דעה: החלטת בנק ישראל - קריאה לאוצר להפשיל שרוולים

ברביע השני, לפני מבצע "צוק איתן", נרשמה צמיחה אפסית לנפש, שלוותה בירידה בייצוא הסחורות ובהשקעה בנכסים קבועים, כלומר, הן בהשקעות הפירמות במכונות ובציוד והן בהשקעה בדיור. הלחימה בדרום, שגולשת לקרב התשה, גובה מחיר כבד בתעשייה בדרום ובתיירות בכל הארץ, שצפוי להתבטא גם ברביע האחרון של השנה עקב ביטולי נסיעות. הפגיעה בתוצר של הרביע השלישי מתרחשת על רקע התאוששות מהוססת בעולם: צמיחה סבירה בארה"ב אך עיכוב מתמשך בהתאוששות באירופה, שקיבל ביטוי באחרונה דווקא בגרמניה, מהמשקים החזקים ביותר ביבשת.

על רקע אינפלציה שהסתכמה בשנה האחרונה ב-0.3%, כלומר, מתחת ליעד יציבות המחירים (1%-3%), ועל רקע הקיפאון במדד המשולב לחודש יולי, ששיקף עלייה ביצוא הסחורות שקוזזה בירידה בתחום התיירות כתוצאה מהלחימה בדרום, החליט בנק ישראל להוריד את שער הריבית ל-0.25%, הרמה הנמוכה עד היום, במיוחד מאז הונהג משטר יעד האינפלציה. הצעד הזה יתרום להתאוששות מסוימת בהשקעות ובצריכת מוצרי בני קיימא, והוא יקטין את התמריץ לכניסת תנועות הון למשק בתוך החלשת השקל, וכך הוא יתרום לכדאיות הייצוא בעולם שבו התחרות על שווקים חדשים הולכת ומתעצמת.

אין ספק שהחלטת בנק ישראל היא צעד בכיוון הנכון, אך בצדה יש שתי שאלות מטרידות: האם המדיניות המוניטרית המרחיבה תספיק כדי לעצור את ההאטה בצמיחה? האם היא תלווה בנחיתה רכה בשוק הדיור? אין עדיין תשובות ברורות לשתי השאלות האלה. המשך הלחימה מחדד את התמונה שעליה התרענו בחודשים האחרונים: בעת הנוכחית לא מספיק לסמוך על ההתאוששות בעולם כמנוע בלעדי להיחלצות המשק מירידה בצמיחה שתלווה בעלייה בשיעור האבטלה.

להפשיל שרוולים

החלטת בנק ישראל היא קריאה לשר האוצר להפשיל שרוולים וליישם מדיניות מאקרו-כלכלית מתואמת שעקרונותיה הם: עידוד הייצוא באמצעות חבילת צעדים (לא רק של בנק ישראל) שישמרו על הפיחות בשער השקל כפי שמסתמן לאחרונה; הרחבה פיסקלית מאוזנת שתאפשר שיקום של ההוצאה האזרחית, בתוך מימון מקביל על ידי ביטול פטורים ממס והגדלה מדודה של הגירעון התקציבי (מ-2.5 ל-2.75 אחוזי תוצר); נקיטת צעדים שירחיקו את הסיכון מהמשך העלייה במחירי הדיור על ידי ביטול היוזמה של מע"מ אפס, שתלווה בעידוד והרחבת היצע הדירות - כולל הרחבת ההיצע של דירות לשכירות ארוכת טווח. הרחבת ההיצע חיונית כדי לגבות את הריבית הנמוכה, שעלולה להצית מחדש את העלייה במחירי הדיור.

בדיוני התקציב הקרבים עלול שר האוצר להתפתות ללכת בדרך הקלה: הגדלה משמעותית של יעד הגירעון. הלחימה בדרום תחייב אמנם להגדיל באופן חד-פעמי את הוצאות הביטחון, כפי שקרה ב-2006 בעקבות מלחמת לבנון השנייה (אז קראו לזה "קופסה"), אך אז התנאים היו שונים - צמיחה מתמשכת וגירעון תקציבי בשליטה. כעת הגדלה לא מבוקרת של הגירעון תיתפס כצעד שיחזיר את הגירעון המבני במשק, בתוך פגיעה באמינות שצבר שר האוצר עם כניסתו לתפקיד. אמינות זו הוחזרה בעקבות החלטתו האמיצה להעלות מסים כדי להניע תהליך של סגירת הגירעון המבני.

הטעות שעלול שר האוצר לעשות בעקבות התמונה המורכבת שנוצרה לאחר הלחימה היא החלטה על קיצוצים בתקציבים האזרחיים בתוך ביטול השקעות בתשתית והימנעות מיישום ההמלצות בתחומי העוני והבריאות, כדי להימנע מהקטנת פטורים ממס. דווקא הרחבה מאוזנת בהוצאות ובהכנסות ממסים, באמצעות הפחתת פטורים ממס, תתרום לשימור האמינות של המדיניות התקציבית ולהגדלת התוצר.

** הכותב הוא מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים וראש התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר