ועדי העובדים, אבל האם ייתכן שכל העולם הזה של הסכמים-קיבוציים והתארגנויות שייך לעבר? שבשוק העבודה המודרני והטכנולוגי, שבו כל אחד צריך להתאים את עצמו לסביבה משתנה ולהחליף מקום עבודה מדי מספר שנים, אין עוד מקום למאבקים ולהסכמים, שנועדו, בין היתר, לקבע זכויות עובדים לאורך שנים ארוכות.
לין שוללת את האפשרות הזו: "ההסכמים הקיבוציים של היום לא יכולים להיות כמו ההסכמים של פעם, אבל הם בהחלט מתאימים את עצמם למציאות. יש היום היערכות של עובדים, הכשרות ומדידות של עובדים שבעבר לא היו. ויש תגמול לעובדים כנגזרת של ההישגים של ההם. רואים את זה למשל בהסכמים החדשים שנערכו בפלאפון ובכלל. העניין הזה של התארגנויות הוא אבולוציוני".
כל חיילת נושא בתרמילה את שרביט הגנרלית
לין עסוקה "עד מעל הצוואר" בעבודת המשרד, אבל היא אינה מוותרת על פעילות ציבורית. אחד התפקידים שהיא ממלאת הוא של המשנה לנשיאת מועצת העיתונות, השופטת דליה דורנר. המועצה היא גוף וולונטרי שמופקד על שמירת הערכים של עיתונות חופשית וטובה, והיא קובעת את כללי האתיקה החלים על כלי התקשורת ואוכפת את הכללים האלה.
לדברי לין, היא רואה הידרדרות משמעותית במצב העיתונות בישראל מהרבה בחינות. "אם בשוק העבודה יש דרמות אז מה שקורה לעיתונות זו כבר טרגדיה. במועצת העיתונות יש תסכול איום מחוסר היכולת שלנו לטפל בצורה מספקת במצב העיתונות, והמועצה גם נמצאת בסכנה קיומית אמיתית, כי העיתונים במצב קשה והם כבר לא מעבירים את דמי-החבר למועצה".
גם את גסיסתה של העיתונות המסורתית מייחסת לין לירידה בכוח הארגוני של עובדיה. היא טוענת בלהט, כי "תחילת הסוף של העיתונות הייתה בחוזים האישיים שהחלו להיות מונהגים בעיתונים 'חדשות' ו'הארץ' לפני שנים. זו הייתה 'האבן הראשונה שהוצאה מהחומה'. זה הוביל לכך שעיתונאים ותיקים הוחלפו בעיתונאים צעירים וזולים יותר, ומעמד העיתונאי והעיתונות הלך ונשחק. אנחנו מנסים להסביר מה כללי האתיקה של העיתונאים, אבל אתם עובדים בשוק פרוע לחלוטין".
את בעד התארגנויות אבל פועלת בשוק עריכת-הדין שהוא קפיטליסטי, ושמעמדם התעסוקתי של עובדיו הולך ויורד.
"עורכי-דין כמו כל מעסיק אחר, ויותר מכך, חייבים לקיים את החוק. עבודה במשרדי עורכי-דין היא קשה ותובענית, אבל צריך לעמוד בתנאי החוק גם בכל הנוגע לתנאי העבודה של המועסקים בהם. זה לא קל, אבל צריך ואפשר לעשות את זה".
צמרת משרדי עריכת-הדין הגדולים היא עדיין גברית ברובה.
"נכון, אבל זה ישתנה. במשרד שלי יש, יחד עמי, שבע שותפות: עוה"ד תמר וינטר-קמר, מיכל שטיין, מיה קליימן-רוזנטל, אורלי אבן-זהב, ורד כינר, וכן את עו"ד ברק כלב. כולם חתומים על תקדימים משפטיים חשובים. כמעט כולן אימהות וכולן מעולות, שאי אפשר לתאר. הן מנהלות תיקים קשים ומורכבים, ואת כל זה עושות כשיש להן משרה נוספת בבית. אני כל הזמן אומרת לנשים: 'יש לכן תפקיד' ואתן יכולות לעשות הכול. אני מאמינה ש'כל חיילת נושאת בתרמילה את שרביט הגנרלית'. המסר שאני רוצה להעביר הוא - 'צריך להתאמץ'. כשאדם, כל אדם, מתאמץ להשיג משהו, הוא יוכל להשיג אותו".
"אסור להתערב בפנסיות התקציביות של עובדי המדינה"
עובדים רבים בישראל חולמים לצאת מעבדות לחירות, ואף יוצאים ל"פנסיה מוקדמת" במטרה להגשים את החלום. ביניהם, יש קבוצה אחת לפחות שחבריה יודעים כי כאשר הם יגיעו לגיל פנסיה החירות שלהם תהיה מתוקה יותר. אלה הם עובדי מדינה שייהנו מפנסיה תקציבית עם פרישתם. כיום, מממן תקציב המדינה את הפנסיות התקציביות בכ-20 מיליארד שקל בשנה, והסכום יגיע בשיאו ל-26.2 מיליארד שקל, בשנת 2032.
על רקע הנתונים הללו החלו להישמע בממשלה קולות הטוענים כי הנטל על קופת המדינה גבוה מדי, ואולי הגיע הזמן להתערב בהסדרים עם הקבוצה המצומצמת שעדיין נהנית מההסדר הזה. הציבור מקשיב, ואף מצטרף לעיתים לקריאות להפסיק את "חגיגת הפנסיות התקציביות" שניתנות על גבו.
כשעו"ד ארנה לין שומעת את הקריאות הללו, היא מזועזעת מהמחשבה שמישהו יתערב בהסדר הפנסיות התקציביות. "אנחנו מייצגים הרבה מאוד ארגוני עובדים ועובדי מדינה שיש להם פנסיה תקציבית, בהם האוניברסיטאות. ידענו שאחרי הרפורמה בפנסיה בנושא הקרנות הוותיקות ב-2003, השלב הבא יהיה לתקוף את הפנסיה התקציבית. אבל זה מעורר שאלות מאוד כבדות. נכון שיש שם 'הר שקלים', שאם אתה עושה את האיזון האקטוארי אז נדמה שאי אפשר לשלם אותו, אבל זה חלק מהטכניקה של האוצר - קודם כול לעשות קמפיין היסטרי, להצית פאניקה, לומר שכולנו נגיע לפת לחם בגלל הפנסיה התקציבית של אותם אנשים.
"יש תוכנית ברורה של האוצר להפחיד. אני רואה את זה בבירור. אבל, אי אפשר כל הזמן להמציא את העולם מחדש. אם אתה רוצה לשנות כללי יסוד, ויש לך הצדקה טובה, בסדר, אז תעשה תקופת מעבר. אתה לא יכול להקריב אנשים שהקריבו את החיים שלהם בעבודה, ולהגיד להם 'עכשיו לעת זיקנה אני החלטתי אחרת'. בזכות הפנסיה התקציבית, נשארו עובדי ציבור מעולים ולא הלכו לרעות במגזר הפרטי הזרים".
לדברי לין, לא ייתכן שהמדינה תשנה רטרואקטיבית זכויות שכבר התגבשו, דוגמת הזכויות הפנסיוניות של גמלאים. "מה המדינה תעשה עכשיו? חקיקה כדי שכבוד הנשיא מאיר שמגר לא יקבל 86 אלף שקל בחודש, אחרי שהוא 65 שנים ויותר עשה שירות לציבור שלא יסולא בפז? זה מה שנעשה לו? יש כללים משפטיים שאי אפשר למחוק אותם בשביל הכלכלה".
אסור להתערב בפנסיות התקציביות, גם במחיר של פשיטת-רגל של המדינה?
"אני לא מקבלת את הטענה שאנחנו נמצאים על-פי תהום כלכלית עד כדי כך שכל יסודות המשפט צריכים להימחק. חקיקה פרסונאלית-רטרואקטיבית ששוללת זכויות פנסיוניות מהווה פריצה של כל הגבולות והיא עלולה גם לגרום למדרון חלקלק".
לכן, מבהירה לין, "אסור להתערב בפנסיות התקציביות שנשארו, חס וחלילה. אני מציעה שיראו את הקושי בלפגוע באנשי הפנסיה התקציבית לפחות כמו את הקושי של פגיעה בזכויות אנשי כוחות הביטחון, שהיו תמיד פרה קדושה שאסור לגעת בה".
זה מעלה שאלה אחרת - האם צריך להתערב בגיל הפנסיה של אנשי צבא, שבגיל 45 פורשים עם פנסיה מכובדת ואפשרות לפתוח בקריירה נוספת?
"כשבן-אדם יוצא בגיל 40 עם פנסיה מלאה, זה הרבה יותר קיצוני מאשר בן-אדם שהיה בשירות הציבורי 40 שנה יוצא עם פנסיה תקציבית של 2% לשנה. צריך לטפל במקומות הקיצוניים, אבל לא לעשות איזו גזירה אחת שווה כללית לכולם, ולהגיד זהו, כך יהיה.
"גופי הביטחון הם מקום הרבה יותר קיצוני מאשר שוק העבודה האזרחי, וצריך לטפל בזה, אבל בשכל ולא בהתלהמות. צריך לדבר עם העובדים, עם ארגוני העובדים, ולשנות את הדברים בשכל".
כתבות
ני"ע
