מכירת כלל ביטוח: ה"סינופוביה" של הח"כים תעלה לנו ביוקר

ממה הם חוששים במכירת כלל ביטוח לסינים? משימוש בכספי הפנסיונר הישראלי למימון בניית מוזוליאום לזכר מאו צה טונג? הרי ברגולציה של היום זה בלתי אפשרי, מה גם שמי שמנהל היום את כספי הפנסיה שלנו הם לא בדיוק ל"ו צדיקים ■ דעה / עמית טסלר

מדד הפחד מהדרקון הסיני - או, אם תרצו, ה"סינופוביה" - הגיע לאחרונ לשיאים חדשים עם מאמר שפרסמה יו"ר מר"צ, ח"כ זהבה גלאון, בו הביעה את הסתייגותה ממכירת כלל ביטוח לידי קרן ההשקעות JT Capital הסינית. "במצב בו יהיו גופים זרים בעלי השליטה בכלל ביטוח, לא תינתן הגנה לכספי הציבור", טענה גלאון, "שכן בראש מעייניה של חברה זרה עומדים צרכיה ולא כספי הציבור הישראלי".

מי שקרא את הדברים עלול היה לחשוב בטעות כי אלה המחזיקים כיום בזכויות הניהול של כספי הציבור בכלל - ושל כלל ביטוח בפרט - הם ל"ו צדיקים שרק טובת הציבור עומדת לנגד עיניהם. אלא שאנו זוכרים היטב כיצד העלו אותם צדיקים את דמי ניהול החיסכון הפנסיוני בהזדמנות הראשונה שניתנה להם (מיד לאחר שרכשו את קופות הגמל מהבנקים), כיצד הם פעלו במרץ לשמר את כפל דמי הניהול בקופות הגמל, ובעיקר כיצד השתמשו בכספי הציבור כדי להעמיד לעצמם ולחבריהם במועדון הטייקונים המקומי הלוואות שבחלקן לא נפרעו. אז איזו אידיליה בדיוק חוששת גלאון להפר?

גלאון גם מזהירה כי בעקבות כניסת הסינים לשוק הפנסיה המקומי יוסטו כספי ההשקעות לחו"ל, חסכונות הציבור יעמדו בסיכון, בזמן ש"הרגולציה על השקעות המוסדיים היא מועטה עד כמעט לא קיימת".

זה אכן נשמע מפחיד, אבל העובדות מלמדות אחרת: עשרות מיליארדי שקלים מחסכונות הציבור כבר הוסטו בשנים האחרונות אל השווקים שמעבר לים (בחלקם לסין) והיד עוד נטויה. ומדובר בתהליך בריא של פיזור סיכוני השקעה. והרגולציה? זו כל כך התהדקה בשנים האחרונות עד כי היא אינה מאפשרת למוסדיים להזיז ולו שקל בודד מבלי שיעבור שלל בדיקות, אישורים, פרוטוקולים ו-ועדות השקעה. כללי הרגולציה הם אחידים, בין אם מדובר בבעל שליטה מישראל, סין או טימבוקטו, ומדהים לגלות כי יש עדיין מי שייטען שהיא "כמעט ולא קיימת".

זאת ועוד, גלאון טוענת כי עדיף לבזר את השליטה בכלל ביטוח באמצעות מכירת מניותיה לציבור. זה רעיון נחמד, אבל האמת היא שבהיעדר גרעין שליטה יכולים הסינים (או כל אחד אחר) להשתלט על כלל ביטוח באמצעות רכישת מניות הציבור בבורסה. כך שח"כ גלאון צריכה להחליט: האם היא נגד משקיעים זרים בכלל או שרק מהדרקון הסיני היא מפחדת? לטעמנו, שתי האפשרויות אינן ראויות.

ממה חושש סלומינסקי?

בינתיים נראה שמסע ההפחדה של גלאון נופל על אזנים קשובות, אפילו על אלה מהמחנה הפוליטי הנגדי. "יש כאן מצב בו גוף זר יכול במיליארד או 2 מיליארד שקל להשתלט על 200 מיליארד שקל מכספי פנסיה של אזרחי ישראל, וזה צורם", אמר יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ ניסן סלומינסקי, שהודיע על כוונתו לפנות בעניין ליועץ המשפטי לממשלה.

גם אם נתעלם מהעובדה שסלומינסקי ניפח את מצבת נכסי כלל ביטוח בלא פחות מ-64 מיליארד שקל, צרם לנו האופן בו רכישה של זכויות ניהול מתוארת כמעין השתלטות עוינת על כספי הציבור. ממה חושש סלומינסקי? האם משימוש בכספי הפנסיונר הישראלי למימון בניית מוזוליאום לזכר מאו צה טונג? ברגולציה של היום זה בלתי אפשרי וספק רב אם סלומינסקי היה מתבטא בצורה כזאת לו היה מדובר במשקיע אמריקאי.

"הסינופובים" צריכים לזכור כי אפילו האמריקאים הנמצאים במלחמת סחר מול סין מאפשרים לה לבצע השקעות בשטחם. ישראל אינה צריכה ואף אינה יכולה להרשות לעצמה להצטייר כמי שמונעת אצלה השקעות זרות. זה עלול להתברר כבומרנג מכאיב למדי.