לא נביא אני ולא בן נביא. כששלחתי אתמול (ב') ב-12 בצהריים בפעם הראשונה את הטור למדור הדעות ב"גלובס", שבו ניבאתי כי יש סיכוי אפסי שהטרגדיה של שלושת הנערים החטופים תסתיים בטוב, לא ידעתי שכעבור ארבע וחצי שעות יבחין סגן-מפקד פלגה מיחידת מגלן בשיח יבש המונח באופן מוזר מתחת לטרסת אבנים. השיח נמצא בוואדי בין העיירה חלחול לעיירה בית כאחיל, מצפון-מערב לחברון, אותו ואדי שנסרק עשרות פעמים ב-18 הימים האחרונים.
שלשום בשבע בערב ישבו שלוש משפחות הנערים במשרדו התל-אביבי של דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו, יחד עם היועצים האסטרטגיים טל אלכסנדרוביץ' ואיתי בן-חורין. נושא הפגישה: כיצד יוצאים לקמפיין ממושך בארץ ובחו"ל, בנוסח הקמפיין שהניעה משפחתו של גלעד שליט להשבת הבנים. ואז הגיעה שיחת הטלפון ממערכת הביטחון: "לכו הביתה. יש עדכונים".
בהיסטוריה הטרגית של עשרות השנים האחרונות, הסדר עבד בדרך-כלל הפוך: קודם כל פיענוח ופיצוח של חוליית החוטפים, שהפכה מיד, חוץ מהמקרה של נחשון וקסמן, ז"ל, גם לחוליית רוצחים; ואז, תוך קבלת מה שמכונה בעגה המשפטית המכובסת "היתרים לאמצעי חקירה מיוחדים", נשברו החוטפים בחקירה, והובילו את חוקרי שירות-הביטחון-הכללי אל מיקום הגופות.
כאן קרה מצב הפוך. החטופים, שהתבררו אתמול כנרצחים, נמצאו. החוטפים שהתבררו כרוצחים, עדיין לא אותרו. ההבנה היא, שמרואן קאווסמה ועמאר אבו-אל-עיישה נמצאים עדיין באזור חברון. הם הכינו מראש מקום מסתור מצויד היטב, שוב כלקח מפרשת נחשון וקסמן, שבזמן חטיפתו אנשי השב"כ קיבלו מידע מודיעיני יקר ערך מפלסטיני שסיפק לחוליה בביר-נבאללה אוכל, ושנלכד בידי כוחות הביטחון.
משתתפים שנכחו בישיבת הקבינט הביטחוני מתארים את המלצות הדרג הביטחוני, הרמטכ"ל בני גנץ וראש השב"כ יורם כהן, כמתונות למדי. זה לא נובע מצמחונות אלא מהכרת המציאות. לצה"ל אין כרגע כתובת לתגובה מכאיבה.
"אין כאן פ"מ", מגדיר את זה קצין בכיר במטה-הכללי. כלומר, אין פקודת-מבצע מסודרת שקיבלו החוטפים לבצע את החטיפה. לא מחאלד משעל בנאומו בקטאר, ולא מסאלח ערורי בכיר החמאס שיושב בטורקיה, וגם לא מראש ממשלת חמאס בגדה, איסמעיל הנייה. בלילה האחרון נעצרו שלושה פלסטינים בלבד בגדה.
ההבנה בצה"ל היא, שהפעילות נגד החמאס בגדה תימשך כל הזמן, ושאין צורך להכריז על "מבצע" רק כדי להשביע את דעת הקהל המשוועת לנקמה, כפי שהדבר מתבטא בטוקבקים וברשתות החברתיות. נקמה זו לא תוכנית פעולה. גם זעם זה לא תוכנית פעולה.
כאשר הרמטכ"ל בני גנץ צריך להמליץ לדרג המדיני מה לעשות בתגובה לחטיפה ולרצח, הוא מבדיל בין הדם שעולה לראש לבין המציאות כפי שהיא משתקפת מחקירת הפיגוע: יוזמה מקומית של תא חמאס חברון לרצוח מתנחלים, תוך ניצול הזדמנות של שלושה נערים טרמפיסטים שעומדים בחושך בטרמפיאדה מבודדת. לא יותר מזה, וגם לא פחות.
חיל האוויר ביצע בליל אמש את התקיפה הנרחבת ביותר שביצע בעזה מאז סיום מבצע "עמוד ענן" ב-2012, עם 34 מטרות שהופצצו, אלא שגם זו לא הייתה יותר מהפצצת נדל"ן מורחבת. ההבנה בצבא היא, כי המבצע הבא בעזה הוא, לצערנו, רק שאלה של זמן, מבצע שיביא לירי מסיבי הרבה יותר של רקטות על גוש דן, הרבה מעבר לרקטות הבודדות ששוגרו למרכז בעמוד ענן ונפלו, מלבד הנפילה בראשון לציון, בים או שיורטו בידי כיפת-ברזל.
אפשר עדיין לעצור את מה שנראה כהידרדרות ביטחונית לקראת התלקחות. חמאס עזה מעביר מסרים דרך מצרים שהוא אינו מעוניין בהסלמה ברצועה. הימים מורכבים, מסובכים, מלאי דלק באוויר. בין הסכנה לחדירת דאע"ש לירדן, להתלקחות בצפון, הניסיון המדמם של ישראל לימד אותה שעל גופות לא יוצאים למלחמות.
אל דאגה. המלחמות כבר יגיעו. ישראל רק צריכה לפעול להרחיק אותן, עד כמה שניתן.
■ הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
