כיצד ישפיעו המנהרות על עוטף עזה אחרי "צוק איתן"?

בתוך 7 שנים גדל מספר התושבים ב-32 היישובים של המועצה האזורית אשכול מכ-9,000 איש לכ-14,000 איש. במועצה האזורית מספרים על סקר צמיחה דמוגרפית שצופה גידול של עוד כ-8,000 תושבים עד שנת 2022: "לפי הסקר, בעוד שמונה שנים יגורו כאן כ-22,000 תושבים. אנחנו המועצה הכי מאוכלסת באזור הנגב", אומרת ל"גלובס" מנהלת המחלקה לצמיחה דמוגרפית של המועצה, שרון בסיל. גם במועצת שער הנגב, מצביעים על צמיחה נרחבת: מאז 2002 יישובי המועצה גדלו בכ-3,000 תושבים, וכיום גרים בהם כ-8,000 איש: "אנחנו נמצאים במגמת גידול מבחינת מספר התושבים ואין מצב שבתים ביישובים שלנו יהיו ריקים. תמיד יש אנשים שרוצים לבוא ולגור כאן", אמר השבוע ל"גלובס" ראש המועצה, אלון שוסטר.

"לא חיים על פצצה מתקתקת"

תכיפות אירועי הירי מכיוון הרצועה לעבר יישובי עוטף עזה, לרבות שני סבבי הלחימה הקודמים ברצועה במסגרת המבצעים "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן", לא שינו את המגמה. אלא שהאופי שנושא סבב הלחימה הנוכחי במסגרת מבצע "צוק איתן", שחשף במלוא אימתו את איום מנהרות התקיפה, מציף בקרב התושבים תחושות של חרדה שהודחקו היטב במשך שנים.

התושבים ידעו על האיום הזה במעורפל, אך צילומי התקריות שבהם נראים חוליות חמושות שעולות מבטן האדמה, נחושות לטבוח ולהקיז דם, הפכו אותו מוחשי: "אנחנו במצב חדש שצריך להבין ולעכל. לטילים ולפצמ"רים כבר למדנו להתרגל. במשך כל השנים האחרונות אנחנו בפירוש לא הרגשנו שאנחנו חיים במצב של לחימה מתמדת. היו כאן חיים נורמליים לחלוטין. עכשיו, אנחנו באמת לא יודעים מה תהיה המשמעות של האיום החדש וכיצד הוא ישפיע על המוטיבציה של אנשים לבוא לגור כאן. צמיחה דמוגרפית נמדדת בטווח של שנים, כך שכרגע לא ניתן להעריך את ההשלכות של השלב הזה בלחימה עם עזה", אמר ל"גלובס" בעל תפקיד באחת המועצות באזור.

בחלק מהיישובים בעוטף עזה דיברו השבוע על העצמת איום המנהרות בדיווחים התקשורתיים, וטענו שחלק מהם גובלים ביצירת פאניקה של ממש: "אנחנו בפירוש לא חיים על פצצה מתקתקת שמונחת לנו מתחת לבית. מנהרת תופת מתחת לחדר אוכל באיזה קיבוץ היא המצאה עיתונאית שהציבור קונה ונבהל ממנה", אמר שוסטר משער הנגב.

שוסטר, כמו רבים מראשי היישובים בעוטף עזה, התעקשו לדבר השבוע על איכות חיים גבוהה, על חיי קהילה מגוונים ותומכים שניצחו בינתיים את הטרור העזתי.

הצמיחה מהעשור האחרון היא ההוכחה לכך. כעת הם אומרים שחלק בלתי נפרד מהשיקום המנטלי שיעברו ברגע שהאש תינצר תלוי באופן ההיערכות של צה"ל למען ההגנה על היישובים מפני איום המנהרות המתעצם. בינתיים, רבים מהתושבים מבולבלים, מדברים על "פוסט טראומה שכולנו נצטרך להתאושש ממנה"; על החשש מנטישה ברגע שהאש תדעך; על החרדה מפני מחבלים חמושים שמסתובבים בין בתי הקיבוצים. שם מבינים שבחודשים הקרובים יעמוד לפני התושבים אתגר חדש שלא עמד לפניהם אחרי שני המבצעים הקודמים בעזה: לשקם את האמון בבית. יש את אלה שכבר מדברים על אימוץ של כללי התנהגות חדשים כמו נעילת דלתות, אחרים מתעניינים בהוצאת רישיון להחזקת נשק.

"תנו לצה"ל לנצח", קראו לפני כעשור מתנחלי גוש קטיף לשעבר בעיצומם של ימי לחימה מדממים שבהם מחבלים טבחו בהם, בין אם בפיגועים של חדירה אל היישובים, בירי של מטחים כבדים של פצצות מרגמה, ובין אם בהנחת מטעני נפץ רבי עוצמה. החודש מלאו 9 שנים ליישום תוכנית ההתנתקות שבמסגרתה פונו גוש קטיף והיישובים הישראליים שבצפון השומרון. "תנו לצה"ל לנצח", קראה, כמעט זעקה השבוע הקיבוצניקית ממפלסים, אורלי שוסטר.

קיבוץ ארז: "אנחנו חושבים גם על היום שאחרי המלחמה. צריך לעבוד"

נוסד: 1949

יו"ר משק: רוני לוין, 62, נשוי, אב לשלושה וסב ל-4 נכדות

תושבים: 420. לוין: "כרגע יש בקיבוץ כ-250 איש, רוב הנשים והילדים יצאו במהלך השבועיים האחרונים להפוגה אצל מארחים במרכז ובצפון"

תעשייה: מפעל ארז מוצרים תרמופלסטיים שמייצר יריעות תרמופלסטיות לשימושים שונים ובהם ייצור של חגורות הצלה ימיות, מכלים לאחסון סוגי דלק וכימיקלים. המפעל מהווה את מקור ההכנסה המרכזי של (כ-70%) ומייצא כ-75% מהתוצרת לדרום אפריקה, ארה"ב, אוסטרליה ולמדינות במזרח ובמערב אירופה. במפעל מועסקים כ-65 עובדים, יותר ממחציתם תושבי הקיבוץ. "זה מפעל חיוני שעובד 24 שעות ביממה, וחרף הלחימה האינטנסיבית הוא לא עצר את פעילות הייצור שלו אפילו לשעה אחת. יש לנו מחויבות ללקוחות בשוק המקומי ובחו"ל ואנחנו חושבים גם על היום שאחרי המלחמה. צריך לעבוד".

חקלאות: 250 דונם של מטעי אבוקדו; 600 דונם פרדס; גידולי שדה ורפת של 300 פרות חולבות. "חלק מגידולי השדה שלנו, גזר ותפוחי אדמה, נמצאים בסמוך לגדר המערכת ויש הנחיה מפורשת של הצבא שאוסרת עלינו להתקרב אליהם. השבוע, כשאירעה חדירת מחבלים באמצעות מנהרה, כל התנועה באזור נחסמה ומשאית שהובילה מזון לפרות עוכבה במשך שלוש שעות. הפרות נחלבו על קיבה ריקה. לא הייתה ברירה".

הרקטות: "במשך 14 שנה של ירי רקטות ואזעקות תכופות למדנו להכיל את האיום ולהתנהל בו בצורה סבירה. אנחנו חיים 600 מטר מהגדר ושום דבר לא התחיל אתמול בבוקר. בשנים האחרונות, המדינה מיגנה אותנו בצורה יוצאת מן הכלל - הן בבתים והן במוסדות החינוך. מערכות ההתרעה עובדות על הצד הטוב ביותר".

המנהרות: מנהרה התקפית שהתגלתה ביום שני השבוע בין ארז לבין הקיבוץ השכן ניר עם, וחוליה של 10 מחבלים שהתפצלה לשתיים - כשאחת מהן התקדמה לכיוון ארז. צה"ל סיכל את הפיגוע וחיסל את המחבלים. בתקרית נהרגו קצין וחייל צה"ל. "יש לנו צוות חירום יישובי שמתאמן על המודלים השונים גם בימי שלום, אבל אין ספק שבסיבוב הלחימה הזה נפרדנו מההכחשה שהייתה לנו לגבי המנהרות מעזה. המנהרה האחרונה נחשפה קרוב מאוד אל הקיבוץ וצה"ל נתן במקרה הזה מענה יקר. לבי עם המשפחות שיקיריהן נפלו על הגילוי הזה. קרה כאן אירוע מכונן, אבל הצבא פרוס כאן כמו שצריך והגיב מהר מאוד. אנחנו שואלים את עצמנו מה יהיה אם אירוע כזה יקרה חלילה בימים של רגיעה".

מה עכשיו: "אתמול בלילה הלכתי לישון עם השאלה הזאת, אבל בסוף נרדמתי. אנחנו בעיצומה של צמיחה דמוגרפית ובתכנון של בנייה חדשה בקיבוץ. המציאות כאן לא השתנתה, אבל התפיסה שלה השתנתה. אני בהחלט חושש ממה שעומד לקרות עכשיו, אבל מקווה שהאהבה שלנו למקום תסייע לנו להתמודד עם המצב הזה".

פיתוח: "כל הבתים אצלנו מלאים. אם תרצה לשכור פה דירה תידרש לחכות. יש קבוצה גדולה של תושבים בארז שייבנו בתוך שנתיים את בתיהם ויקבלו מעמד של חברים. יש לנו תוכנית לקלוט בקרוב מאוד 30 משפחות חדשות. התוכנית המקורית דיברה על חודש ספטמבר הקרוב, אבל בעקבות האירועים האחרונים ייתכן שזה יידחה במעט. התוכנית ל-5-6 השנים הבאות מדברת על קליטה של 100 משפחות חדשות, אבל התב"ע המאושרת מדברת על בינוי לכיוון הגבול עם עזה".

"צוק איתן": "אני מאמין שגם אחרי המבצע הנוכחי ארז ימשיך להיות אטרקטיבי עבור אלה שמחפשים איכות חיים. יש באזור הזה רכבת, מכללה מצוינת (ספיר), קהילה ומשפחות נהדרות. השכנים אמנם לא טובים, אבל לא הכול מושלם בחיים".

קיבוץ מפלסים: "המנהרות הן הסיוט הכי גדול שלי"

נוסד: 1949

חברת צוות החירום היישובי: אורלי שוסטר, 46, נשואה לישי ואם ל-3 בנות. עובדת כמורה בבית ספר תיכון בבאר שבע

תושבים: כ-900 איש, מהם כ-200 חברי קיבוץ והשאר סטודנטים שלומדים במכללת ספיר ותושבים. שוסטר: "מאז תחילת המבצע, בסופי שבוע כמחצית מהתושבים יוצאים למקומות אחרים, להתרגעות ולהפוגה. הייתה לנו יציאה קהילתית לנהלל. במהלך השבוע יש כאן יותר תושבים. הקהילה מתפקדת מצוין".

תעשייה: מפעל מטל-סינטר שעוסק בתחום המתכת ומעסיק כ-100 עובדים.

חקלאות: רפת, לולים, פרדס וגידולי שדה עונתיים המשותפים עם הקיבוץ הסמוך כפר עזה.

שגרת חירום: "על כל פיפס קטן ועל כל נגיעה בגדר המערכת עם עזה מכניסים אותנו הביתה וצוותי הביטחון של היישוב נכנסים לכוננות. אני מרגישה שמגנים ושומרים עלינו".

הרקטות: "עד עכשיו היינו מאוימים בעיקר מרקטות וקיבלנו מהמדינה מענה בצורה של ממ"דים ואמצעי מיגון מעולים שהעלו את תחושת הביטחון האישי של התושבים בעשרות אחוזים. זה מאפשר לנו להישאר בבית שלנו ולא לברוח למקומות אחרים בכל פעם שיש סבב לחימה באזור".

המנהרות: "זה הסיוט הכי גדול שלי, שפתאום ייצא לי איזה מחבל מאיזה חור ויפתח במסע הרג. זה מפחיד אותי מאוד, מאוד, מאוד. בימים האחרונים אני נועלת דלתות, מה שלא העליתי על דעתי לעשות עד עכשיו. הדלת של הממ"ד אצלי בבית לא ננעלת ואני מחפשת עכשיו פתרון לדבר הזה. אני תמיד מדמיינת את אופן ההתמודדות שלי עם האיום הזה, עם הטירוף האדיר שיש בו. אני תמיד שואלת את עצמי איך אני מגנה על הבנות שלי. זה איום חדש מבחינת המוחשיות שלו, אבל כבר מזמן ידענו שהוא קיים. כפי שהאיום נהיה מוחשי גם ההיערכות של הצבא באזור היא מאוד מוחשית וכולנו שמים את מבטחנו בצה"ל".

מה עכשיו: "בכל רגע צח"י (צוות החירום היישובי) יודע מי מבין התושבים נמצא בקיבוץ ומי לא. הצוות יודע גם על הימצאות של כל אורח שמגיע, אם מגיע לקיבוץ. בימים האלה לא מתארחים במפלסים כך שזה לא ממש רלוונטי. גם אין בריכה. מי בכלל רוצה לבוא להתארח כאן במצב כזה? כולם עסוקים פה בלשרוד את היום-יום".

פיתוח: "מגמת הקליטה והפיתוח של הקיבוץ רק הולכת וגדלה עם השנים ביחס הפוך לחלוטין למצב הביטחוני. נקלטים אצלנו תושבים חדשים, סטודנטים ויש לנו שכונה חדשה גם לתושבים וגם לחברי קיבוץ. מי שבא לגור כאן אומר שכמה ימי לחימה מדי פעם בעזה שווים את רמת החיים שיש בקיבוץ, ועובדה - אנשים מצביעים ברגליים ורוצים לבוא למרות הכול".

"צוק איתן": "אם לא יפסיקו את המבצע באמצע כפי שהפסיקו את שני המבצעים הקודמים ("עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" - י.א), אם לא יירתעו מארדואן (ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן - י.א) ושכמותו ברחבי העולם, ואם נעשה את העבודה בעזה בצורה נחושה וצודקת כפי שהיא צריכה להיעשות וייתנו לצה"ל לנצח - אני מאמינה שיבוא לכאן שקט ארוך".

קיבוץ כפר עזה: "בטוח שיהיו משפחות שיתחילו לחפש מקום בטוח יותר"

נוסד: 1951. נעם שטהל, חבר קיבוץ, בן 47, נשוי ואב לשלושה

תושבים: כ-900 תושבים, מהם כ-220 חברי קיבוץ. שטהל: "בימים האלה נשארו בקיבוץ כ-100 איש, רובם בגלל שתפקידם מחייב אותם להישאר. אני ובני משפחתי נמצאים אצל קרובי משפחה ברמת גן. אנחנו 'פליטים דה לוקס'".

תעשייה: מפעל "כפרית תעשיות" שמייצר רכיבים לתעשיית הפלסטיקה ומעסיק כ-150 עובדים. לחברה שלושה אתרי ייצור נוספים - בקנדה, בסין ובגרמניה - והוא מייצא בהיקף של כ-700 מיליון שקל בשנה. 78% מהבעלות במפעל מוחזקים בידי הקיבוץ. כפר עזה מחזיק גם בחברת סינקופה לשירותי תאורה והגברה לאירועים.

חקלאות: גידולי שדה, בעיקר חיטה, חמניות ותפוחי אדמה ושותפות ברפת חלב עם רביבים וניר אליהו.

הפצמ"רים: "כשהתחילו לירות לעברנו פצצות מרגמה התנחמנו בכך שהן נופלות רק בשדות. אחר כך התחילו הקסאמים, והם היו עוברים מעל הקיבוץ. בהמשך, החלו לשגר פצצות מרגמה בקוטר של 120 מ"מ והן התחילו ליפול בחצרות היישוב. כשנהרג לנו חבר האמת כבר התפוצצה לנו בפרצוף ונאלצנו ללמוד לחיות עם זה כי זה הבית".

המנהרות: "עד עכשיו היה לנו נוח לא להתמודד עם האיום הזה. עוד מוקדם עבורי להגיד כיצד אני מרגיש עם איום המנהרות. ידענו שהוא קיים אבל לא ידענו באיזה היקף ולא ידענו לאן המנהרות מובילות. עבור מי ששמע בעבר את הסקירות של נציגי מערכת הביטחון זה לא חדש, אבל בשבועות האחרונים בהחלט הבנו כמה מוחשית היא הסכנה. אני מניח שעם הזמן נלמד ונבין יותר את משמעות האיום".

פיתוח: "יש תנופת פיתוח מרשימה מאוד בכפר עזה וביישובים נוספים באזור. אצלנו אנשים עומדים בתור כדי לשכור חדרים ודירות, והביקוש עולה על ההיצע. במהלך העשור האחרון נקלטו כאן 42 משפחות. עוד מוקדם לדעת מה יעשה סבב הלחימה הנוכחי למגמה הזאת, אבל אני מעריך שיש ביקוש רב למה שהאזור הזה מציע מבחינת איכות חיים, איכות הקהילה והמגורים בסביבה כפרית. אני לא חושב שהמניע של אנשים לרצות להיות כאן קשור רק להטבות מס שנותנת המדינה לתושבים".

הבית: "בימים כאלה עולות מחשבות על מעבר למקום אחר ומי שלא שואל את עצמו את השאלות האלה - לא אחראי. ועדיין, התשובה שלי לשאלה הזאת היא שכפר עזה הוא הבית, אבל דברים גם יכולים להשתנות. אני בטוח שאחרי הסבב הזה יהיו משפחות שיחליטו מבחינתן שזה אמנם בית, אבל יגידו 'די' ויתחילו לחפש מקום בטוח יותר. יש עבודה די נרחבת מצד רשויות המדינה כדי לגרום לתושבים להמשיך ולראות במקום הזה בית".

"צוק איתן": "לכל אחד מהתושבים באזור יש עמדה ודעה אישית בנוגע למצב. אני מצפה שמקבלי ההחלטות יפעלו להשגת הסדר מדיני שיאפשר לנו ולאזרחי ישראל שקט לאורך זמן, אבל אני לא נאיבי כדי להאמין שהסדר כזה יגיע בקרוב. ייתכן שבסופו של דבר נקבל שקט יחסי לתקופה מסוימת, ובתוך כמה חודשים או שנים נחווה סבב אלימות דומה. עם כל הצער שבדבר, זה חלק מהמציאות כאן".

קיבוץ נחל עוז: "אני מאוד חושש שהמצב הנוכחי יעכב את תוכניות הפיתוח בקיבוץ"

נוסד: 1953

יו"ר צוות החירום היישובי: יוסי וגנר, 65, נשוי ואב לשלושה

תושבים: כ-350 איש. וגנר: "כרגע אנחנו 86 איש בקיבוץ כי כל השאר יצאו למקומות אחרים. הפקנו את לקחי המבצעים הקודמים והוצאנו את רוב המשפחות עם הילדים לפעילות קהילתית משותפת במקום רגוע יותר. הרעיון הוא שההורים לא יהיו מודאגים ומוטרדים מהשאלה מה לעשות עם הילדים בשעה שיש חשש למנהרה או שיש נפילות בתוך הקיבוץ. חלק גדול מהתושבים הם סטודנטים ששוכרים פה דירות וכמעט כולם נסעו למשפחותיהם".

תעשייה: כיום אין לקיבוץ מפעל. וגנר: "עד לפני שלוש שנים הקיבוץ החזיק את המפעל לייצור כלי עבודה ממתכת, 'עוזת', בבעלות חלקית, אך מכר אותו. המפעל עבר לשדרות והקיבוץ הכניס קצת כסף מהמכירה. לא היה כאן אקזיט גדול". כיום הקיבוץ מפעיל שדה סולארי להפקת חשמל, שלדברי וגנר ניזוק בעקבות פגיעה של פצצת מרגמה במהלך הלחימה המתמשכת.

חקלאות: גידולי שדה בשדות הסמוכים לגדר המערכת עם עזה ולדברי וגנר ניזוקו קשות במהלך המבצע: "המצב קטסטרופה. כל השטחים שלנו הרוסים בגלל חפירות של הצבא, קווי מים שנהרסו ונפרצו בגלל תנועה מאסיבית של טנקים ושל דחפורים. הטנקים מהדקים את הקרקע באופן שלא ניתן יהיה לקיים עליה חקלאות לפחות כמה חודשים. את השטחים שנושקים לגדר אנחנו לא יכולים לעבד כי הם נמצאים מול סג'עייה ששם מתנהלת עיקר הלחימה. השטחים האחוריים משמשים את צה"ל לריכוזי כוחות ולשטחי כינוס. דרכי הגישה לשטחים החקלאיים נהרסו לחלוטין, וגם הגדר החכמה שמקיפה את הקיבוץ נהרסה. נזק של מיליוני שקלים. האבסורד הוא שאנחנו נמצאים 800 מטר מהגדר ונאסר עלינו לעבד גידולים במרחק של 3 קילומטר ממנה. את המלונים, למשל, לא קטפנו. הלכה לנו עונה שלמה".

הרפת: כ-370 פרות חולבות: "הרפת ממשיכה לעבוד כרגיל גם בימים האלה, אבל הפרות לחוצות בגלל כל הפיצוצים באזור. בעונה הזאת הפרות ממילא מניבות פחות מאשר בחורף, אך המתח הזה גורם לירידה נוספת בתנובה".

הלחימה בסג'עייה: "כל זה קורה לנו מול הבית והפיצוצים העזים מרעידים לנו את הבתים. היה לי סדק קטן באחד הקירות ועכשיו הוא התרחב מאוד והותיר הרבה מאוד פירורים של טיח. בחלק מהבתים החלונות התנפצו מהדי הפיצוצים".

הפצמ"רים והרקטות: "בגלל הקרבה הרבה שלנו לאזורי השיגור בעזה, בדרך כלל אנחנו קודם כל שומעים את ה'בום' ורק אחריו את האזעקה 'צבע אדום'. בימים האחרונים, בעקבות הלחימה של צה"ל בעזה, השיגורים נעשים ממקומות מרוחקים יותר ואז יש לנו 10 שניות בלבד כדי להתגונן. אין הרבה מה לעשות בעשר שניות מלבד לשכב מיידית על הקרקע. נחל עוז הוא הקיבוץ הראשון שלעברו נורו פצמ"רים, והוא הראשון שקיבל מיגון נרחב".

מנהרות: "אין ספק שמדובר באיום מפחיד ועכשיו הוא הרבה יותר מוחשי. אנחנו עדיין תוך כדי לחימה ועוד לא עיכלנו ועיבדנו אותו לגמרי. עד עכשיו האיום המשמעותי ביותר היה פצמ"רים ורקטות ונראה שההתמודדות עם האיום הזה עשויה להיות קשה יותר. אני מקווה שהצבא יפוצץ את המנהרות שהוא יודע עליהן ושנדע להיערך נכון".

פיתוח: "במהלך השנה האחרונה בנינו בנחל עוז כפי שלא בנינו במשך 20 שנה. התכוונו לקלוט בקיץ הזה 6-7 משפחות ונערכנו לקליטה של 15 משפחות בסך הכול. צמיחה דמוגרפית הוא הבסיס של הכול כאן אחרת רק הזקנים יישארו. ואנחנו מזהים עניין רב ורצון לבוא לגור. זאת הסיבה שבנינו בתים חדשים ושיפצנו בתים ישנים . אני מאוד חושש שהמצב הנוכחי יעכב את תוכניות הפיתוח, אבל בסופו של דבר איכות החיים עולה בהרבה על הסכנה".

"צוק איתן": "הייתי יו"ר צח"י גם בשני המבצעים הקודמים, ואחרי כל אחד מהם צפינו את המבצע הבא כפי שאני צופה כבר עכשיו את זה שיבוא אחרי 'צוק איתן'. אין לי ספק שהסיפור הזה יחזור על עצמו בעוד זמן לא ארוך. הייתי פעם איש שלום מובהק אבל עם השנים הבנתי שלפחות מול עזה לא נצליח עם זה. נהייתי פסימי. רציתי שיהיה כאן שלום - והתבדיתי. מה שקורה עכשיו יחזור ויהיה עוד יותר גדול: חמאס יתאושש, יתחמש מחדש, ישגר רקטות לכל מדינת ישראל וגם מעבר לחיפה, יכרה מנהרות תקיפה חדשות. ריטואל".

 יושבים על הגדר