תלונה: שופט דן בתביעה נגד משרד החינוך אף שאשתו עבדה שם

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר עדי זרנקין, דן במשך שנים בתביעת פיצויים ורשלנות שהוגשה נגד משרד החינוך על-ידי משפחה של מורה, שטענה כי המורה נפטרה מדום לב עקב אירוע שהתרחש בבית-הספר בו לימדה; אך השופט לא גילה לתובעים כי רעייתו היא מפקחת במשרד החינוך - כך נטען בתלונה שהוגשה לאחרונה לנציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין, על-ידי האלמן של המורה, בני מגן, באמצעות עו"ד ענת גינזבורג.

לטענת האלמן, השופט זרנקין פעל בכך בניגוד עניינים, ואם הוא היה יודע כי רעייתו של השופט היא עובדת משרד החינוך בזמן ניהול התביעה נגד המשרד, הוא היה מבקש את פסילתו.

ביום שישי, 17 בפברואר 2006, בשעה 11:30, בעת שהמורה לאנגלית קרן לין-מגן ז"ל פיקחה על ביצוע מבחן באנגלית באחת מכיתות בית-הספר הדסים (כפר הנוער הדסים), החל להיתמר עשן סמיך ואפור בסמוך לכיתה שלווה בריח שריפה. בהמשך התברר כי מקור העשן היה מעשה קונדס של תלמיד, שהצית בסמוך לכיתה חומר כימי מסוג אשלגן שגורם בשעת בעירה לעשן כבד.

לין-מגן נבהלה מהאירוע והייתה נסערת בגינו, אך היא פעלה כפי שניתן היה לצפות ממורה אחראית - האיצה בתלמידים לצאת מיד מהכיתה ווידאה באופן אישי שאכן כולם יוצאים החוצה. היא אף פילסה דרכה מבעד לעשן כדי לחפש מטפה כיבוי, שככל הנראה לא היה במקום. האירוע ארך מספר דקות, ולאחריו השתתפה מגן בישיבה שהתכנסה בחדר המורים כדי לדון באירוע ובהתייחסות אליו.

"פיקוח-על של משרד החינוך"

ביום המחרת, בעת שעבדה בגינת ביתה, חשה לין-מגן כאבים חזקים בחזה. היא הובהלה לבית-החולים, שם אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ לב. למרבה הצער, מאמצי הרופאים להצילה נכשלו, וכעבור 8 ימי אשפוז היא נפטרה מאי-ספיקת לב קשה בשל אוטם בשריר הלב שממנו סבלה. לין-מגן הותירה אחריה אלמן ו-4 יתומים, בהם בת אוטיסטית.

בעקבות האירוע הטרגי הגישה ב-2007 משפחתה של המורה המנוחה לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעת פיצויים נגד 10 נתבעים, ובראשם מדינת ישראל - משרד החינוך, בית-הספר ויצ"ו הדסים, מנהלת בית-הספר, רשויות מקומיות וגורמים נוספים.

בתביעה נטען כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בבית-הספר לבין מותה של לין-מגן ז"ל. לדברי התובעים, בשל ההפקרות ששררה בבית-הספר ורשלנות הנתבעים התרחש אירוע פצצת האשלגן ליד כיתת האנגלית, שהביא בסופו של דבר, לפי הנטען, לערעור מצבה הרפואי של לין-מגן ולמותה.

התביעה התנהלה במשך מספר שנים בפני השופט זרנקין. בפברואר 2014, לאחר שהתקיימו בתיק ישיבות רבות, דחה זרנקין את התביעה נגד כלל הנתבעים, בקובעו כי היא לא הוכחה.

בפסק דין מקיף ומנומק, קבע השופט כי לא נמצא קשר סיבתי בין האירוע בבית-הספר לבין אוטם שריר הלב ממנו סבלה המורה המנוחה.

"אף שהאירוע היה בלתי רגיל, שהמנוחה לא הייתה מורגלת בו, ושגרם אצלה להתרחשות ואף לחרדה מסוימת - עדיין אין מדובר באירוע בעל עצימות כה גבוהה כפי שתיארו התובעים", נקבע.

זרנקין העריך כי אוטם שריר הלב בו לקתה מגן התרחש על רקע טרשת עורקים ממנה סבלה עוד לפני 2001.

עוד פסק זרנקין כי הציר המרכזי עליו בוססה התביעה, לפיו בבית-הספר שררה הפקרות רבתית בנושא הביטחון האישי של השוהים בו בשל התנהגות עבריינית ופרועה של התלמידים, לא הוכח. "על-פי התרשמותי מן העדויות, המעט שניתן לומר על טענה זו הוא שהיא מוגזמת מאוד", כתב.

לדבריו, בית-הספר נקט את אמצעי הבטיחות הסבירים שעמדו לרשותו, העסיק קצין ביטחון ועובדי ביטחון, יישם את הנהלים של משרד החינוך ונקט צעדים משמעתיים שנדרש להם במקרים של הפרת משמעת. "הציפייה שפרנסי בית הספר ימנעו כל מעשי קונדס, מסוכן ופסול ככל שיהיה, או הפרת משמעת מסוכנת של מי מהתלמידים - היא ציפייה מוגזמת", פסק.

כמו כן קבע השופט זרנקין כי כלל לא היה מקום להגיש תביעה נגד המדינה ונגד משרד החינוך. "המדינה איננה הבעלים של בית-הספר הדסים ואף איננה מפעילה אותו ואיננה מנהלת אותו, והיא אף איננה מעסיקה את המורים בבית-הספר ואת עובדי המינהלה בו, ולמעשה זיקתה לבית-הספר היא זיקת הפיקוח שהיא מקיימת על בתי-ספר שאינם בבעלותה", הסביר השופט את עמדתו. "פיקוח כזה הנו על-פי טיבו פיקוח-על, שעניינו קידום מדיניות משרד החינוך, פיקוח על תוכניות לימודים וכיוצ"ב - אך איננו פיקוח על ההתנהלות היומיומית של בית-הספר, וזו נמצאת, מדרך הטבע, באחריות של בית-הספר ושל בעלי התפקיד בו".

לדברי השופט, "אפילו אם ניתן היה למצוא רשלנות כלשהי במעשי בית-הספר, הפרופורציה על-פיה אחריות משרד החינוך תשתרע על כל מעשה רשלנות של בתי-הספר הנתונים לפיקוחו הכללית, הינה בעייתית מאוד".

השפעה על האובייקטיביות?

האלמן לא השלים עם הפסיקה וערער עליה לבית המשפט העליון. בערעור נטען כי פסק דינו של השופט זרנקין מוטעה מיסודו ובבסיסו ואינו מתיישב עם ההלכות המשפטיות הרלבנטיות.

בנוסף הגיש האלמן, באמצעות עו"ד ענת גינזבורג, תלונה נגד השופט זרנקין, בה טען כי ב-19 באוגוסט 2014 נדהם לשמוע כי "רעייתו של השופט, רות זרנקין, הייתה בתקופה הרלבנטית לתביעה מפקחת לחינוך מיוחד במשרד החינוך על בתי-ספר בהרצליה ובת-ים, דהיינו הועסקה וקיבלה משכורת ממשרד החינוך".

לטענת האלמן, מדובר בעובדה מהותית שהוא סבור כי הייתה לה "השפעה של ממש על האובייקטיביות של השופט זרנקין, שפטר את משרד החינוך מאכיפה ופיקוח בכל הקשור לחובות הבטיחות בבתי-הספר, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה".

לדברי מגן, אם הוא היה יודע כי רעייתו של זרנקין היא עובדת משרד החינוך, הוא היה מגיש בקשה לפסילתו מלדון בתביעה. "בנסיבות העניין פעל השופט זרנקין בניגוד עניינים, שעה שהיה עליו לפסול את עצמו ו/או להימנע מלשבת בדין בתיק, כמפורט להלן", מסכם האלמן.

יצוין כי לפי בירור שערך "גלובס", רעייתו של השופט זרנקין אמנם עבדה במשרד החינוך לאורך השנים שבהן התנהלה התביעה האמורה נגד המשרד, אך כאמור היא עבדה במחוז בת-ים, שאינו קשור לבית-הספר הדסים הסמוך לנתניה. כמו כן, היא פרשה מעבודתה כשנה קודם לפרסום פסק הדין על-ידי בעלה.

דוברת מערכת בתי המשפט מסרה בתגובה: "הואיל ומדובר בתלונה שהוגשה לנציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין, אשר תלויה ועומדת בפניו; וכן הואיל והתיק תלוי ועומד בפני ערכאת הערעור, מנועים מערכת בתי המשפט והשופט למסור תגובה לדברים בנסיבות אלה".