נפתח משפט הרצת המניות בחברת מנופים; "חומרה יתרה"

ג'קי בן-זקן, איתן אלדר וצביקה קולנברנר נאשמים בכך שהריצו את מניית מנופים במטרה להביא לכך שתיכנס למדד ת"א 100 ■ ההגנה: "בן-זקן לא היה מעורב במסחר במניה, לא מבין בשוק ההון ולא הייתה לו כוונה פלילית"

"סיפור המעשים שביצעו ג'קי בן-זקן, איתן אלדר וצביקה קולנברנר טומן בחובו חומרה יתרה. לא מדובר באירוע נקודתי שהשפיע רק על מניית חברת מנופים , אלא באירוע שהשפיע על שורה ארוכה של משקיעים בשוק ההון. מעשיהם השפיעו על ענף שלם של תעודות סל ועל ציבור גדול של משקיעים וחוסכים, שכספם הושקע באותם מכשירים עוקבי מדד".

כך אמר הבוקר (ג') בבית המשפט המחוזי בתל-אביב התובע, עו"ד אמיר טבנקין, בפתיחת משפטם של השלושה, הנאשמים בהרצת מניות מניות חברת מנופים פיננסיים לישראל (מפל) בשלהי שנת 2010. זאת, לקראת כניסת המניה למדד תל-אביב 100, ולטענת פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) במטרה להביא לכך שהמניה תעמוד בתנאים לכניסה למדד.

השלושה - בן-זקן, בעל השליטה בחברת מנופים בתקופה הרלוונטית; אלדר, מהשועלים הוותיקים בשוק ההון ובעל שליטה במספר חברות ציבוריות; וקולנברנר - מואשמים בעבירות של השפעה בתרמית על שער מניית מפל, קשירת קשר וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. כן הואשמו חברת מנופים ושתי חברות פרטיות נוספות, בשל מעשיו ומחשבתו הפלילית של אחד מן הנאשמים.

"התיק הוא בסופו של דבר סיפור עובדתי שנביא בבית המשפט באמצעות הראיות החזקות שבידינו, ובהן האזנות סתר, נתוני מסחר ועדים שהיו צד לשיחות עם הנאשמים לגוף העניין", הוסיף ואמר התובע. "אנחנו נראה כיצד נרקם קשר בין בן-זקן, אלדר וקולנברנר לפעול באופן תרמיתי על מנת להכניס את מניית החברה למדד תל-אביב 100 של הבורסה".

לטענת התובע, גם ההיבט המשפטי של הפרשה הוא מובהק. "האישום המרכזי הוא האישום הראשון שמתאר את הקשר בין הנאשמים על-ידי פעולות תרמיתיות של רכישת מניות והעלאת שער המניה", ציין טבנקין.

לדבריו, החלק הפיזי של המעשים נעשה בעיקרו בידי אלדר, אבל התוכנית לא יכולה הייתה לצאת לפועל ללא בן-זקן. "בן-זקן דאג למימון, ובסופו של דבר לאחר 8 ימי מסחר, שבהם פעלו בדפוס מובהק ואגרסיבי תוך השקעה של למעלה מ-15 מיליון שקל, צלחה דרכם, והמניה נכנסה למדד".

בין מקורות המימון שהשיג בן-זקן היה מיליונר רוסי ממוצא גרוזיני, טימור בן-יהודה.

אינטרס מרכזי לבן-זקן

התובע הדגיש כי לפי התזה של הפרקליטות, בן-זקן ואלדר ביצעו בצוותא את התוכנית המירמתית "והתאחדו לכדי יחידה עבריינית אחת, שבכוח השילוב שלה התאפשרו המעשים".

הוא ציין כי בן-זקן מוקם כנאשם מספר 1 בתיק, "כי הוא היה בעל האינטרס המרכזי במימוש התוכנית", אך הוסיף כי תרומתו של אלדר לייזום וביצוע התוכנית היא בעלת מאפיינים חמורים ביותר. "אלדר היה בעל אינטרס עצמאי להכנסת המניה למדד, ובאמצעות המיומנות שלו במסחר ביצע את התוכנית בפועל".

לגבי קולנברנר אמר התובע כי הוא "נמצא במקום קצת אחר". לדבריו, "הוא פעל פעמים רבות שלא לפי הסיכום שלו עם אלדר, כשהיה אמור לקנות את המניה, ולא עשה זאת".

השופט דוד רוזן הקשה בנקודה זו ושאל את התביעה: "איך אתם בכלל מחברים אותו?"; והתובע השיב: "למרות שקולנברנר פעל פעמים רבות בניגוד לתוכנית, הוא היה מודע לפרטיה, ולמרות שסטה מתפקידו, עדיין סייע לתוכנית להתממש, ולכן יש לראות בו כמבצע בצוותא של התוכנית".

"רעיון עסקי מובהק"

לפי האישום השני בפרשה, הנאשמים שתלו ידיעה כוזבת בעיתון "כלכליסט", לפיה משפחה של אנשי עסקים קנדים נמצאת במשא-ומתן מתקדם לרכישת החברה. "נראה שזו הייתה ידיעה כוזבת שכל מטרתה להשפיע על שער המניה", אמר טבנקין.

בהמשך הדיון טען עו"ד רם כספי, המייצג את בן-זקן: "לבן-זקן מיוחסת תרמית. טול את התרמית, ואין עבירה. רוב הוויכוח הוא מה עשה המשקיע הזר טימור בן-יהודה. אם התביעה הייתה אומרת שהוא איש-קש או דחליל, הייתי מבין את התזה שלה. אבל טימור רכש מניות ונשאר איתן, ונשאלת שאלה למה הוא קנה דווקא ערב התקופה הקובעת לשם כניסה למדד תל-אביב 100".

עו"ד נבות תל-צור ממשרד כספי, המייצג את בן-זקן לצד עו"ד רם כספי, נשא אף הוא דברים ואמר כי בן-זקן הוא איש עסקים שבנה את עצמו בעשר אצבעות. "בן-זקן פעל בכל הפרשה הזו בתום-לב גמור, לטובת החברה ומתוך ראיית אינטרס החברה וציבור בעלי המניות שלה", אמר.

לדבריו, "אנחנו סבורים כי תוכנית המירמה לא הייתה ולא נבראה. בן-זקן אכן פעל לאתר משקיע. טימור בן-יהודה, תושב חוץ קנדי, ביקש לקנות את המניות. היום אומרים לבית המשפט שבן-יהודה לא היה ער לתהליך המסחר. זה נכון, הוא מחזיק נכסים בכל העולם. הרעיון שבן-זקן יביא את המשקיע הזה היה רעיון עסקי מובהק".

עוד אמר עו"ד תל-צור כי בן-זקן לא היה מעורב במסחר במניה, אינו מבין בשוק ההון ולא הייתה לו כוונה פלילית. "אנו לא חולקים על כך שלבן-זקן היה עניין לעקוב אחר גורלה של החברה שהתמודדה על כניסה למדד, הוא היה סקרן ומתוח ומודע להשקעה. אבל מודעות לא די בה כדי לייצר כוונה פלילית. המטרה שלו הייתה לגיטימית - להביא את המשקיע".

עו"ד מיכל רוזן-עוזר, המייצגת את אלדר, טענה כי בתיק הזה הביקוש למניה היה ביקוש טהור ונקי. "אלדר רכש עבור בן-יהודה את המניות באופן לגיטימי. זה המקצוע שלו. האירוע הזה היה הזדמנות כלכלית עבור משקיעים לגיטימיים, ולדעת איך לעשות את ההשקעה הזו זה דבר מקצועי ולגיטימי. חד, פשוט וברור. כך פועל שוק ההון", אמרה רוזן-עוזר.

יצוין כי בן-זקן כבר אינו מחזיק כיום במניות חברת מנופים פיננסים, העוסקת בנדל"ן. בעלת השליטה בחברה היא חברה שווייצרית בבעלות איש העסקים מרקוס וובר.

האישום: אלדר הופקד על הרכישות, ובן-זקן - על המימון

באוקטובר 2013 הגישה פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) את כתב האישום נגד אנשי העסקים ג'קי בן-זקן ואיתן אלדר ונגד פעיל שוק ההון צביקה קולנברנר, בגין הרצת מניות חברת מנופים פיננסיים לישראל (מפל) בשלהי שנת 2010 לקראת כניסת המניה למדד תל-אביב 100. זאת, במטרה להביא לכך שהמניה תעמוד בתנאים לכניסה למדד.

השלושה מואשמים בעבירות של השפעה בתרמית על שער מניית מנופים, קשירת קשר וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. כן הואשמו חברת מנופים ושתי חברות פרטיות נוספות בשל מעשיו ומחשבתו הפלילית של אחד מן הנאשמים.

לפי כתב האישום, שהוגש באמצעות עורכי הדין אמיר טבנקין ואלה בנישתי, "בן-זקן ואלדר קשרו קשר להשפיע במירמה על שער מניית מנופים, בדרך של רכישת מניות החברה במהלך המסחר בבורסה, במטרה להביא לכך שמניית החברה תעמוד בתנאים לכניסה למדד תל-אביב 100".

לטענת הפרקליטות, במסגרת הקשר היה אלדר אחראי על רכישת מניות מנופים במסחר בבורסה, ובן-זקן היה אמון על איתור משקיע שירכוש את מניות החברה מאלדר במהלך תקופת הפעילות, ובכך יספק לאלדר מימון להמשך פעילותו.

לפי כתב האישום, על בסיס הסכמותיו עם בן-זקן, קשר אלדר קשר עם חברו, קולנברנר, לפעול בצוותא במסחר בבורסה לרכישת מניות החברה, על מנת להעלות את שער המניה.

בהמשך לכך טוענת הפרקליטות כי מ-18 בנובמבר 2010 ועד ל-30 בנובמבר 2010 פעל אלדר באופן עקבי להעלאת שער מניית מנופים באמצעות רכישת מניות במסחר בבורסה. "פעילותו של אלדר השפיעה על שער הנעילה של מניית מנופים בכל אחד מימי המסחר בהם פעל. בן-זקן עקב אחר פעילות אלדר בזמן אמת, ולעתים אף הנחה את אלדר להגביר את פעילותו להשפעה על שער המניה", נכתב באישום.

לפי הנטען, במהלך תקופה זו תיאם אלדר את פעולותיו עם קולנברנר. במקרים רבים, לפי כתב האישום, מכר קולנברנר מניות של חברת מנופים שהיו ברשותו, תוך ניצול המידע שהיה לו על פעולות הרכישה שביצע אלדר. במקרים אחרים ביצעו אלדר וקולנברנר עסקאות מתואמות ועצמיות בין חשבונותיהם.

לדברי הפרקליטות, כתוצאה ממימושה של תוכנית המירמה, עלה שער מניית מנופים, והיא עמדה בתנאי הכניסה למדד תל-אביב 100. ב-8 בדצמבר 2010 הודיעה הבורסה על התווספותה של מניית מנופים למדד תל-אביב 100.

אלדר, קולנברנר והחברות בשליטתם מואשמים גם בכך שלאחר הצלחת התוכנית המירמתית והודעת הבורסה על כניסתה הצפויה של מניית מנופים למדד תל-אביב 100, הם פעלו במהלך מספר ימי מסחר, במטרה להשפיע במירמה על שער מניית מנופים לקראת כניסת המניה למדד.

מסירת מידע כוזב ל"כלכליסט"

בן-זקן, אלדר וחברת מנופים מואשמים גם בעבירה של "הנעה בתרמית לרכישת ניירות ערך". לפי כתב האישום, במסגרת הקשר האסור להעלאת שער מניית מנופים, סיכמו אלדר ובן-זקן כי אלדר ימסור לעיתונאי גולן חזני מעיתון "כלכליסט", עמו היה בקשרים, מידע כוזב בכוונה שיפורסם בעיתון, לפיו התקיים משא-ומתן מתקדם ומשמעותי בין בן-זקן לבין משפחת גרמזיאן - משפחה יהודית קנדית בעלת הון - לרכישת חלק מהשליטה במנופים, וזאת על אף שבפועל לא התקיים משא-ומתן כזה.

חזני נפל בפח שהטמינו לו בן-זקן ושותפיו, ובעקבות המידע המוטעה שנמסר לו פירסם בנובמבר 2010 ב"כלכליסט" כתבה שהכין בהסתמך על המידע הכוזב, תחת הכותרת: "משפחת גרמזיאן רוצה להיות שותפה של בן-זקן". מאוחר יותר באותו היום התפרסמה הכתבה גם באתר האינטרנט של העיתון.

התיק נחקר על-ידי מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך. בן-זקן מיוצג בידי עורכי הדין רם כספי, נבות תל-צור וירון ליפשס; אלדר - בידי עו"ד מיכל רוזן-עוזר; צביקה קולנברנר - בידי עו"ד אילן סופר ממשרד גולדפרב-זליגמן ושות'; ומנופים - בידי עו"ד אפרת ברזילי ממשרד גרוס-קלינהנדלר-חודק-הלוי-גרינברג ושות'.