האיש שעשוי לרשת את אבו מאזן כראיס הפלסטיני הבא

בשלהי "ספטמבר השחור", 1970, בעת שטבח המלך הצעיר חוסיין באש"ף בשל ניסיונו אז של ארגון המחבלים להשתלט על הממלכה, איימו סוריה ועיראק, שראו עצמן השושבינות העיקריות של אש"ף, לפלוש לירדן וללמד את המלך חוסיין שיעור בסולידריות ערבית. ביום שלישי, 22 בספטמבר, החל חיל האוויר הירדני, בגיבוי אמריקאי וישראלי, לתקוף את הסורים באזור ארביד. הצבא הסורי רשם אבידות ובהן 120 טנקים. חיל האוויר הסורי, בפיקודו של גנרל בשם חאפז אל-אסד, קיבל הוראה מהממשלה הסורית להשמיד את הצבא הירדני, אולם משום מה הוא לא נענה לפקודה ונמנע מקרב עם הירדנים.

שיתוף הפעולה התמוה של אסד עם חוסיין הותיר את הזירה פנויה להתקפות האוויר הירדניות, שהשמידו את הכוח הסורי. חודשיים אחר כך, השתלט חאפז אל-אסד בכוח על סוריה. הימנעותו מתקיפת ירדן מחד גיסא והשתלטותו באופן קל יחסית על הממשל מבית מאידך גיסא היו מקור לא אכזב לספקולציות. הראשונה שבהן טענה שהיה שם "דיל" עם האמריקאים.

האגדה שה-CIA ממליך שליטים במזה"ת עדיין מהלכת בינינו. בנובמבר 2013, תחת מעטה כבד של חשאיות, הוזמן הגנרל הפלסטיני מאג'ד פרג' למשרדי ה-CIA ולמחלקת המדינה בוושינגטון, שום הוענק לו אות כבוד של הממשל האמריקאי. תחנת השידור אל-ג'זירה ידעה לספר בציניות לא מוסתרת שראש המודיעין הכללי של הרשות הפלסטינית זכה לכבוד הגדול בעקבות "מאמציו לפתח קשרים עם וושינגטון ותל אביב". חבר הפרלמנט הפלסטיני מחמאס, אסמאעיל אל-אשקר, גילה כי "פרג' העביר מסמכים רבים בעלי ערך מודיעיני לסוכנויות המודיעין של ארה"ב וישראל".

האמת היא שפרג' זכה להערכת הממשל האמריקאי בשל מידע איכותי שסיפק וסייע ללכידת איש הטרור נזיה עבד אל-רחמאן נביה רוקאעווי, הידוע יותר כאבו אנס אל-ליבי. אל-ליבי (הלובי), יליד 64', מטריפולי, היה איש הג'יהאד האסלאמי המצרי ואחר כך הפך איש אל-קאעידה בכיר. הטרוריסט המתוחכם אסף מודיעין בעל חשיבות רבה על מטרות אמריקאיות, בריטיות וישראליות לקראת מבצע של ארגונו. אחרי שהוצע פרס של 5 מיליון דולר על ראשו, התקבל מידע על ידי מאג'ד פרג' שהביא ללכידתו על ידי כוח דלתא אמריקאי ב-5 באוקטובר 2013.

בן יום הפך פרג' לחביב הממשל האמריקאי, ויש אומרים שג'ון קרי, עוזריו הקרובים ובמיוחד מרטין אינדיק ממש התאהבו בקצין הפלסטיני וראו בו "גם קצין וגם ג'נטלמן". הגנרל האמריקאי ג'ון אלן, שבחן את סידורי הביטחון הישראליים-פלסטיניים לאפשרות של נסיגת ישראל מבקעת הירדן, יצר עמו קשרי עבודה מעולים. בכלל, בעיניהם של הפקידים האמריקאים נדלק כנראה ניצוץ - זה האיש שהיו רוצים לראות בראשות הממשל הפלסטיני בתום עידן מחמוד עבאס (אבו מאזן).

לגיטימציה מהפלסטינים

במארס הקרוב יהיה אבו מאזן בן שמונים. בעיות הבריאות הרבות שמהן סובל המנהיג הפלסטיני הן בהחלט סיבה טובה להודעה על פרישה מהחיים הפוליטיים. מה שמותיר את עבאס פעיל, אנרגטי ודינמי היא השאיפה להיות נשיאה הראשון של מדינת פלסטין החופשית, תואר שגם יאסר ערפאת לא זכה לו. ערפאת, כידוע, לא טרח להכתיר יורש רשמי, ואבו מאזן כמספר שתיים בארגון נבחר מיד לאחר מות אבו עמאר לראיס החדש, הן ע"י הוועדה המרכזית של פת"ח והן ע"י הוועד הפועל של אש"ף.

אבו מאזן, לשם שינוי, מותיר לפלסטינים יורש. שמו מאג'ד פרג' (אבו בשאר), מפקד המודיעין הכללי של הרשות הפלסטינית. דור המדבר של אש"ף, שכלל את זקני תוניס, הולך ונעלם. הדור החדש של המנהיגים הפלסטינים, זה שנולד ב"שטחים", התעמת עם הממשל הישראלי ונכלא בבתי כלא ישראליים, מסוגל לשוחח בעברית ומכיר את המערכת הישראלית.

לכאורה, היה צפוי שהמנהיג הבא של הלפסטינים יהיה אחד מהשלושה הבאים: מרואן ברגותי, ג'בריל רג'וב ומוחמד דחלאן. אבל דחלאן הכריז מלחמה על אבו מאזן ונאלץ לצאת לגלות במדינות המפרץ, מרואן ברגותי כלוא בישראל לתקופה ארוכה ואיש לא מבטיח שישוחרר, ואת רג'וב דאג עבאס להרחיק ממוקדי הכוח כשמינה אותו ליו"ר התאחדות הכדורגל של פלסטין.

אבו מאזן דואג זה זמן לקרב את פרג'. לקצין המודיעין יש יתרון עצום על פני השלושה - הוא לא מעורב כלכלית בעסקים ב"שטחים", אינו מרחרח אחר עסקי אבו מאזן ובני משפחתו ובוודאי אינו דורש נתחים מהעסקות. אבו מאזן מקווה שמודל סיסי המצרי, שבו איש הצבא יוצר רושם ראשוני טוב, יסייע לו לנצח בבחירות למשרת הראיס.

פרג' גם עונה על כל "שלושת הקריטריונים" שתושבי השטחים עצמם קבעו, גם אם באופן לא רשמי, למועמד לנשיאות:

מוצא של פליט. פרג', יליד 1962, נולד, גדל והתחנך במחנה הפליטים דהיישה שבבית לחם. משפחתו הגיעה אל המחנה בשנת 1948 מכפר בשם ראס אבו עאמר באזור ירושלים (כיום צור הדסה), שנהרס כליל במהלך התקפה באוקטובר 48'. הכלל שנקבע במורשת הפלסטינית הוא שמי שלא חווה פליטות מסוג כלשהו לא יוכל לשמש מנהיג לפלסטינים, ופרג' עונה על הקריטריון הזה. לעומת זאת, מוצאם של יריביו, רג'וב וברגותי, הוא "מאזור ההר", כלומר, משפחותיהם לא עזבו מימיהן את האזור.

פעילות אנטי-ישראלית. במחנה הפליטים שבו גדל, פעל פרג' כנער בתנועת הנוער של פת"ח, "השביבה", ומשם עבר לפעילות במסגרת מתקדמת יותר של הארגון. פעילותו התחלקה בין התאים האנטי-ישראליים שפעלו במחנה הפליטים דהיישה ובין אלו של העיר בית לחם הקרובה.

מאסר בבית כלא ישראלי. פרג' נעצר בפעם הראשונה ע"י השב"כ וצה"ל ב-87', במהלך האנתיפאדה הראשונה, ומאז שב ונכלא 15 פעם לתקופה מצטברת של שש שנים. הוא הספיק להכיר מבפנים את רוב בתי הכלא: פרעה, דהריה, משטרת י-ם, כלא נגב ועוד. מבחינה זו, הוא עונה לכלל שהדרך למוקטעה חייבת לעבור בבתי הסוהר הישראליים.

בתקופת פעילותו במסגרת הפת"ח, הוא הצליח לסיים תואר ראשון במינהל ציבורי באוניברסיטה הפתוחה אל-קודס, ועם חתימת הסכמי אוסלו היה בין הראשונים בתושבי הגדה שזכה למינוי רשמי. את דרכו ברשות הפלסטינית (רש"פ) החל בשנת 95' כקצין המנגנון למודיעין מסכל, תחת פיקודו של ג'יבריל רג'וב שאף שיבץ אותו בכפרו, דורא. במהלך פעילותו ברש"פ טווה פרג' תוכנית לגיוס ישראלים לרשת מודיעין פלסטינית, אך תוכניתו התגלתה חיש מהר והוא נסוג ממנה בבושת פנים.

"100% אחוזי מוטיבציה"

מחמוד עבאס מינה את פרג' לתפקיד ראש המודיעין הכללי בשנת 2009, לאחר שהוכיח לו את נאמנותו במשך תקופה ארוכה. להבדיל מקודמיו טיראווי ומנצור, השכיל פרג', כנראה בהוראת עבאס, ליצור יחסי עבודה מצוינים עם המנגנונים הישראליים, עד כדי חשד לשיתוף פעולה. עבאס מנהיג מדיניות דואלית ביחס לישראל: מחד גיסא הוא תוקף את ישראל מעל כל במה אפשרית ומאידך גיסא הוא מורה לאנשיו לשתף פעולה באופן הדוק ביותר עם המנגנונים הישראליים בתחומי המודיעין ובמבצעים.

בספרה של שרה רוי על חמאס מצוטט פרג' כאומר כך: "ב-2008, כאשר ח'אלד משעל הכריז שממשלת עבאס איננה לגיטימית, כל שם של מוסד חמאס שנתנו לנו טופל". בהמשך הדברים מספר פרג' כי "מתוך 64 פרטי מוסדות חמאס שהועברו על ידי ישראל - 50 טופלו. מתוך 330 חשבונות בנק של אנשי חמאס - 150 נסגרו". פרג' סיפר כי בטיפול בחמאס "לא היו לו כל מחסומים: פעם לא נכנסנו למסגדים והיום נכנסים לכל מסגד כשנחוץ, ונכנסנו גם לאוניברסיטה האסלאמית של חברון... גם אם אין לנו 100 אחוזי הצלחה, יש לנו 100 אחוזי מוטיבציה", ציין פרג'.

יחסיו הטובים עם מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, הוכיחו עצמם בשעת משבר. בימים שבהם היה ניתוק קשר מוחלט עם אנשי המנגנונים של הרש"פ עקב פעולותיהם המחאתיות של הראיס ואנשיו באו"ם, נותר אבו בשאר, כינויו של פרג', איש הקשר הפלסטיני הבכיר, אפיק התקשורת היחיד עם המערכת הישראלית והוא דאג לשמור "שהגחלים לא יכבו".

יחסיו של פרג' עם ראשי חמאס הם מיקרוקוסמוס של יחסי אש"ף וחמאס, כלומר, כלפי חוץ הם מרעיפים זה על זה גילויי חיבה ואחווה ובחצר האחורית מתכננים מבצעי חיסול של היריב. פומבית, פרג' די מוערך על ידי אנשי חמאס, אם כי תמיד יהיה חשוד בעיניהם כמשתף הפעולה הראשי עם ישראל ועם המערב. ב-2009 הוא עמד בראש קבוצה של הרש"פ שניהלה שיחות עם חמאס בהנהגת עומר עבד אל-ראזק, שיחות שנועדו להפיג את המתח בין הארגונים. "הקפה היה מצוין אבל המתח נשאר", סיכמו אנשיו את השיחות. השיחות בקהיר בעקבות ובמהלך מבצע "צוק איתן" הציבו אותו, כמו את שאר חברי המשלחת של אש"ף, כגורם אנטי-חמאס, המחניף למצרים ולאמריקאים, ובכך הוא וחבריו "חיבלו באפשרות להסדרה עם ישראל בלי שתנועת חמאס תושפל".

כמקורב לאבו מאזן וכאיש אמונו, מינה אותו הראיס לחבר המשלחת למו"מ, לצד סאיב עריקאת הנצחי, במקום מוחמד שתייה שנאלץ לפרוש. בפרוזדורי הממשל הפלסטיני מלחשים שהאיש "יותר מדי נוח" לנציגי הצד הישראלי, ציפי לבני ויצחק מולכו, ואיומו של עריקאת להתפטר קשור איכשהו במינויו. גם לצד האמריקאי המתווך בשיחות נחשב פרג' נוח וקל ל"ביזנס".

האם יקבל העם הפלסטיני מנהיג כמו פרג'? יאסר ערפאת היה מהפכן פלסטיני, טוטאלי, חסר תקנה, שקיווה לשחרר את פלסטין בדם ואש ולצורך כך היה אף מוכן לחתום על הסכם שלום שהוא לא התכוון לכבד. ערפאת לא היה מוכן להקים ולו מפעל תעשייתי אחד קטן לרווחת תושביו כי "המשימה של עצמאות פלסטין טרם הושלמה".

"קודם עצמאות", הוא גרס, "ואחר כך כלכלה פלסטינית". אצל מחמוד עבאס נותרו סממני מורשת ערפאת, ועם זאת הוא ניסה להתוות מדיניות משלו שכללה "פיתוח כלכלי במקביל לעצמאות". עבאס ייזכר בעיקר בגלל קשיחותו במשא ומתן המדיני וסירובו לפשרה טריטוריאלית. יש אומרים כי הוא חשש להיות המנהיג הפלסטיני הראשון שיוותר על אדמת פלסטין. אצל אריאל שרון ואהוד אולמרט הוא נתפס כדוגמטי, אף שעבאס עצמו הצהיר שהוא מנהיג פרגמטי.

עתה מצפים למאג'ד פרג'. האם יהיה אבו בשאר המנהיג הפלסטיני הראשון שיחתום על הסכם שלום היסטורי עם ישראל? הממשל האמריקאי אופטימי, נקווה שגם לנו תהיה סיבה לאופטימיות.

* ד"ר משה אלעד הוא אל"מ במי"ל ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי. בעבר שימש בתפקידים בכירים בשטחים