"עברתי שינוי משמעותי בחודשים האחרונים. עד ה-8 ביולי השנה עוד הייתי אזרח צרפתי שדתו יהודית, מתעניין וקשור למתרחש בישראל. אני לא מאמין באלוהים, הולך לבית הכנסת רק לעיתים רחוקות, לא שומר כשרות וילדיי הלכו לבתי ספר ציבוריים. הרגשתי וראיתי בעצמי לפני הכול אזרח צרפת. היהדות שלי הייתה בעלת חשיבות אישית, אבל זניחה מבחינת האחרים. אבל ברגע שמדינת ישראל החליטה להתגונן בפני מטח הרקטות ששוגר אליה מעזה, היהדות שלי הוטחה בפניי כמו האשמה, שלא לומר כפשע. בן לילה הפכתי מהאזרח הצרפתי שחשבתי שאני, לישראלי-רוצח, שטובח בנשים ובילדים ברצועת עזה. לכן 'הגיע לי' שיקללו אותי ברחוב, והייתי צריך לחשוש מאיומים ומתקיפה פיזית. הייתי צריך להוריד פרופיל, ללחוש את שם המשפחה שלי ולהסתיר את תליון מגן הדוד, לו הייתי עונד כזה".
את הדברים האלה כתב לאחרונה ד"ר קלוד בלוך, פסיכיאטר יהודי מפריז, בן 60, במכתב פומבי לשר הפנים הצרפתי, לאחר שהחליט כי אינו יכול לסבול את המצב בצרפת וכי עתידו נמצא בישראל.
דבריו של בלוך משקפים היטב את אחת המגמות הבולטות של התקופה האחרונה באירופה: טשטוש מוחלט של ההפרדה בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות. דעות ואקטים אנטי-ישראליים הופכים, בחלק מהמקרים, למעשים אנטישמיים ומעמידים את יהדות התפוצות מול סיטואציה חדשה בחיי היום היום.
במהלך ההפגנות נגד ישראל במבצע "צוק איתן" נראו לראשונה מזה שנים ביטויים אנטישמיים קשים, והקו בין צעקות כמו "ישראל רוצחת ילדים בעזה" לבין "יהודים לגז", נחצה.
ארווין קוטלר, משפטן יהודי-קנדי, שכיהן כשר המשפטים של קנדה וכחבר הפרלמנט הקנדי מאז 1999, עוסק רבות בנושא האנטישמיות וההגנה על ישראל. לדבריו, "כבר 40 שנה שאנחנו עדים לאנטישמיות עולמית ישנה-חדשה - מתוחכמת, ארסית ואפילו קטלנית - שהתפתחה באופן מצטבר, לפעמים באופן בלתי מורגש, ולפעמים זכתה ליחס סלחני. האנטישמיות הזאת מזכירה את האווירה של סוף שנות ה-30 של המאה ה-20, ואין דומה לה וגם אין תקדים לה מסוף מלחמת העולם השנייה. האנטישמיות הזאת הגיע לנקודת מפנה בתקופת מלחמת ההתשה הטרוריסטית של חמאס נגד ישראל".
- מדוע לדעתך, במהלך המבצע האחרון של צה"ל, הותקפו כל-כך הרבה יהודים ברחבי העולם? מדוע הייתה האסוציאציה בין ישראל לבין היהודים כה חזקה הפעם?
"ההתקפות הן ביטוי לאנטישמיות מצטברת. ישראל היא המדינה היחידה - והיהודים הם העם היחיד בעולם כיום - שמשמשים כמושאים קבועים להסתה לשנאה. יש ארבעה ביטויים לאנטישמיות הזאת. ראשית, ההסתה בברכת המדינה לשנאה ולרצח עם של איראן בהנהגת חמינאי. המאה הנוכחית נפתחה בדבריו של חמינאי כי אין שום פתרון לסכסוך הערבי-ישראלי ללא השמדת המדינה היהודית. שנית, ההצהרות של ארגוני הטרור עצמם, כמו במקרה של חמאס שקורא בפומבי להשמדת ישראל ולהרג יהודים. שלישית, פסקי ההלכה האסלאמיים, צווי הוצאה להורג שמפרסמים מנהיגים דתיים קיצוניים, שבמהלך המלחמה מצאו את ביטויים ברחבי העולם. רביעית, האנטישמיות ברחוב, כולל התקפות ארסיות על יהודים ומוסדות יהודיים בנקודות מרכזיות באירופה, בליווי סיסמאות כגון: 'יהודים לתאי הגזים' ו'לשחוט את היהודים'.
"במקביל אנו עדים לדמוניזציה של ישראל שבמסגרתה מתוארת המדינה היהודית כהתגלמות הרוע. כל הרעות החולות של המאה ה-20 מיוחסות כעת לישראל, שמתוארת כמדינה גזענית, מדינת אפרטהייד, מדינה קולוניאליסטית, אימפריאליסטית, מדינה שעוסקת בטיהור אתני, מדינה נאצית. ואכן, דמוניזציה זו של ישראל משמשת להצדקת האנטישמיות הפוליטית - הטענה כי לישראל אין זכות קיום".
"יש גם צורות אחרות ומתוחכמות יותר, כמו למשל, 'הלבנת' הדה-לגיטימציה של ישראל ושל האנטישמיות במסגרת המאבק בגזענות. הדבר הגרוע ביותר שניתן לומר על מישהו הוא לכנות אותו גזען. אם אתה מכנה את ישראל מדינת אפרטהייד - והחוק הבינלאומי מגדיר את האפרטהייד כפשע נגד האנושות - אז לא רק שלישראל אין זכות קיום, אלא אף קיימת מעין אחריות לדאוג לכך שהיא לא תמשיך להתקיים".
- האם אתה חש לעתים שהיהודים ברחבי העולם "משלמים את המחיר" עבור מעשיה של ישראל?
"יתכן שיש קשר בין מה שקורה עם ישראל, כמו למשל המלחמה בחמאס, למה שקורה ליהודים במקומות אחרים, אבל אין פירושו של דבר שישראל נושאת באשמה או שהיהודים 'משלמים את המחיר'. רק אלה שמפנים אצבע מאשימה כזאת ונוקטים אלימות, הם שחייבים לשאת באחריות. העובדה שחלק ממעשיה של ישראל זוכים לביקורת, כמו שקורה עם כל דמוקרטיה, אינה מצדיקה את האשמת ישראל או היהודים בכל תופעה אנטישמית כלשהי שבאה בעקבות מעשים אלה".
"אין קשר לישראל"
גדעון בכר, מנהל המחלקה למאבק באנטישמיות ובהכחשת השואה במשרד החוץ, טוען כי "מה שקרה במהלך יולי-אוגוסט זה שיא של תהליך שנמשך 15 שנה, של עלייה מתמשכת ומורגשת ברמות האנטישמיות באירופה. לא כולם מפרידים בין יהודים לישראל. עבור המהגרים מהמזרח התיכון, שבמשך שנים שמעו תעמולה אנטי-ישראלית ואנטי-יהודית, אין הפרדה. מנגד יש לציין, כי ברמת המנהיגות האירופאית הייתה הפרדה בין הדברים ושמענו אמירות חזקות מצד כמה מנהיגים נגד האנטישמיות".
לדבריו, "ללא קשר למה שקורה בישראל, ישנה עלייה באנטישמיות באירופה. הפעילות באינטרנט הזניקה את האנטישמיות. כנס ליו-טיוב או לגוגל ותקליד 'Jews are' ותקבל כמויות גדולות מאוד של חומרים אנטישמיים. בכל הרשתות החברתיות ואפילו במקומות כמו yahoo answers יש חומרים מהסוג הזה".
- לאן הדברים הולכים מכאן?
"ההערכה שלנו היא שבגלל תהליכי עומק באירופה, תהיה התחזקות של האנטישמיות. יש גם חשבון נפש מסוים בקרב אוכלוסיות מסוימות, אבל מגמות העומק תמשכנה. אנטישמיות היא לא רק בעיה יהודית אלא גם בעיה עולמית וזו סכנה לדמוקרטיה. זה מתחיל עם היהודים ועובר למיעוטים אחרים ואז הכול מתדרדר. האחריות להגן על יהודים היא בידי הממשלות והמדינות שבהן יש קהילות. הציפיה שלנו היא שההגנה על יהודי התפוצות תבוא מהממשלות המקומיות".
- אתם נערכים לגל של עלייה?
"אנחנו מזהים באירופה שלוש תופעות בקרב היהודים - הגירה, התבוללות וגטואיזציה. על-פי סקרים, אחוזים ניכרים מיהודי אירופה שוקלים להגר בגלל אנטישמיות ואכן יש כאלה שעוזבים. חלק הארי של יהודים לא עולים לישראל אלא הולכים למקומות אחרים. תהליך נוסף הוא הסרת סמלים יהודיים, מורידים כיפות ומגני דוד, רבים מפחדים ללכת לבתי כנסת בימים הנוראים, הורידו מזוזות מהבתים - ויהודים מפסיקים כלפי חוץ להיות יהודים. מתחילים להסתגר - מאחורי גדרות ומצלמות ביטחון. התוצאה תהיה בחירה לחיות בבידוד מהחברה בשל פחד. אין אף מיעוט אחר באירופה שחי בכזה פחד ותחת כזו אבטחה".
מסירים סממנים יהודיים
עדות מבפנים אפשר לקבל ממנהיגים מקומיים שנמצאים באירופה. אסתר ווט, מנכ"לית ארגון יהודי בהולנד, טוענת ש"השד יצא מהבקבוק. זה היה משבר שלא ראינו בעבר. הקו בין מילים לבין אלימות נחצה מספר פעמים. קיבלנו את זה בהפתעה יחסית ובעיקר הפתיעה אותנו היעדר הבושה.
"האנטישמיות תמיד הייתה שם ועכשיו אפשר לראות אותה ממש. אנשים לא מתביישים לומר בגלוי מה שהיה פעם בלבבות. גם קבוצות אחרות מצטרפות לגל הזה ונוצרת אווירה שלילית. סימן מעודד הוא שהממשלה פתחה את עיניה ואני גם מקווה שהיהודים בהולנד ימשיכו לדבר ולהילחם. יהיה עצוב אם נפסיק להפגין ורק נסיר את הסממנים היהודיים שלנו, כמו שעשו חלק מחברי הקהילה".
רפאל וורנר, נשיא ארגון הגג של הקהילות היהודיות בבלגיה ממוצא פלמי, אומר ש"חודש וחצי לאחר סיום 'צוק איתן' האנטישמיות לא נעלמה, אבל הרחוב נרגע קצת. עם זאת אנחנו מרגישים
שהקרדיט של ישראל, ולמעשה של כל היהדות, אזל. ריחמו עלינו בגלל השואה, אבל זה נגמר. העיתונות לא עושה הבדל בין ישראל לבין היהודים וזה נכנס לראש של האנשים. לא מבינים את ההבדל. בכל מקרה, מה שקורה בישראל זה רק טריגר לתופעה שבכל מקרה קיימת".
דוד כלפא, ראש ארגון RBF צרפת המתמקד במחקרים ובדיוני דעת קהל והמשמש גם כיועץ לארגונים היהודיים, מתאר סיטואציה עמוקה וקשה המתרחשת בצרפת. "בשלושת החודשים האחרונים שמענו ברחובות פריז סיסמאות שחשבנו שלא נשמע יותר. הקונפליקט במזרח התיכון זולג לצרפת ומהווה קטליזטור לאווירה אנטישמית שכבר מושרשת עמוק. 40% מהאקטים הגזעניים בצרפת הם על רקע אנטישמי ואפילו שלום במזרח התיכון לא יפתור את הבעיה. יש פה כשל מבני - הרפובליקה חלשה והיא מתפרקת לגורמים".
- איך אתה רואה את התפקיד של המדינה בבעיה הזו?
"בשנות ה-30 האנטישמיות הייתה של המדינה והיום היא ברחובות. היום יש דווקא מנהיגות פוליטית שיוצאת נגד האנטישמיות. בצרפת למשל, אסרו הפגנות ומחאות אנטישמיות. יש קונצנזוס על כך שהמנהיגים נאבקים בזה, אבל מצד שני אי-אפשר לשים שוטר מאחורי כל יהודי. תופעה נוספת שאנחנו רואים היא שאחרי כל הקצנה, במקום להרחיק את הגל האנטישמי, בכל פעם זה רק מתגבר. אחרי הפיגוע בבית הספר היהודי בטולוז, ראינו דווקא התגברות של אקטים אנטישמים".
- איזו תוכנית פעולה אפשרית נגד התופעה?
"הדבר הראשון הוא תשובה משפטית - אפס סובלנות ושיפוט מהיר ונוקשה. הדבר השני הוא הגנה פיזית של הקהילה היהודית ומוסדותיה. והדבר השלישי, שאולי יוכל בעתיד לשנות הדברים, הוא חינוך בקרב אוכלוסיות חלשות - לדבר איתן ולחנך, ללמד על היהדות והשואה. זה אחריות של הממשלה - יש לה אזרחים שנמצאים בסכנה בשל דתם. עזיבה של היהודים תהיה קטסטרופה עבור המדינה - האנטישמיות היא לא בעיה נקודתית אלא בעיה של כל המדינה".
"הסכר נפרץ - השד לא יחזור לבקבוק"
מי שמלווה מקרוב את המשבר הנוכחי הוא מנכ"ל הקונגרס הישראלי יהודי, מישל גורארי, שטוען כי "הישראלים צריכים להתגייס למען התפוצות. הסכר נפרץ. אני לא חושב שהשד יחזור לבקבוק. הקריאות נגד יהודים חמורות מאוד, והדבר החמור ביותר הוא הנפת דגלי דעאש בהפגנות של מוסלמים בבירות אירופה. בימים אלה, יחד עם חברי כנסת ועם מנהיגים של קהילות יהודיות, אנחנו מגבשים תוכנית פעולה רחבת היקף באירופה.
"בין היתר אנחנו קוראים למדינות באירופה לאמץ את ההגדרה של אנטישמיות של הארגון האירופאי לזכויות האזרח והפרט - הגדרה שנותנת מסגרת אמיתית ומאפשרת לייצר כלים להילחם בתופעה. נושא נוסף הוא בקשה, ביוזמת הקהילה בבלגיה, למנות נציב כלל אירופאי שיטפל באנטישמיות. אנחנו גם מבקשים למנות בכל מדינה מתאם פעולות נגד אנטישמיות - שתהיה כתובת לפניות. באותו הקשר הוקם כבר בארבע קהילות יהודיות באירופה 'קו חם' לתלונות על אנטישמיות. זה מאפשר לתעד את המקרים ולהפנות אותם ביעילות לטיפול הרשויות".
- אתה מרגיש שאירופה מתעוררת?
"האסימון נופל בקרב הממשלות באירופה. הם נדהמו מהיקף התופעה. אם לא יהיה שינוי, היהודים יעזבו כי הם ירגישו שזה לא המקום שלהם. כשמפגינים אומרים 'כל בית כנסת הוא כמו שגרירות ישראל', זה מראה שאנחנו במקום גרוע ביותר. אני אהיה אופטימי רק אם נפעל כמו שצריך ונאמץ תוכנית מסודרת".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
