ייצוגית: לא ניתן להסיר אפליקציות בסמארטפוני סמסונג

כמה זיכרון באמת יש בסמארטפון שלכם? תביעה ייצוגית נגד סמסונג מציפה בעיה שאין צרכן שלא סובל ממנה: היצרניות וחברות הסלולר מטמיעות במכשירים אפליקציות מובנות כדי לשווק את עצמן או לפתות צרכנים לרכוש מוצרים בתשלום

כל אדם שרכש סמארטפון בשנים האחרונות, גילה ודאי לאחר הרכישה כי נפח הזיכרון הפנימי המובטח על אריזת המכשיר אינו הנפח שהוא מקבל בפועל, בשל החלטתן של היצרניות להתקין על המכשירים אפליקציות שלהן, ללא אפשרות הסרה.

שני צרכנים, הילה אלפרט ואלעד שני, החליטו לנסות להילחם בתופעה המרגיזה. באמצעות עו"ד לירון פרמינגר הם הגישו בקשה לתביעה ייצוגית על סך 201 מיליון שקל נגד סמסונג ישראל ונגד היבואנית סקיילקס (סאני). במסגרת התביעה הם מבקשים פיצוי על סך 65 שקל לכל תובע, עבור רכישת כרטיס זיכרון, זמן הנסיעה לרכישת הכרטיס ואי-הנעימות.

התובעים טוענים כי סמסונג לא מיידעת את הצרכן טרם רכישת הסמארטפון על כך שיש אפליקציות שאין באפשרותו להסירן ואינן חלק ממערכת ההפעלה. מדובר באפליקציות אשר תופסות נפח זיכרון משמעותי מתוך נפח הזיכרון הכולל של המכשיר.

לטענת התובעים, האפליקציות האלה מונעות מהצרכן שימוש והנאה מלאים במלוא נפח זיכרון של הסמארטפון ו/או החלפת האפליקציות הקבועות בהתאם לרצון הצרכן - והכול תוך הסתרת מידע זה מהציבור.

כתב התביעה מביא לדוגמה את דגם גלקסי S4, אשר נמכר עם נפח אחסון של 16 ג'יגה, אך מותקנות עליו 29 אפליקציות קבועות שתופסות כחצי ג'יגה. דוגמה נוספת היא גלקסי S3 המגיע גם הוא עם נפח אחסון של 16 ג'יגה, כאשר 32 אפליקציות שמותקנות עליו תופסות כ-230 מגה.

בבקשת התביעה נכתב כי חלקן של האפליקציות הקבועות אותן סמסונג מונעות מלהסיר מהסמארטפון הן אפליקציות של חברות חיצוניות אשר, ככל הנראה, סמסונג כרתה עימן הסכמים המעשירים את קופתה ו/או מי מטעמה, על חשבונו של הצרכן אשר רוכש סמארטפון באלפי שקלים ואינו מיודע על כך מראש.

עוד מצוין כי בחלקן אין מדובר באפליקציות תמימות ו/או חינמיות לחלוטין, שכן לרוב, על מנת להשתמש במלוא הפונקציות של אותן האפליקציות על הצרכן לשלם סכומי כסף נוספים מעבר לאלה ששילם עבור רכישת הסמארטפון עצמו, ואם בוחר הוא שלא לשלמן, נותר הוא שבוי בידי סמסונג, עם אפליקציה קבועה הגורעת מנפח האחסון הפנוי.

יצוין כי בתחילת השנה החליטה ממשלת דרום קוריאה על חוק, שנכנס לתוקפו באפריל האחרון, אשר אוסר על סמסונג ויצרניות נוספות להטמיע בסמארטפונים שלהן אפליקציות בלתי ניתנות להסרה. ההחלטה לא קובעת שאסור להתקין אפליקציות אלא למנוע את הסרתן.

תגובת סמסונג: "התביעה הייצוגית עדיין לא נתקבלה במשרדנו. כשיגיע החומר, נלמד אותו ביחד עם יועצינו המשפטיים ונבחן את דרכי התגובה המתאימות".

מוסיפות חטא על פשע

בעניין זה יש לחדד נקודה נוספת: צרכנים ישראלים שרוכשים סמארטפון בחברות הסלולר "נענשים" פעמיים, משום שבנוסף לאפליקציות שמתקינה היצרנית על המכשיר, גם חברות הסלולר מתקינות אפליקציות רבות להפעלת שירותים שהן משווקות.

אפליקציות אלה לא רק תופסות נפח זיכרון, אלא גם מבזבזות משאבי מערכת וסוללה בכך שהן פועלות ברקע ומבצעות עדכוני גרסאות לעצמן, מבלי שהלקוח יכול להסיר אותן. ברוב המקרים, שירותי חברות הסלולר דורשים תשלום נפרד, והן משמשות כפרסומת קבועה בתוך השטח המוגבל של הסמארטפון.

חשוב לזכור שמעבר לזיכרון שנזלל על-ידי אותן אפליקציות, יש להתקנת אותן אפליקציות על-ידי גורם שלישי (במקרה זה, חברות הסלולר) השלכות נוספות: עוד הן גורמות לעיכוב בעדכוני הגרסאות, כי היצרן צריך לבדוק שהן ימשיכו לעבוד גם לאחר הפעלת הגרסה החדשה. בסופו של דבר, הצרכן רק מפסיד מכך.

מי שההשתלטות ה'עוינת' הזו נחסכת ממנו הם בעלי האייפון, משום שאפל היא החברה היחידה בשוק שהצליחה לגרום לחברות הסלולר "להתכופף" באופן קבוע בנושא הזה.

אפל לא מאפשרת לחברות לפתוח את האייפון לפני המכירה ולהתקין עליו אפליקציות משלהן. אפל גם לא מאפשרת לחברות הסלולר להדביק לוגו של החברה שלהן על הסמארטפון ובכך לפגוע במראה החיצוני של המכשיר.

אפל כמובן לא עושה זאת רק מדאגה לצרכן, אלא כדי לשמור שכל אפליקציה שהצרכן ישתמש בה תעבור דרכה, והיא תוכל ברוב המקרים לגבות אחוזים מההכנסות.

חברה נוספת שהצליחה לשמור בצורה כזו על הצרכן, אבל רק באופן חד-פעמי, היא LG, שדגם הפלקס שלה נמכר באורנג' ללא אפליקציות של חברת הסלולר.

גם מחשבים וטאבלטים

בעיה דומה, המתרחשת ברכישת סמארטפון או טאבלט, היא שנפח הזיכרון בפועל מצטצמם גם בשל המקום שתופסת מערכת ההפעלה. למרות שמדובר בנפח זיכרון גבוה, ליצרניות אין באמת בררה, כי מערכת ההפעלה ואפליקציות מסוימות הן דבר הכרחי שהמכשיר לא יכול להימכר בלעדיו.

ברוב המקרים, מדובר במספר בודד של ג'יגות שמוקדשות לדברים ההכרחיים, אך לפעמים הנפח הזה מתעצם עד כדי חצי מכמות הזיכרון שהצרכן סמך עליו בעת שקנה את המוצר.

כך למשל, כאשר מיקרוסופט החלה למכור את טאבלט ה-Surface מהדור הראשון שלה, שהגיע עם נפח אחסון של 32 ג'יגה, המשתמש קיבל בפועל רק 20 ג'יגה. ההתמרמרות של הלקוחות באותה תקופה לא איחרה להגיע, אך החברה לא פתרה את הבעיה.

מה יכולים הצרכנים לעשות? כשמדובר בסמארטפונים ובטאבלטים - לא הרבה, משום שגם פרמוט של המכשיר יותיר את האפליקציות על כנן, ואת מערכת ההפעלה הרי חובה להשאיר. כשמדובר במחשבים, אפשר להסיר חלק גדול מהתוכנות באמצעות "התקנה והסרה של תוכניות" בלוח הבקרה.

רוצים למחוק את האפליקציות? הסיכון באחריותכם בלבד

צרכנים שמחזיקים סמארטפונים מבוססי אנדרואיד של גוגל, ולא מוכנים להשלים עם האפליקציות הלא שימושיות שתופסות שטח לא מבוטל מהזיכרון ומבזבזות משאבי מערכת יקרים נוספים, יכולים להתקין גרסאות ROM שונות.

מדובר בפתרון שמחליף את כל מערכת ההפעלה ומרכיביה, כך שהמשתמש יכול להתקין גרסה חדשה יותר של אנדרואיד ועליה ממשק שונה ממה שהיצרן הציע לו. הבעיה היא שמדובר בפתרון לאנשים שמבינים קצת בטכנולוגיה ויודעים לבצע את המהלכים האלה.

כמו כן, היבואנית לא תטפל בבעיות שייווצרו במכשיר בעקבות החלפת הרום. הורדת הרום מתבצעת באופן עצמאי על-ידי הצרכן דרך פורומים ובאתרי אינטרנט שונים. מדובר בפתרון חינמי, אבל כדאי לברר מבעוד מועד אם מדובר ברום מומלץ.

ברוב המקרים מדובר בפתרון הפיך, כך שאם הרום שהתקנתם לא לרוחכם - תוכלו לחזור למקור. עם זאת, יש מקרים שהתקנת רום חדש עלולה לגרום נזק למכשיר, אם היא לא נעשית בצורה נכונה.