"הפחד שולט בשוק האג"ח וזה פוגע במשקיע הקטן"

לאחרונה אנו עדים להמלצות של מרבית הגורמים בשוק בכללם הבנקים, בתי השקעות, יועצי השקעות ומנהלי השקעות כי יש להחזיק אחוז גבוה מאוד של אג"ח מדינה על חשבון אג"ח קונצרני כאשר אווירת "העליהום" המרחפת מעל האג"ח הקונצרני: מסוכנים להשקעה. האמנם?

בני מוזס, מנכ"ל כוון בית השקעות, מציין במאמר שפרסם כי הבעיה העיקרית היא שנוטים לחשב את הפרש התשואה בין אג"ח מדינה לאג"ח קונצרני ביחס למה שהיה מקובל היסטורית. נהוג היה לחשוב שבמידה והקונצרני בדירוג גבוה של A , A+ , AA נסחרים בתוספת תשואה של 1% ויותר זה סביר בהחלט. באותה מידה נהוג היה לחשוב כי אם הדירוג נמוך יותר כמו A- , BBB+ , BBB סביר היה לקבל תשואה עודפת מעל ל-2%-3% לעומת אג"ח מדינת ישראל במח"מ מקביל.

אכן היסטורית, אם נסתכל למשל על תחילת שנות ה-2000 המוקדמות כאשר לא האמינו ביכולתה של מדינת ישראל לפרוע את חובותיה על רקע אינפלציה גבוהה של אותם ימים הרי שאג"ח מדינה הניב אז תשואה של 11% עד 12.5% במח"מ של 8-10 שנים וזאת לעומת אג"ח קונצרני מסוג A - או BBB+ שהניב תשואה של 15% - 16% .

יחס זה בין התשואות, מציין מוזס, היה נחשב לסביר לתקופה דאז. אם לוקחים את תשואת האג"ח כבסיס 100 אזי תוספת התשואה בגין אג"ח קונצרני הסתכם ב-30%-40%. אולם, המצב כיום הוא שונה ואינו ריאלי כיוון שתוספת הסיכון בגין השקעה באג"ח קונצרני גבוהה במונחי בסיס מהאג"ח הממשלתי ב-200% עד 300% ואף יותר במונחי תשואה.

בימים אלה, אג"ח מדינה במח"מים לתקופה של 3-4 שנים מספקים תשואה שנעה סביב 1% בלבד ואג"חים שקליים במח"מים ארוכים יותר של 8 שנים מניבים תשואה של 2.8% .

במצב דברים זה כאשר הבנקים אוהבים להפגין ממלכתיות ולהמליץ על אג"ח מדינה איך אפשר להסביר למשקיע רציני שמשקיע לטווח ארוך יחסית או לפנסיונר שרוצה לקבל תשואה סבירה לכספו ולמחיתו להסתפק בתשואה של אג"ח מדינה? כדי לקבל 72 אלף שקל בשנה, כלומר כ-6000 שקל לחודש הוא יצטרך להשקיע 10 מיליון שקל. האם זה הגיוני?

מצב זה נוצר, לדעת מוזס, כתוצאה מבהלה מיותרת של תגובת יתר בשוק ( over shooting ) הגורמת לתוספת סיכון לאג"חים הקונצרניות בפרמיית סיכון שנעה בין 100% ל-300% ויותר. זאת האנומליה השוררת כיום בשוק האג"ח שאינה עוזרת למשקיע הקטן והסולידי.

הפערים, חשוב לציין, מתייחסים לאג"חים של חברות גדולות ויציבות במשק אשר מעולם לא פספסו את תשלומי האג"חים והריבית שהם מחויבים בהם. אווירת "העליהום" הקולקטיבית על חברות יציבות במשק הישראלי נוצרה אמנם מהבהלה אחרי המקרים המפורסמים של אלביט הדמיה, אי.די.בי וכדומה שהיו שייכים לתקופה אחרת של בזבוז ולקיחת סיכונים מיותרים אשר פגעו בציבור המשקיעים.

כיום, אומר מוזס, האווירה שונה בתכלית ואינה משקפת את המציאות של החברות הגדולות במשק הישראלי ובשנה האחרונה השוק עובר התייעלות, חסכון, הורדת שכרם של הבכירים ובעיקר של פחד מצד בעלי העניין בחברות אשר כל טעות קטנה כגון אי תשלום קרן או ריבית במועד עלולה לעלות להם באיבוד החברה שבבעלותם. ולכן תוספת הסיכון מוגזמת בכל קנה מידה באג"חים הקונצרניות.

"בלתי סביר שבעלי אותן חברות יסכנו הון עתק שהשקיעו משך שנים רבות ולכן תוספת הסיכון המשתקפת באג"חים קונצרניות רבות מוגזמת ביסודה".

בשורה התחתונה מציע מוזס שכדי להקטין את הסיכון בהשקעה באג"חים קונצרניות יש לפזר את ההשקעה באמצעות תיק מנוהל או קרן נאמנות עם מרכיב מנייתי של 10% עד 30% עפ"י רמת הסיכון שהמשקיע מוכן לקחת על עצמו.

*** הכותב הינו מנהל השקעות בבית ההשקעות כוון בית השקעות, העוסק בניהול השקעות והוא עשוי להחזיק ולסחור בני"ע המוזכרים בכתבה זו. אין לראות במאמר זה משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או הצעה לרכישת יחידות הקרן ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד, ואין לראות במידע ייעוץ ואין הוא מהווה תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק את הניירות המוזכרים לעיל