רב-סרן שמועתי בעולם הדיגיטלי

בשעת כתיבת דברים אלה שלושת הצעירים החטופים או חוטפיהם טרם השמיעו קול והם גם טרם חזרו הביתה, אבל האוויר מסביב אינו נשאר ריק. הוא מתמלא והולך בקולות חלופיים שממלאים את המרחב המקוון לאורכו ולרוחבו, ויוצרים "באז" גדול. החטיפה, המבצע הצבאי והאווירה הציבורית הטעונה והנרגשת יצרו כר נרחב למתקפות סייבר אינטנסיביות, עד כה שתיים במספר.

ביום שישי, 13.6.14, שעות אחדות לאחר החטיפה, הוצפה הרשת החברתית WhatsApp, בשמועות על חטיפה, ובעקבותיה הופצה הודעה "רשמית" שתיארה אירוע של חטיפה וחילוץ. רק עין מקצועית יכולה הייתה לצוד טעויות כתיב שנפלו ב"הודעת הדובר". באופן כללי היה זה נוסח שנכתב ביד מיומנת למדי ואשר התחזה ל"מקור רשמי".

כמה ימים אחר-כך, לאחר שהידיעה הראשונה התגלתה כבדותה מוחלטת, הופצה שוב ברשת ידיעה, הפעם אכזרית, שלפיה החטופים נורו, הרוצחים נתפסו, וברגע זה ממש הרב חנניה צולק מגיע לאחד הבתים כדי לדווח על כך למשפחות. הפרט היחיד הנכון היה הביקור, כל היתר - שטויות ורוע-לב. גם הפעם נכתבה הידיעה בעברית קלוקלת עמוסה בטעויות תחביר ולשון.

כך ניתנה הוכחה נוספת לתופעה המוכרת מן ההיסטוריה הרחוקה והקרובה שלנו, ה"מפה לאוזן" הישן והטוב קיבל גרסה חדשה, והפעם בזירה המקוונת. בהיסטוריה הרחוקה ידעו קהילות יהודיות, בתפוצותיהן השונות, לפתח רשתות תקשורת עצמאיות. הן נזקקו לאיזשהו קשר אישי, אינטימי, שיבדל אותן מן הסביבה ויחבר את האחד לאחר. היהודים חיו פעמים רבות תחת איום וחשש מתמידים, וכך נהגו להעביר מידע פנימי במקומות המפגש שלהם, בבית-הכנסת, בחצר המגורים ובמרחבים מוגנים ומבודדים אחרים. לכך הוסיפו לפרקים גם שפות ייחודיות, כמו יידיש ולדינו שהיו מובנות רק לאנשי הקהילות, ובכך חיזקו את הקשרים ביניהם. זו הייתה שיטה של הידברות, חלק בלתי נפרד מהחיים היהודיים.

גם ההיסטוריה הקרובה שלנו, של הדרך אל המדינה ואפילו לאחר קום המדינה, הייתה זרועה במערכות תקשורת לא רשמיות, שיצרו רשת סמויה של מקורות ושל "ידע לכאורה". הן פעלו במהירות ועקפו את האינפורמציה הרשמית. היה פעם "גיבור לאומי" שקראו לו "רב-סרן שמועתי", דרך אלגנטית לומר: "זה הגיע מאיזשהו מקור צבאי, חצי-רשמי וחצי לא, וצריך לקחת בזהירות את הנאמר, אבל בינתיים זה מה שיודעים"....

זה עבד נהדר בישראל שבה אין סודות. הממדים הקטנים של הארץ והחברה הישראלית קטנה, חברה במצור, אשר ברגעים קשים, וכאלה אינם חסרים פה, מתכנסת לתוך עצמה, משתפת, והידע הוא חלק בלתי-נפרד, גם אם הוא סמוי וחסוי, ובהיעדרו - ממציאה אותו.

אולם המהפכה האמיתית בהיקף ובעומק המידע ברשת, התחוללה עם פריסתה של התשתית הטכנולוגית החדשה של העולם הדיגיטלי. בעולם זה, כמה לא מפתיע, ישראל הפכה מיד למובילה. היא מובילה בבעלות על הסמארטפונים, באחד מן המקומות הראשונים בעולם, בבעלות על טאבלטים, בשימוש באינטרנט (72% מן הישראלים גולשים באינטרנט מדי יום בסמארטפונים שלהם). במספרים זה אומר כי 2.65 מיליון תושבים משתתפים באופן פעיל ביותר ברשת חברתית כלשהי. כך ישראל היא שוב מעצמה טכנולוגית.

ברור, כי זוהי זירה שכל צד הקרוי בעגה הצבאית "עמית" או "טורף", ובשפה פשוטה "ידיד" או "אויב", ירצה להשתמש בה. ה"אויבים" - חמאס, איראן, האקר היכן שהוא, ואפילו ישראלי רע-לב, יחדירו אליה מידע, ירעילו אותה וינסו ליצור באמצעותה מבוכה, ייאוש ובלבול. זהו מעשה מובהק של לוחמה פסיכולוגית; ואילו ה"ידידים" ינסו בדרכם שלהם להרגיע, לחלק מידע, להשתתף ולשכנע, גם אם אינם יודעים דבר, אבל הם מרגישים שהם תורמים משהו לשיח הציבורי. נאיביות, כמובן.

בשני המקרים לקברניטים בישראל קמה בעיה - כיצד להתמודד עם המהירות הרבה שבה נפוץ המידע וגם עם היקף ההפצה שלנו. החברה הישראלית נמצאת כרגע בשעה קשה. המתח גבוה מאוד וכך גם הציפייה למידע. ברגעים אלה המנהיגות זקוקה לאמון הציבור בה, מתוך הנחה שהיא עושה את הצעדים הנכונים ופועלת כראוי; זאת, בלי להסביר למה. הדבר דורש דרגת אמינות גבוהה. אבל הציבור הישראלי כבר מנוסה מאוד, ואינו מוכן להעניק אשראי בלי שידע יותר; המידע יכול להרגיע ולנסוך אמון וביטחון. וכך, מדי פעם מופיעים ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלוף פיקוד מרכז ודובר צה"ל, מתייצבים בפני הציבור, אבל אומרים מעט מאוד. לנוכחות יש ערך, היא עדיפה על החלל הריק, אבל היא אינה מספקת את הרצון לדעת.

היבט חדש של מלחמת הסייבר

הדילמה "הקלאסית" של עולם הדוברות, מונחת לפנינו - מה עדיף: מהירות או אמינות? הרשת כופה על המשתתפים בתהליך לפעול במהירות רבה, ועלולה לגרור אותם לאמירות שיתבררו בדיעבד כלא אחראיות. מובן שהגורמים האחראיים ינסו להימנע מכך, אבל כיצד יוכלו לעשות כן. המציאות החדשה ברשת דורשת מהם התייחסות ובזמן קצר ביותר. ככל שהם ידברו פחות, החלל יתמלא בשמועות ובמידע לא מבוסס.

ישראל ניצבת היום בפני מצב חדש, פועל יוצא מהמהפכה הטכנולוגית ומן הנסיבות המיוחדות שלה. המדינה חייבת לפתח במהירות קוד של לחימה ברשתות בכלל וברשתות החברתיות בפרט. היא תצטרך ללמוד כיצד להגיב במהירות. עדיף אפילו ליזום תדרוכים והעברת מידע סדורים באופן שוטף, בכל רגע נתון, כדי להרגיל את קהל הגולשים כי המקור היחיד האמין, הוא המקור הרשמי. בכך היא תצמצם את השפעתם של השחקנים האחרים הפועלים ברשת.

לכשיסתיים המשבר הזה, ונקווה שיסתיים לטובה, תצטרך ישראל להשקיע חשיבה רבה בהיערכות להיבט החדש הזה של מלחמת הסייבר. רובנו חשבנו שאנחנו יודעים הכול, וכבר רצינו ללמד אחרים, עד שגילינו כי גם לנו יש מה ללמוד. והנה עוד לקח חשוב ממה שקרה פה.

הכותב, חבר-כנסת מטעם מפלגת העבודה, כיהן כדובר צה"ל