הסיפור המוזר על הספר עם החורים

יום אחד בשנת 2008 קיבלה ד"ר דבורה תלמי, חוקרת ישראלית במרכז הנוירו-הדמיה באוניברסיטת לונדון, מעטפה חומה בדואר, ללא כתובת שולח, ובה ספר צנום בשם Being or Nothingness מאת Joe K. על עטיפת הספר נכתב "אדבר איתך על זה כשאחזור בספטמבר", אבל שם השולח לא צוין. "פתחתי את הספר ונפל ממנו פתק מודפס", מספרת תלמי, "אבל הוא לא היה ממוען אליי, אלא אל ד"ר דאגלס הופשטטר, חוקר הבינה המלאכותית ומחבר הספרים 'גדל, אשר, באך' ו'אני לולאה מוזרה'. בפתק נכתב, 'אני מקווה שזה בסדר שאני שולח לך את הספר', אבל היה ברור שגם הפתק עצמו הוא חלק מהספר".

הספר: עכברוש ומשמעות החיים

"עלעלתי בספר והוא היה מסקרן", מספרת תלמי, "הוא נע בין שירה לפרוזה. היו בו מקטעים שכאילו נגזרו החוצה, חורים, וגם מילים שכאילו נמחקו ממנו בעט עבה, אבל זה היה חלק מההדפסה. זה ספר שמדבר על משמעות הקיום, ספר מאוד מוזר, עתיר ציטוטים של אינטלקטואלים מוערכים, הפניות לתנ"ך והתייחסויות לספרים אחרים ומשפטים שמנסים לשבור את רצף הזמן כמו 'ביום השביעי אחרי שסיימתי לכתוב את הספר, ישבתי לכתוב את הספר'".

העלילה מספרת על שני סטודנטים שהשתתפו בתחרות לשחזור הסיפור "העכברוש הענק של סומטרה", לכאורה כתב יד אבוד של ארתור קונן דויל, מחבר ספרי שרלוק הולמס, המוזכר באחד מספרי הסדרה כ"ספר שהעולם עדיין לא מוכן לו". בשלב מסוים אכן צץ בביתם של הסטודנטים עכברוש ענק, שמצהיר כי מצא את התשובה לשאלת משמעות החיים: ככל שהופכים בה, כך מתרחקים מן החיים.

"הספר מנסה לתת תחושה שאם תבין אותו עד הסוף, תוכל להישאב לתוכו ולשנות לחלוטין את תפיסת העולם שלך", אומרת תלמי. תוכלו לשפוט זאת בעצמכם - צילומים של דפי הספר זמינים באינטרנט תחת השםBeing or Nothingness. העלה אותם לרשת אדם המזדהה בשם לוי שאנד. עוד נגיע אליו.

הנמענים: למה דווקא אנחנו?

הבולים שעל המעטפה שקיבלה תלמי היו משבדיה, ואכן על הפתק שנשלח לכאורה להופשטטר היה חתום לכאורה מתרגם הספר משבדית שהעיד כי מצא את כתב היד אך אינו יודע מי באמת המחבר. תלמי הניחה תחילה שקולגה ששהה בדנמרק שלח לה את המעטפה, אבל כששב אמר שזה לא הוא. להפתעתה הוסיף: "גם אני קיבלתי כזה".

תלמי חשבה, מדוע דווקא שניהם? אולי משום שהם כתבו יחד מאמר על רצון חופשי? ואם כך, מדוע חוקרים אחרים באוניברסיטה שעוסקים בתחום הזה לא קיבלו עותק? "עכשיו כבר ממש הסתקרנתי".

כשתלמי קיבלה את המשלוח לראשונה, עוד לא מצאה אזכור כלשהו לספר באינטרנט, אבל ביום שבו הבינה שהמנחה שלה קיבל את הספר, ניסתה שוב. "כעת במקום אפס ערכים - היו המון", היא אומרת.

עשרות אנשים שקיבלו את הספר בנסיבות דומות הקימו פורום שנקרא "קיבלתי ספר מוזר. מה זה אומר?" העניין שנוצר סביבו היה יוצא דופן. "אחד הראה שאם שמים את הפתק שמוען להופשטטר מאחורי החורים הגזורים מקבלים את הצירוף 'אמונה ובחירה' או משהו רוחני כזה", מספרת תלמי. "אחר טען שמדובר בשיווק ויראלי למדענים או בניסיון להמיר את דתנו, אף שלא היה בספר מסר דתי של ממש". בבלוג אחר דיבר מישהו על כך שהספר כולל 42 דפים, בדיוק כמו מספר הכרומוזומים בבני אדם, שגם נכרכים זה סביב זה כלולאה אינסופית, כמו בספר של הופשטטר הנושא אותו שם (זו טעות, אגב, לבני אדם יש 46 כרומוזומים).

אבל מה איחד בין הנמענים? זו הייתה שאלת השאלות. "לא היינו קבוצת חוקרים בכירה במיוחד", אומרת תלמי, "היה חוקר דתות מאיראן שהיה דוקטורנט בלבד, מישהי אחרת הייתה בכלל פיזיקאית. חוקרים מוכרים מאיתנו בתחום ההכרה לא קיבלו מעטפה. כל אחד ניסה לגבש תיאוריות ולא הצלחנו להבין מהו בדיוק החוט המקשר".

הוצאת הספרים של הופשטטר קיבלה גם היא עותק: "הספר נשלח אליכם כי הוא משולב בספרו של הופשטטר 'אני לולאה מוזרה', אשר עתיד לצאת בהוצאתכם. במקום אחר ניסה מישהו, כנראה המחבר עצמו, לשווק את הספר הצנום כ"תחליף" לזה של הופשטטר.

המחבר: מי אתה, פר נורפלד?

כך או כך, תלמי מצאה את עצמה מקדישה יותר ויותר זמן לסוגיית זהותו של המחבר, ובכל רגע נראה היה שהיא מתקרבת לפתרון. "אחד ממנהלי הפורום ציין שהחל לקבל הרבה כניסות מכתובת IP בשבדיה והוא איתר את האדם שהכתובת שייכת לו - מהנדס חשמל מאוסטרליה שאמר שהוא דיבר עם המתרגם משבדית. כך ידענו לפחות שאדם כזה קיים. במקביל, הבנתי שכדי להשתמש בציור שהופיע על כריכת הספר - ציור של אשר (מאוריץ קורנליס א*ש*ר היה אמן הולנדי סוריאליסט - ג"ו) - על הוצאת הספרים היה לקבל אישור. כך איתרתי, דרך בעלי הזכויות על הציור, את הוצאת הספרים שהדפיסה את הספר, אבל זו הייתה הוצאה פרטית שלא הסכימה למסור עוד פרטים".

באחד הימים עלה בפורום סרטון וידאו אמנותי של אדם שהזדהה בשם לוי שאנד. בפנים מטושטשות, טען שאנד שמצא חמישה עותקים של הספר בתחנת רכבת באינדיאנה. הפרט הזה לא היה מעורר הרבה עניין אלמלא אוניברסיטת אינדיאנה הייתה המוסד שבו מלמד הופשטטר. האם ייתכן שהופשטטר כתב את הספר בעצמו?

שאנד, "שנראה כמו אדם קיים, עם 400 חברים בפייסבוק", אומרת תלמי, "טען שהלך אל הופשטטר הביתה עם הספרים כדי להפתיע אותו בשאלה אם הוא כתב אותם, אך כשהוא פתח את הדלת הוא היה מוקף בכל מיני יפהפיות צרפתיות והוא צעק עליו שילך מהבית ושאין לו מושג מי כתב את הספר הזה או מה הוא רוצה ממנו".

תלמי ואחרים חשדו בשאנד שהוא עצמו מעורב בעניין, הן משום שבחר להציג את טענתו בסרטון אמנותי דווקא והן משום שטען כי מצא את הספרי בתחנת רכבת, מעין התייחסות למשפט בספר עצמו, שבו טוען המחבר שמצא כתב יד ולא כתב אותו בעצמו.

העיתונאי: מי פה הפסיכופת?

התעלומה שאבה את המדענים, שהרגישו עצמם חלק ממשחק, והרי מהו המדע כולו אם לא חידה שאנחנו גם חלק ממנה וגם הפותרים שלה? אבל תלמי כבר הייתה לקראת ייאוש. בעצת קולגות, פנתה לג'ון רונסון, עיתונאי מפורסם למדי בבריטניה, בעיקר בקרב חוגי השמאל האנרכיסטי (ראו מסגרת), וכותב התסריט ל"גברים שבוהים בעזים" בכיכובו של ג'ורג' קלוני, המבוסס על סיפור אמיתי. רונסון ידוע בחיבתו לתיאוריות קונספירציה וביכולתו לפתור תעלומות.

רונסון, שהיה אז בעיצומה של כתיבת ספר משלו, אמר לתלמי שהסיפור שלה מתאים בדיוק לספר שלו ולכן הוא יעזור ואף ייסע לשבדיה כדי להתחקות אחר המחבר. בספרו, שפורסם לבסוף ב-2011 תחת השם The Psychopath Test ("מבחן הפסיכופתים"), מספר רונסון מה קרה בהמשך: תחילה הוא יצר קשר עם הופשטטר, שאמר שאין לו שום נגיעה לעניין, שהוא מקבל "עשרות הצקות" מכותב הספר האלמוני וכבר נמאס לו. הוא סיפר שאדם בשם לוי שאנד אמנם ביקר אצלו, אך ה"יפהפיות הצרפתיות" שראה היו בסך הכול בתו והמורה שלה לפסנתר.

בשבדיה איתר רונסון את "המתרגם משבדית" של הספר - אדם המכנה את עצמו פר נורפלד (במאמר מוסגר נאמר שאכן יש איש בשם זה בשבדיה, נוירולוג בכיר העובד בבית חולים במדינה ואנליסט ביוטק עצמאי), אך האיש שפגש רונסון לא הסכים לענות על שום שאלה, בטענה שהוא רק מצא את הספר ותרגם אותו ולכן אינו יודע דבר.

כשביקש לשאול רק שאלה אחרונה, איך נבחרו האנשים שאליהם נשלח הספר, רונסון כותב בספרו "המבט של ה"מתרגם" באותו רגע היה נראה שהוא זה זה שכתב את הספר ורק חיכה לשאלה הזאת. אך רגע לפני שענה התערבה אשתו ושאלה, "איך הוא אמור לדעת אם הוא לא שלח את הספרים?" וכך חמק שוב פתרון החידה.

מבחינת רונסון זה היה הסוף. הוא החליט ש"המתרגם משבדית", שלכאורה רק מצא את כתב היד, הוא למעשה זה שכתב את הספר וגם שלח אותו, וכי המניעים שלו היו פסיכוזה מתקדמת, שיגעון חינני ותו לא. החוקרים נבחרו רנדומלית, פשוט כדי לגרום להם לשאול מדוע דווקא הם. "הנמענים חשבו שמישהו הצליח ליצור מהתלה כה מתוחכמת, שאפילו הם החוקרים לא הצליחו לפענח. הם חשבו שמדובר באדם מבריק ורציונלי, רק כי הם עצמם מבריקים ורציונליים, וכולם חושבים שאחרים הם בערך כמוהם", כותב רונסון.

ספרו של רונסון, "מבחן הפסיכופתים" (ראו מסגרת), נפתח במפגש של רונסון עם תלמי, עוסק בניסיון של האנשים הרגילים להבין את הכוחות שמניעים את הכלכלה העולמית ואת ההיגיון שלהם, בעוד שלטענתו אין חוקים ואין היגיון - פסיכופתים שהתנהגותם רנדומלית לחלוטין מנהלים את הכלכלה העולמית, אבל הדחף שלנו לסדר והיגיון גורם לנו לייחס להתנהגותם משמעות שאין בה, בדיוק כפי שהחוקרים ייחסו לשולח הספר Being or Nothingness.

המשמעות: מתקרבים לפתרון?

מבחינת רונסון זה אולי היה סוף הסיפור, אבל לא מבחינת המחבר. ב-2013 קרה דבר נוסף: נמעני הספר המקורי קיבלו עוד עותק של הספר - "עותק לאספנים", בתוספת "מרצ'נדייז" כגון תמונות ומדבקות המבוססות על הספר, וכעבור כמה חודשים - עותק נוסף, שהפעם מצורפים אליו רשימת שמות כל הנמענים, ובהם גם עמוס עוז וביל גייטס. במהלך 2013 גם עלה לאוויר אתר אינטרנט ובו צילום כריכת הספר ושעון שנראה כאילו הוא סופר לאחור לקראת איזה תאריך קרוב שדבר מה עתיד להתרחש בו, אך אופן הספירה היה מוזר. לרגע נדמה שהכול נבנה לכדי פתרון, ושוב נוצר ריגוש, אך תאריך היעד חלף ולא קרה דבר.

תלמי עצמה מתרגשת, חצי בצחוק, להיות ברשימה עם אנשים כאלה, ויודעת שזה חלק ממה שהמחבר רצה לגרום לה להרגיש. היא עדיין לא מבינה מה ניסה לגרום לה להרגיש בכך ששלח לה ורק לה גם ספר שלישי - עוד עותק של BorN שממוען לכאורה לאחד הנמענים האחרים ברשימה, שנפטר לפני זמן קצר.

גם מבחינת זהות המחבר, לא בטוח שנמצא הפתרון המלא. לוי שאנד, שהעלה את סרטון הווידאו האמנותי שלו ב-2008, טוען בשיחה עמו היום שהמתרגם/מחבר פר נורפלד יצר איתו קשר דרך רשת LinkedIn. לדבריו, כשהוא שולף את המייל, הוא אכן חתום בשם "פר", אבל כשנכנס לכרטיס שלו, הוא מופיע תחת השם K Rodberg, אדם העובד בארגון לתכנון ומינהל בשבדיה. כשניסיתי לבדוק בעצמי את השם ברשת החברתית, הוא כבר התקרא K. R. ניסיונותיי ליצור קשר עמו לא צלחו, כך שכעת לא ברור אם האיש המזדהה כפר נורפלד וכמתרגם הספר הוא אכן אותו נוירולוג שבדי.

מדוע בכלל קיבל שאנד מייל מנורפלד? לדברי שאנד, משום שהוא היחיד שפיצח את חידת הספר והבין את כוונתו, כך כתב לו "נורפלד".

בבלוג שלו שאנד אכן פורש בהרחבה את התיאוריה שלו: לטענתו, שם המחבר Joe K מתייחס בבירור ל-Joseph Knecht, גיבור הרומן של הרמן הסה "משחק פניני הזכוכית" המוזכר בהבלטה בפתיח הספר. ספרו של הסה מספר על קבוצת אקדמאים בעולם עתידי הפועלים תחת שני כובעים - מורים בבתי ספר ושחקנים במשחק מתוחכם שטיבו אינו ברור אך הוא סינתזה של כל המדעים והאמנויות. גיבור הספר מתמחה במשחק, אולם עם הזמן מגלה שהאקדמיה היא מגדל שן ומחליט לפרוש ממנה. בניסיונו לעשות זאת, הוא טובע למוות.

כך כותב שאנד: "אני מדמיין אותו (את כותב הספר Being or Nothingness) טובע בקונספט של הרמן הסה ובדירה ספוגה בחרדה אנושית, מבין פתאום כיצד ניתן להפכו למציאות... על ידי יצירת אירוע משותף לאנשים שונים, הדומים לגיבורי ספרו של הסה ומשחקים במשחק שמטרתו חיבור בין רעיונות אינטלקטואליים באופן חינני, וזה שמצליח בכך יותר הוא המנצח... בינתיים נוצר קשר בין האנשים... חלקם שואלים רק 'מדוע זה קרה לי', מגיעים לרמה מסוימת של בלבול ונוטשים את המערכה. אחרים נדבקים בחיידק ועוקבים אחרי הנרטיב לאורך שנים. אני רואה את כל האנשים הללו כסמלים שיש לחבר".

לטענת שאנד, "הסופר מתייחס בתחכום למונחים, לדרכי ניסוח ולכותבים אחרים שאותה קבוצה של אנשים רגילה לראות בהם חשובים. משהחליטו שזה חשוב, אותם אנשים יוצרים במוחם משמעות מתוך הדברים הללו", והרי מדובר במדענים שתפקידם לראות דפוסים באירועי החיים.

שאנד גם מביע אכזבה מכך שלא נוצרה מערכת יחסים משמעותית בין כל נמעני הספר. הוא שואל: האם זו הייתה מטרתו של הכותב, לחבר בין אינטלקטואלים לפעולה משותפת בעולם האמיתי במקום להירקב בתחומי התמחותם באקדמיה?

כמו תיאוריה מדעית, גם התיאוריה לגבי זהות הכותב ומטרותיו תישאר כנראה רק תיאוריה יפה, אפשרית אחת, למשחק שיצר מחבר הספר, שאולי יום אחד יגלה עצמו לפנינו, ואולי לא.

ג'ון רונסון נגד הבוסים הגדולים

את ספרו "מבחן הפסיכופתים" (The Psychopath test) בחר העיתונאי הבריטי ג'ון רונסון לפתוח בסיפור המצוד הבלשי שלו ושל ד"ר דבורה תלמי אחר מחבר Being or Nothingness משום שלדעתו הוא מדגים בצורה הטובה ביותר את החיפוש של אנשים שפויים אחר היגיון במעשיהם של משוגעים.

רונסון מתאר בספרו את ההיסטוריה של הטיפול בשיגעון באירופה ובארה"ב וכן את "עסקי בריאות הנפש" כפי שהם מתנהלים היום. הוא נפגש עם פסיכיאטרים, מטופלים, אסירים בבידוד וחברי כתות כדי לנסות לשרטט את הקו המפריד בין החברה ה"נורמלית" לבין היחיד ה"פסיכופת", אבל לבסוף הוא מגיע למסקנה שאין קו כזה. פסיכופתים, הוא טוען, אינם "זן נפרד", אלא חלק בלתי נפרד מהחברה שבה הם חיים.

יותר מכך, הוא טוען שלעתים קרובות החברה היא זו ש"משוגעת" ולא פעם אנשים החשים עצמם "רגילים" עלולים לגלות שבאבחונים שונים הם עלולים להיות מוגדרים חולים בלי שתהיה להם למעשה דרך להוכיח את "חפותם", שכן אין מבחן-נגד המגדיר "נורמליות". הוא מזהיר מפני תעשיית האבחונים הזאת וטוען שהיא מנפחת את מספר המוגדרים "משוגעים".

החידוש העיקרי בספר הוא כנראה הסימון של רונסון את מנהיגי העולם, ראשי התאגידים הגדולים ובעיקר אלה שהובילו למשבר הכלכלי ב-2008, כפסיכופתים. לטענתו, יש לכם סיכוי גדול פי 4 לפגוש פסיכופת כבוס שלכם מאשר כקולגה מן השורה, משום שפסיכופתים מאופיינים בתכונות המדרבנות אותם לתפקידי ניהול, כמו תחושת עליונות בלתי מבוססת וחוסר אמפתיה. נראה שהחברה מתגמלת את התכונות הללו, הוא אומר בצער.

הספר כיכב במשך שבועות רבים ברשימות רבי המכר המובילות בבריטניה ובארה"ב, וזכה לביקורות אוהדות בעיקר בזכות סגנון הכתיבה, אך גם לביקורות שליליות שטענו כי הוא מציג גישה פשטנית מאוד של עולם בריאות הנפש וכי חלק מהממצאים שלו הוגזמו.