איך חונקים את מסלול הכסף של דאע"ש?

בסוף השבוע דווח, כי דאע"ש התקדם והגיע עד 2 ק"מ מפאתי בגדד. 281 התקיפות האוויריות של ארה"ב על יעדי הארגון האכזרי ביותר בעולם, לא הצליחו לעצור את שעטת הארגון לעבר כיבוש היעד הבא, עיר הבירה של עיראק. נדמה שאין דרך לעצור אותו.

עוצמתו של דאע"ש וכוחו הבלתי נדלה באים לידי ביטוי לא רק באכזריותו, בנחישותו ובקיצוניותו, כארגון חסר רחמים, נטול מעצורים ונטול עכבות, כי אם בחוסן הכלכלי שלו. דאעש נחשב היום לארגון הטרור העשיר ביותר בעולם, ומוערך כמי שמחזיק בידיו הון נקי של מאות מיליוני דולרים.

את תחילת דרכו עשה דאעש בתמיכת תורמים עשירים פרטיים ממדינות כמו קטאר, כווית וערב הסעודית. התרומות הועברו תוך עצימת עיניים של השלטונות, שראו בדאעש הסונית יריב הולם לאיראן השיעית, המהלכת עליהם אימים, ולמשטרו השנוא של אסד בסוריה.

בשנים האחרונות, החלו ארה"ב והקהילה הבינלאומית לפעול אצל מדינות המפרץ שלא להסכין עם העברות כספים מתחומן לדאעש. הלחץ עבד, וכספי התרומות הפרטיים הלכו ופחתו משמעותית. אלא שדאעש לא נזדקק להם באותה מידה. הוא מצא מקורות מימון מקומיים טובים יותר, בטוחים וזמינים יותר, והחשוב מכל - מניבים עשרות מונים מהתמיכה הקודמת.

כמו כל ארגון פשע מיומן, דאעש מגייס את הכספים שלו באמצעות סחיטה, שוד וכופר. באזורים שעליהם השתלט הארגון הוקמה מערכת מיסוי מקצועית, שלא דילגה על איש מהתושבים המקומיים או מהחברות המקומיות. הארגון קורא לה "מס המהפכה". הוא סוחט בעלי עסקים, גובה דמי חסות מהאוכלוסייה הכבושה, מטיל מחסומים בכבישים וגובה מנהגי רכבים ומשאיות "תרומה" לטובת המוג'הדין. על פי הדיווחים, הכנסותיו מדרכי פעולה אלו מגיעות ל-8 מיליון דולר בחודש.

דרך נוספת היא חטיפת מקומיים ודרישת כופר ממשפחותיהם, או חטיפת זרים ודרישת כופר מממשלותיהם. כך למשל, בגין ארבעה בני ערובה מצרפת דרש הארגון, וקיבל בחודש אפריל, סך של 18 מיליון דולר. שבועיים קודם לכן קיבל סכום מכובד מספרד ושחרר בתמורה שלושה עיתונאים ספרדים שהוחזקו על ידו. קטאר ידועה כמי ששילמה עשרות מילוני דולרים כדי לשחרר בני ערובה זרים, ביניהם עיתונאי אמריקאי. סכום כספי הכופר שקיבל דאעש עד עתה מוערך ביותר מ-100 מיליון דולר. אי תשלום כופר מביא לעריפת ראשיהם של בני הערובה לעיני המצלמות.

בשטחים הנכבשים תחת ידיו שודד דאעש מפעלים, חנויות, בנקים ותחנות דלק. בחודש יוני השתלט הארגון על העיר מוסול ושדד את הבנק המרכזי שלה. כך נפלו לידיו 425 מיליון דולר. לבעלי החשבונות הוא התיר למשוך עד 10% מחסכונותיהם ולשלם 5% מהם תרומה לארגון. הוא השתלט על חפצי אומנות יקרי ערך ומכר אותם בעשרות מיליוני דולרים. הוא גם השתלט על כלי נשק, רכבים ממוגנים, טילי אפאצ'י וטנקים משוכללים, שהאמריקאים חימשו בהם את הכוחות בעיראק, ומוכר את אלה שאינו יודע לתפעל בשוק השחור.

אך עיקר הכנסתו מופקת משדות הנפט שהשתלט עליהם בצפון עיראק ובמזרח סוריה. על מנת להמשיך ולהפיק רווחים ממעוזיהם החדשים, השאיר הארגון את העובדים והפועלים הטכניים בשדות הנפט, אך החליף את ההנהלה הבכירה. את התפוקה הוא מוכר ללקוחות המקומיים הקבועים של השדות, ובאמצעות גופים שלישיים המקושרים בעולם הנפט, הוא מוכר נפט לעיראק, כורדיסטן, סוריה וטורקיה. על אף האירוניה שבדבר, אחד הקליינטים החשובים שלו בסוריה הוא משטרו של אסד עצמו, שנגדו דאעש נלחם. לאסד לא אכפת לממן את דאעש, הואיל וזה ממגר עבורו את קבוצות המורדים במזרח המדינה. על פי הדיווחים, בידי הארגון לפחות 12 שדות נפט, מתוכם הוא מפיק עד 40 אלף חביות נפט ליום, ואלה נמכרות בשוק השחור תוך הפקת רווחים המוערכים ב-1.2 מיליון דולר ליום.

לסתום את צינורות הכספים

אין ספק, כי מסע כיבושיו של הארגון מותווה עסקית: הוא מקפיד לכבוש אזורים שיסייעו לו במימון ויניבו לו רווחים. הוא לא כובש מדבריות, או שטחים ריקים, כי אם ערים וכפרים וצמתים מרכזיים, שיוסיפו על פעילות המימון השוטף שלו.

ויש לו פעילות רבה וענפה. הארגון משלם משכורות גבוהות לעובדיו ומחלק בונוסים ללוחמיו. גובה המשכורת נקבע לפי גודלה של המשפחה. הארגון נושא גם בכל תשלומי ההוצאות של לוחמיו ופקודיו, כגון שכירות ותשלומי בריאות, מממן את האבטחה שלהם, ומתחייב לשאת בנטל התמיכה במשפחה של העובד במידה וייהרג.

לארגון "ממשלה" פעילה עם "משרדים" מתוקצבים היטב. המפקד העליון של דאעש, אבו בכר אל בגדאדי, מינה לצידו קבינט בן שבעה שרים, האחראים לייעץ לו בין היתר בנושאי ביטחון וכספים. בנוסף, הוא מינה שני סגנים, האחד לפקח על הנעשה בעיראק והאחד על הנעשה בסוריה, והם אחראים על הניהול הכספי השוטף במדינות אלה. הניהול נעשה תוך מערכות שלטון מסודרות והיררכיות של חלוקה ל-12 מחוזות בכל מדינה, כשבראש כל מחוז עומד מושל, ותחתיו מועצות האמונות על כל הנושאים היומיומיים - החל ממכירת הנפט ורכישת נשק ואספקה, המשך בסיוע בהגנה על השטח, שיטור פנימי, מודיעין ואיסוף מידע, וכלה בסיוע ללוחמים.

ללא הכספים הרבים שמגייס הארגון, הוא לא יוכל להחזיק את כל המערך הזה. הוא לא יכול להאכיל צבא שלם ולהחזיקו נאמן, הוא לא יוכל לנהל ממשלה משומנת, והוא לא יוכל לזכות באהדת המקומיים הנשלטים תחתיו שממשיכים להשתכר היטב תחת שלטונו. כדי להמשיך את שלטונו, כמו גם את פעילותו הרצחנית, זקוק הארגון למאות מיליוני הדולרים שהוא מצליח לגייס. האם ניתן לעצור את זרימת הכספים?

לארגון טרור, כמו לכל ארגון פשע, יש עקב אכילס. זה וזה פועלים כשרגל אחת בעולם הפשע של מעשי רצח, שוד וביזה, ורגל אחת בעולם הלגיטימי של עסקאות וכספים. דאעש נזקק למערכת בנקאות כדי להעביר את ההון שהוא מגייס, אם ממכירת שלל ואם מתרומות. את כל הסכומים האדירים שהוא מקבל מהגופים הסוחרים עמו בנפט הוא מקבל בהכרח באמצעות בנקים של אותן מדינות.

את הנפט לטורקיה הוא מבריח באמצעות צינור העובר דרך כורדיסטן וחוצה את הגבול לטורקיה, אך את הכספים שהוא מקבל בתמורה לנפט הוא אינו יכול להבריח באותו נתיב. אין אפשרות לעשות עסקאות בעשרות מיליוני דולרים במזומן לאורך זמן. הדרך היחידה להעברת סכומים שכאלה בצורה שיטתית היא באמצעות בנקים טורקיים. כמו גם הדרך היחידה לקבלת כספי תרומות, שעדיין ממשיכים לזרום ממדינות המפרץ, היא באמצעות בנקים קטאריים וסעודיים. את הצינורות האלה יש לגדוע.

על ארה"ב להטיל סנקציות על אותם בנקים שמסייעים להזרים את הכספים לידי דאעש. אלא שמדובר בבנקים ממדינות ידידותיות לארה"ב, ומשרד האוצר האמריקאי מהסס לפעול כנגדם במלוא כוחו. כאן הבעיה. ארה"ב מפגיזה את מפקדותיו וחייליו של דאעש, אך מדלגת על חשבונות הבנקים שלו. לו תפעל באותה נחישות נקמנית נגד המערכת הפיננסית העוטפת אותו, היא תפגע בזרימת הכספים לארגון, בחמצן שלו. אם תיעצר אספקת החמצן לארגון, תיעצר גם פעילות הטרור שלו.

ארה"ב טעתה בעבר בהערכותיה כלפי דאע"ש. היא חייבת שלא לטעות בדרך לעצור אותו.

* הכותבת הינה יו"ר ארגון שורת הדין הפועל למיגור מימון טרור ברחבי העולם בכלים משפטיים