לחסל את אונר"א

בספרה "מאז ומקדם" שפורסם ב-1984, גילתה ג'ואן פיטרס כי יד נעלמה באו"ם שינתה את תוכן המסמך שבו הוגדר מי ייחשב לפליט פלסטיני. במסמך המקורי נכתב כי לפליט ייחשב "מי שהיה תושב קבע בא"י /פלשתינה במהלך התקופה שבין 1.6.46 ועד 15.5.48, ואשר כתוצאה מהעימות הישראלי-ערבי איבד את ביתו ואת אמצעי פרנסתו ומצא מקלט באחת ממדינות בהן מספק מנגנון אונר"א סעד..". והנה התברר, ש"מישהו" תיקן זאת ל"מי שבגלל מלחמה, פעולות איבה או גירוש נאלץ לעזוב את המקום שבו התגורר מאז ומקדם". המשמעות, לדעת פיטרס, הייתה יצירת מאסה קריטית של כמה מאות אלפי פלסטינים.

אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של הפליטים הפלסטינים, קיבלה מנדט לפעול במאי 1950. היעד אז היה ברור וחד - שיקומם של הפליטים. ישראל נתנה אמון בסוכנות הזאת, שנחשבה אז לחלק מארגון האו"ם. ב-1967, אחרי יצירת גל שני של פליטים פלסטינים, חתמה ישראל על הסכם שיתוף פעולה - "הסכם מיצ'למור-קומיי" - ואף תרמה כספים לשיקומם של הפליטים. משהו השתבש בסוכנות עם חלוף השנים. אונר"א הפכה להיות יותר ויותר מייצגת של הפליטים הפלסטינים, בתהליך שבו שני הצדדים מזינים האחד את השני - לפליטים אינטרס בהנצחת סיוע החינם, ולסוכנות עניין בשמירה על המסגרת המיוחדת. מיוחדת? כן, עד מאוד.

ל-10.4 מיליוני פליטי העולם כולו, שמחציתם אסיאתיים ושליש מהם אפריקאים, הקים האו"ם ארגון המוכר כ-UNHCR. לעומת זאת, ל-800 אלף הפליטים הפלסטיניים שברחו מבתיהם ב-48', הוקמה סוכנות שיקום פרטית, מיטיבה ומפנקת, אונר"א שמה. מתוך "5 מיליון פליטים פלסטינים רשומים" כיום, רובם כבר לא מתגורר ב-66 המחנות שהוקמו ב-48' וב-67'. ב-40 אחוזים מבתי הפליטים שבמחנות מתגוררת אוכלוסייה רגילה, ואילו הדור השני והשלישי של "הפליטים" נמצאים כיום בכל מקום בעולם מלבד במחנות הפליטים. את הגידול במספר פליטי אסיה ואפריקה אפשר להבין: רעב, עוני וקשיי מחיה המוסיפים מדי שנה לעולם עוד ועוד אנשים רעבים ללחם העלולים למות. אך מדוע הגדילה אונר"א את מספר הפליטים מ-800,000 בשנת 49' ל-5 מיליון ב-2014? מי מעוניין לטפח ולהנציח דור שני ושלישי של פליטות?

עם תקציב של שלושת רבעי מיליארד דולר היכול להגיע למיליארד עקב "תוספות חירום" פיקטיביות, וכ-30,000 עובדים, מפעילה הסוכנות את מחנות הפליטים בירדן, בסוריה, בלבנון ובשטחים. 12,500 מתוכם מועסקים ברצועת עזה. כתוצאה מהקשר האינטימי בין הנתינים העזתיים לסוכנות, הפכה האחרונה להיות נציגתם הרשמית. כך, למשל, אנו שומעים מדי פעם את דברי הסנגוריה שמלמדים נציגי הסוכנות מאירופה על החוסים בצלם, ולאחרונה צולם בשידור חי כריס גינס, דובר הסוכנות בעזה, מקונן בבכי מר על הקורבנות וההריסות.

בבחירות האחרונות "לוועד העובדים" של הסוכנות, זכה החמאס ב-25 מתוך 27 המושבים. לא פלא אפוא שכל דולר או שקל פנוי שבידי אונר"א עזה, עובר לכיסוי "מטרות מקומיות" - כלומר, עובר למאזן של החמאס. ומי מממן את הסוכנות? בעיקר אמריקה ואירופה. ארה"ב תרמה בשנה האחרונה 294 מיליון דולר (7 מיליארד דולר בסך הכול עד היום) והאיחוד האירופי - 216 מיליון. שאר הסכום מגיע ממדינות ומארגונים בעולם.

מי שסללה את הדרך לסיוע ארה"ב לחמאס מבלי להותיר טביעת אצבעות, הייתה מזכירת המדינה קונדוליסה רייס שבמארס 2006 הצהירה "שצריך לסייע לפלסטינים מבחינה הומניטארית בערוץ לגיטימי 'עוקף חמאס'". היא רמזה אז שאונר"א עשויה להיות ערוץ לגיטימי להכנסת הכספים. ההערכה אז הייתה שארגון זה עלול להיות אחת הפרצות המיידיות שדרכן פעלה וושינגטון "לנקות את מצפונה" ולהעביר כספי סיוע לתושבי השטחים מבלי להכיר כביכול, בארגון הטרור חמאס.

ואמנם, מה שהחל להיראות לפני כשמונה שנים כתחילת ירח דבש בין אונר"א לחמאס, נתן את פריו: על פי ממצאי ה-FBI, עשרות ואולי מאות עובדי הסוכנות מעורבים בפעילות טרור; מורי בתי הספר מלמדים חומר "היסטורי וספרותי" שהוא הסתה לשמה נגד מדינת ישראל ונגד המערב; ובשנים האחרונות התברר מעל לכל ספק שמתקנים וכלי רכב רשמיים של אונר"א שימשו מחסנים לנשק ולתחמושת של החמאס.

הפלסטינים נהנים משירותי חינם

37 חברי קונגרס קראו בעבר להפסיק כל תמיכה כספית בסוכנות בעקבות דבריו של נציב הארגון דאז פיטר הנסן ש"ישנם אנשי חמאס בקרב עובדי הארגון אך אין זה פשע". הצעת חוק שהועברה בקונגרס ב-2009 ביוזמת נציגי שתי המפלגות, מארק קירק הרפובליקני מאילינוי וסטיב רוטמן הדמוקרט מניו ג'רזי, התנתה המשך העברת כספים לאונ"רא ב"הימנעות מעיסוק בטרור או בפעילות מסייעת לטרור, ובגילוי שקיפות מלאה לגבי כל סכום כספי".

הכלבים נבחו והשיירה עברה, כמאמר הפתגם העתיק. רק לאחרונה התבשרו אנשי הסוכנות בעזה כי יקבלו תקציב של 187 מיליון דולר לשיקום הרצועה. תושבים בעזה מקטרגים בפסימיות כי לשטח לא יגיע ולו דולר אחד, כי "שודדי הדרכים (החמאס) יספיקו לשדוד את הקופה עוד קודם שתנחת ברצועה".

ואונר"א? היא טוענת בקביעות שתקציבה נמוך מהוצאותיה. אפשר להבין זאת נוכח הלחץ ההולך וגובר של "פליטי עזה", המיליארדרים חאלד משעל, מוסא אבו מרזוק ואסמאעיל הניה, להגדיל את התקציב לתושבי הרצועה. לפני שלוש שנים נחנך בוושינגטון משרד אינטרסים שבו שני יוצאי הממשל האמריקאי לשעבר, מת'יו ריינולדס וכריס מגארת', פועלים כשתדלנים בממשל האמריקאי לשם תוספת משמעותית שיעביר משלם המסים האמריקאי לסוכנות הפרו-פלסטינית.

בסיכומו של דבר, הפליטים נהנים משרותי החינם של הסוכנות בו בזמן שהרשות הפלסטינית והחמאס נהנים מהסכומים של אמריקה ואירופה. שירותי הסוכנות מותירים לאבו מאזן ולחמאס כספי תקציב. בפועל, מעמיקה אונר"א את הבור לתוכו נופלת החברה הפלסטינית - בור של התמכרות לתרומות ועיסוק בטרור. החברה הפלסטינית התמכרה במשך עשרות שנים לסמי התרומות. אם המערב מעוניין שתקום מדינה פלסטינית עצמאית בגדה וברצועה, עליו לגמול את הפלסטינים מההתמכרות הזאת כאמצעי מחיה אולטימטיבי, ולחסל את אונר"א המהווה הן את הסם והן את המזרק להתמכרות זו.

הכותב הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ובעבר שימש בתפקידים בכירים בגדה המערבית ובלבנון