נא להכיר: אלה אנשי המפתח בהנהגת דאע"ש - "הצ'צ'ני", "אריה המדבר", איש הכספים, אחראי התעמולה והמנהיג שמחזיק יחידת חיסול אישית

הבנת המבנה התפקודי של הארגון וזיהוי מנהיגיו חשובים יותר משאלת מספר לוחמיו ■ מה ידוע על הנהגת הארגון הרצחני ועל דרכי השליטה באנשיו?

תומך סורי בדאע"ש / צילום: רויטרס
תומך סורי בדאע"ש / צילום: רויטרס

במערב מצטיירים אולי לחצים בינלאומיים להגברת המאמץ הצבאי נגד ארגון המדינה האיסלמית והלבנט (דאעש בערבית, Isis באנגלית), אך קהילת הביון העולמית עדיין מנסה לשרטט תמונה של הארגון, יכולותיו וכוונותיו. רבי המרגלים מהמערב סופגים יותר-ויותר ביקורת על ההמעטה בהערכת דאעש, שבתוך שנה אחת התפוצץ בגדול בהשפעה אל מעבר המגבלות של מלחמת האזרחים בסוריה, שבה התחיל לשגשג.

אפילו גודל הארגון הזה אינו ברור. גופים עיראקיים ואזוריים מדברים על 50 אלף לוחמים. הערכות הביון האמריקני מעמידות את המספר על כ-10,000. הבריטים שמרנים יותר. מקור ביון בריטי אמר שההערכה היא שמדובר על כמה אלפים בודדים.

אבל הבנת המבנה התפקודי של הארגון, וזיהוי מנהיגיו, חשובים כנראה יותר מאשר מניית מספר לוחמיו. כאן הידע מעורפל מאוד - אפילו מנהיג הארגון המוצהר, אבו באקר אל-בגדאדי, היה תעלומה עד שדרשת הרמדאן שלו הופיעה באינטרנט בחודש שעבר. "הם הפיקו כמה לקחים מאז תחילת ההתקוממות שלהם בעיראק ב-2006", אומר אנתוני קורדסמן,

מנהל הביון לשעבר בפנטגון. "יש להם הנהגה מפוזרת הרבה יותר כיום. הם מוודאים שיש להם שני מפקדים בשטח בכל רגע נתון. אין להם שליטה מרכזית. המנהיגים קובעים את המדיניות, אך אינם מנסים לנהל כל מבצע ומבצע. והם ניידים. לרוב הלוחמים אין מושג היכן נמצאת ההנהגה החשובה ביותר".

חיסולים וסמכות דתית

כאשר מועצת הביטחון של האו"ם העבירה בשבוע שעבר החלטה שמגנה את דאעש ומגבילה את יכולות גיוס המימון של הארגון, היא הטילה עיצומים על שישה יחידים, אך רק שניים מהם חברים בדאעש - חמיד חמאד חמיד אל עלי, איש מימון, ואבו מוחמד אל-אדנאני, אחראי התעמולה הראשי שלו.

מקורות אחרים, בהם אנשים שחתומים על הכרזות והמסמכים באזורים שבשליטת הארגון, מקורות גלויים במדיה החברתית ואנשי ביון, מספקים תמונה מקיפה יותר, גם אם מוגבלת, של ההיררכיה של הארגון.

כמו הארגון הקודם, אל-קאעידה בעיראק, ההנהגה הבכירה של דאעש מחולקת בין מועצת שורה - "קבינט" של שרים עם תחומי אחריות מסוימים כמו גיוס, מימון ואספקת מזון - ומועצה צבאית קטנה, עם מפקד משלה. מתחת למועצה הצבאית פועלים ממונים עם תחומי אחריות ומומחיות כמו בניית משאיות נפץ או מטעני צד.

בגדאדי, שהכתיר עצמו ל"חליף" של דאעש, מטיל את סמכותו על הארגון, כפי שעשו לפניו ראשי אל-קאעידה, בשני אמצעי מפתח: יחידת חיסולים פנימית שרוצחת סוטים מהדרך, וסמכות דתית שמפעילה לחץ אידיאולוגי. נוסף על מבנה הליבה הזה, לדאעש יש "ממשלה" של אמירים אזוריים, שאחראים לאזורי השליטה שלהם, ומפקדים צבאיים נפרדים. הצמדת שמות לכל החבורה הזו היא עניין מסובך, בין היתר בגלל השימוש בכינויים מחתרתיים.

ככל הידוע, "שר המלחמה" של הארגון הוא אדם בשם אבו סולימן אל-נאסר, שכמו בגדאדי היה עצור במחנה Bucca האמריקני בעיראק, לפני שנהפך לג'יהאדיסט. חאזם עבדול ראזק אל-זאווי הוא שר הפנים, ואבו ספוואן ריפעי הוא ראש שירות הביטחון, לפי מידע מפורט אך לא מאומת שדלף מאתר אינטרנט אנונימי שנקרא "ויקי בגדאדי" ב-2013.

דמויות אחרות ניתנות לזיהוי ברור יותר. אבל עבדול-רחמן אל-בילאווי היה אחד המפקדים הבכירים בדאעש - כמה מקורות אומרים שהוא המפקד הצבאי העליון. מותו ביוני היה ממש לפני ההתקפה והכיבוש של מוסול. מקורות בארגון מכנסים את ההתקפה הזו "המתקפה של בילאווי".

אבו עומאר אל-שישאני, שהוא צ'צ'ני, נהפך גם הוא לדמות חשובה בארגון. הוא פיקד על קבוצה משלו, ג'ייש אל-מוחג'ירין, בסוריה לפני שערק והצטרף לדאעש. שאקר ווהיב אל-פהדאווי, המכונה "אריה המדבר", הוא מפקד בכיר נוסף, שלהוט יותר להראות את פניו בהשוואה לאחרים. הוא ניתן לזיהוי בעשרות תצלומים: פני בריון קשוח לא מחייך עם שיער שחור ארוך.

עבדאללה אל-ג'נאבי - בעבר דמות מפתח באל-קאעידה שהתחמק מניסיונות התנקשות אמריקאיים - הוא כנראה בכיר נוסף בדאעש, אם כי תפקידו לא ברור. ג'נאבי נושא דרשות דת קבועות בעיר פאלוג'ה מאז נפילתה בידי דאעש ב-2013.

שינוים בהתמקדות הארגון

"הנהגת דאעש היא במהותה מהבעת העיראקי, והיא מעסיקה עצמה מאוד בהחזרת השליטה במדינה לידיה", אומר ריצ'רד בארט, לשעבר ראש היחידה נגד טרור עולמי בביון הבריטי MI6, וכיום מומחה לג'יהאד. "אפשר לראות את זה בניסיון הצבאי שלהם. ותיקי אל-קאעידה הקימו את הגרעין של הארגון, והם מחויבים לאותם אידיאלים".

מבחינת דאעש, היעד האידיאולוגי היה תמיד "האויב הקרוב" - מונח שמתייחס במקור למוסלמים אחרים, בייחוד שיעים ולממלכות כמו ירדן ההאשמית ובית סעוד. בניגוד לכך, רשת אל-קאעידה הגרעינית התמקדה תמיד ב"אויב הרחוק" - הכופרים המערביים.

עם הפצצות האוויר של ארה"ב ורציחת העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי, יתכן שדאעש שינתה את ההתמקדות שלה. שלא כמו אל-קאעידה, היא הכריזה על עצמה כחליפות כלל-עולמית זמנית, ולכן ייתכן שהיא זקוקה להפגנת כוח בינלאומית.

"דאעש בהתמודדות מול אל-קאעידה על מי יהיה המותג הג'יהאדיסטי המוביל", אומר מקור מודיעין ישראלי בכיר. "ההבדל מול אל-קאעידה איננו אידיאולוגי. ההבדל הוא איך ומתי. דאעש רוצה הכול עכשיו. על-קאעידה סבלני יותר".

לפי כמה הערכות של שירותי ביון מערביים, לא ברור מכמה סמכות נהנית ההנהגה המרכזית של הארגון על הקבוצות האזוריות שמבצעות את מעשי הטבח באוכלוסייה. זרם חזק של חברים חדשים, שנמשכים לאידיאולוגיה האולטרה-רדיקלית של החליפות, אינו משולב באופן מלא במבנה הפיקוד של הארגון - הן מפני שההנהגה חוששת מהסתננות איומים, הן מפני שהפעילות מתפרשת כעת על פני שטחים כה נרחבים. הקנאים החדשים צפויים להיות פראיים יותר ופחות צפויים בהתנהגותם, מאמינים אנשי הביון.

עדיין לא ברור כמה מהר יוכל דאעש לתקוף את המערב במדינותיו - לפי תכנון מוקדם ריכוזי או ביוזמת מגויסים נלהבים מהמדינות הללו. "במה שנוגע לתכנון התקפות בחו"ל", אומר בארט, "אין להם לפי שעה את היכולות".

פוואז ג'רגס, פרופסור בבית הספר לכלכלה בלונדון, שחקר את אל-קאעידה, מעריך שהמטרה הראשונה תהיה אזורית. "נציגויות דיפלומטיות אמריקאיות או אירופיות בביירות, ירדן או טורקיה הן הבטן הרכה. אני במקומן הייתי חושש מאוד".

החמצן של דאעש: הצפיות בסרטוני הזוועה

איך משתמש דאעש ברשתות החברתיות כדי להתעצם / זיינאב טופייקי

אפילו עיתונאים קשוחים הזהירו אנשים שלא לצפות בווידאו, ואפילו לא להתבונן בתצלומי סטילס ממנו. אבל כמה דקות אחרי שהועלה לרשת, תצלומי עריפת הראש של ג'יימס פולי עברו מיד ליד. אנשים שחיפשו מידע על מות העיתונאי האמריקני צפו במעשה טבח. בסופו של דבר, יוטיוב הסירה את הווידאו. טוויטר, לבקשת משפחת פולי, מחקה את התמונות רק אם המשתמשים שיגרו אותן.

בשנה האחרונה דאעש העלה קטעי וידאו של סקילה באבנים, עריפת ראשים ועינוי של אלפי עיראקים וסורים, שמשפחותיהם אינן יכולות לספק לטוויטר את הראיות שהיא מבקשת, או לסמן את הווידאו ביוטיוב.

אבל חשובה בהרבה מהאבל של המשפחות השכולות היא העובדה שהקטעים הללו יובילו לעוד הרג של חפים משפע. דאעש תלוי בשימוש מתוחכם במדיה חברתית כדי להפחיד את ההמונים ולמשוך מגויסים. הוא מציף את המדיה החברתית בחומרים גראפיים במיוחד, בשילוב עינויים, בהקדמה למתקפות גדולות, במטרה לפורר את ההתנגדות על ידי הפחדה. אפליקציית טוויטר שלו, "שחר הגאות השמחה", משתמשת באלוגריתם של האתר כדי להציג פוסטים אוטומטיים מחשבונות של תומכים, ולנפח את נוכחותו באינטרנט.

המבטא הלונדוני הברור של המוציא להורג של פולי הופך אותו לאחד מאלפי מתנדבים, להערכת משרד החוץ האמריקאי, שדאעש פיתה מ-50 מדינות שונות בעזרת המדיה החברתית. חלק מקטעי הווידאו מזכירים משחקי וידאו פופולאריים, שבהם השחקן אמור לירות למוות בפיקסלים של יריבו.

כאשר העיתונאי דניאל פרל נרצח בעריפת ראש על ידי ג'יהאדיסטים ב-2002, הווידאו גרם לסערה, אך הוא לא נצפה על ידי כה רבים. צילומים מעריפת ראשו של איש העסקים האמריקני ניקול ברג ב-2004 פורסמו באתר מלזי, שנסגר במהירות. אבל בתקופה ההיא בקושי הייתה מדיה חברתית. מרבית חשבונות המדיה החברתית של דאעש ממשיכים לפעול. הם מושכים תשומת לב תקשורתית, וצנזורה שלהם יקרה ואולי גם מנוגדת לאידיאל חופש הביטוי. כאשר פוסטים מורדים, זה נעשה על בסיס אד-הוק. זה כבר לא מספיק. פלטפורמות גדולות אינן יכולות להרשות לעצמן להפוך לאמצעי הפצה קלה של תעמולה שמציגה רצח מבוים היטב. סגירת החשבונות של דאעש לא תסיר את החומר הזה מהאינטרנט, אך תקשה על איתורו והפצתו.

זה לא אומר שצריך לצנזר את כל החומר הגרפי. החלק המזוויע ביותר של חניקת טריק גרנר למוות בחודש שעבר על ידי שוטר ניו יורקי כשחזר והתחנן "אני לא יכול לנשום" לא הגיע למהדורות החדשות בטלוויזיה. לאתרי אינטרנט אין איסורים גורפים על הקרנת תכנים בעלי עניין לציבור, גם אם הם מזוויעים.

בארה"ב, ההגבלות החוקיות הן על הסתה או הפרת זכויות יוצרים. אילו דאעש היה משתמש בעותקים לא מורשים מהופעות הזמרת ביונסה, כל קטעי הווידאו היו נמחקים מיד מהרשת.

בבריטניה, שממנה מגיעים לדאעש מגויסים רבים, סקוטלנד יארד הזהיר ש"צפייה, הורדה או הפצת הווידאו ההוא נושאים העמדה לדין באשמת עבירת טרור", אבל זוהי הגזמה שהופכת אזרחים רגילים לעבריינים. פלטפורמות המדיה החברתית יכולות לבצע את האבחנה בין חשיפת מעשים רעים ותכנים המשמשים לתעמולה, ולאסור כליל על הסוג הזה. חברות המדיה החברתית חייבות להקים מועצות אתיקה עם סמכויות בנושא צנזורה ומחיקה. המדיה החברתית היא פרס לחופש הביטוי, אך זה לא אומר מתן יד חופשית לקבוצות שמבצעות פשעים נגד האנושות, ונהנות מהחמצן של פומביות עולמית בהקלקה.

■ הכותבת היא פרופסורית באוניברסיטת צפון קרוליינה